אנו כוללים את הקטע השני (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.19-21), שבו נדון ביחידת הטקסט PER137, בשל הדמיון בין הנושאים הנידונים.
נמצא שבזמן שישוע לימד את ההמון, אנשים מסוימים יכלו להתערב כדי לשאול שאלות או להביע רעיונות. במקרה זה מדובר בהתערבות של אישה.
אנו יודעים שבחברה היהודית במאה הראשונה אסרו אנשי הדת היהודים על נשים להשתתף בדיונים דתיים, שהיו שמורים לגברים בלבד.
לוקס רואה בהתערבות זו שינוי גדול הראוי לציון.
אישה, המבטאת בהתלהבות את הערצתה לתורתו של ישוע המשיח, מכריזה באופן ספונטני שאימו של ישוע ודאי חשה כבוד וגאווה מיוחדים על שיש לה בן בשיעור קומה כזה.
קטע זה, המוזכר רק אצל לוקס, מציג נקודת מבט שונה מהצהרותיהם של כמה מבני משפחתו של ישוע (PER121 : עדותה של משפחת ישוע).
בתשובתו לאמירה זו מדגיש המורה שהאושר האמיתי מצוי אצל מי שאינם רק שומעים את תורתו, אלא גם מיישמים אותה. הוא מתייחס לאנשים שקיבלו את האמונה באמת. לכן האישה שדיברה אמורה לחוש אושר גדול מזה של מרים, שנשאה את ישוע ברחמה.
Dans le passage de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.19-21, Jésus explique que l'écoute et la mise en pratique de la parole créent des liens plus forts que ceux de la famille.
בשני המקרים הוא מזכיר את השומעים את הדבר. במקרה הראשון הוא מבהיר: אלה ששומעים אותו ושומרים אותו, ואילו במקרה השני הוא מציין: אלה ששומעים אותו ומיישמים אותו.
נראה אפוא שהשומרים את דברו של ישוע המשיח הם גם המיישמים אותו במעשיהם.