הדרשה על ההר (6), רצח, קורבן וסליחה

אנו בוחנים את הדרשה על ההר, המחולקת ל־23 חלקים.

מתי מזכיר את דחיית המסורות הפרושיות בקטע הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.21-48. הנקודה הראשונה היא רצח, ובכך הוא חוזר לדיבר החמישי שנתן אלוהים למשה (שְׁמֹות 20.13). הוא מקשר בין רצח, סכסוכים עם האח, קורבן וסליחה.

אף שלוקס נמנע כאן מן הנושא, הוא עוסק בקורבן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.9-14) ובסליחה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.3-4) במקומות אחרים בבשורתו, בפיתוח שונה.

ישוע המשיח עוסק בכמה נקודות חשובות ומבהיר את ההבדל בין הוראת אנשי הדת לגילוי התורה שלו כבן האלוהים. הוא מבחין בין לשון התורה לרוחה. חשוב להדגיש שאנשי הדת היהודים הוסיפו מצוות רבות לתורה המקורית ופיתחו פרשנות ההולכת ומתרחקת ממחשבת אלוהים.

ישוע חושף אפוא את רצון האב ומגלה פער עצום בין היישום שמלמדים אנשי הדת לרוח התורה המקורית. שוב ושוב אומר ישוע המשיח: ״לימדו אתכם כך, אך אני אומר לכם אחרת״. ההבדל עצום. במקרה הראשון הוא מזכיר שהרוצח חייב לעמוד למשפט, אך משווה זאת לאדם שכועס על אחיו ללא סיבה. הוא מראה שכינוי האח טיפש או שוטה יביא לאותה הרשעה, אלא אם יחזור בתשובה וישיב את השלום.

ישוע המשיח אינו מערער על הרשעת הרצח, אך מראה שגם מקור הפשע בלב האדם — הצג את ההגדרה של INF155 ראוי לעונש. הוא מרחיב את ניתוחו לכל בני האדם, גם לאלה שלא יבצעו את המעשה. כך מעשים שנראו פעוטים בעיני היהודים מקבלים חשיבות עליונה לפני אלוהים. האזהרה ברורה: מי שאינו משיב מצב תקין ראוי למאסר כפושע. העמדת רצח וסכסוך עם האח באותה דרגה היא מהפכה. האזהרה נותרת חמורה.

אנו רואים שמתי אינו מדבר עוד על מאסר אלא על גיהינום, וחוזר לרעיון שבהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.20: ״כי אומר אני לכם, אם לא תהיה צדקתכם רבה מזו של הסופרים ושל הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002, לא תיכנסו למלכות השמיים״.

לב האדם — הצג את ההגדרה של INF155 המכנים את אחיהם שוטה מלאים רגשות המרחיקים אותם בהכרח ממלכות אלוהים. ישוע מרחיק לכת ומראה שלא תעלה אלא תהום מפרידה בין פרשנות התורה של אנשי הדת למחשבת אלוהים. אין מדובר בתגובה רגעית אלא במצב שבו האדם נשאר.

האזכור של הקורבן מראה שאין הוא מכפר על המצב, ורק הסליחה מאפשרת שיבה למצב תקין. לוקס פונה לזרים שאינם מכירים את תורת משה ואינו רואה טעם לחזור על הנקודה. המילה ״תופת״ מתרגמת את המונח ״גיהינום״ שבו משתמש הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.22, ופירושו ״גיא הינום״, מדרום לירושלים, שבו נשרפה פסולת העיר. בהרחבה נעשה השם מילה נרדפת לתופת.