בתיאורו של לוקס אנו מגלים רצף של הוראות העוסקות בנושאים שונים, המוצגות לעיתים קרובות בצורת . קשה לקבוע שלוקס מקפיד על סדר כרונולוגי נוקשה; נראה דווקא שהוא מסדר את ההוראות לפי קריטריונים המקלים על הבנת הטקסט שלו בכללותו.
בהקשר זה סביר מאוד שהמחבר בחר לאגד אחד עשר , אף על פי שנאמרו בזמנים ובמקומות שונים. גישה עריכתית זו מאפשרת ללוקס להציג את הוראותיו של המשיח ישוע לפי נושאים, ולהעדיף את בהירות המסר על פני נאמנות לסדר הכרונולוגי של האירועים.
האירועים המדווחים כאן על ידי לוקס מתרחשים בירושלים, זמן קצר לפני , שנחגג ב-15 בדצמבר שנת 32. עם זאת, חשוב להדגיש כי נאום זה יכול היה להתאים לזמנים שונים ולמקומות שונים, שכן דבר אינו מרמז שלוקס מקפיד על סדר כרונולוגי קפדני. לכן סביר שבחר דווקא ברגע זה בסיפור כדי לאסוף כמה הוראות מרכזיות, ואיפשר לעצמו להשמיט פרטי הקשר מסוימים כדי להציע סיפור תמציתי ומובנה יותר.
נושא זה מפותח בפסקה שכותרתה: . כדאי לשים לב למטרתו של לוקס בעת לימוד פרקים אלה.
L’
קראו את הלימוד על : PAR000 : המשלים
Nous savons que le Messie Jésus avait déjà abordé ce thème lors du sermon sur la montagne qui se déroulait près de Capernaüm en Galilée, que nous avons daté : Après le 6 avril 31. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.34 apparait comme une reprise de cet enseignement. Nos analyses suggèrent une répétition et montrent que Luc ne suit pas une chronologie stricte dans son récit.
Les termes de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.34-35 diffèrent de ceux de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.13.
קטע זה חותם סדרה של הוראות על מחיר החיים כתלמיד ומהווה סיום מרשים בזכות תמציתיותו ועומקו. המשיח ישוע משתמש במטפורה של המלח, המוכרת וגם בעלת משמעות רוחנית ניכרת.
Analyse du texte : הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.34-35
“המלח הוא דבר טוב…”
המלח בעולם העתיק סימל: טיהור (הוא מחטא), שימור (הוא משמר מזון), טעם (הוא נותן טעם).
המשיח ישוע מכיר כאן בערכו המהותי של המלח, כשם שהוא מכיר בערכו של התלמיד האמיתי, המחויב והמשנה.
“…אבל אם המלח מאבד את טעמו…”
פרדוקס: מבחינה כימית מלח טהור אינו מאבד את טעמו, אך בעת העתיקה אפשר היה לערבב את המלח בזיהומים והוא נעשה חסר תועלת.
משמעות רוחנית: תלמיד שמאבד את להבתו, את יושרו או את עדותו נעשה כמלח תפל, נוכח אך חסר השפעה.
“אינו ראוי לא לאדמה ולא לגללים…”
הדרה מוחלטת: מלח זה אינו שימושי עוד לשום תפקיד, לא לדישון ולא לחיטוי.
הדחייה הזו היא אפוא תוצאה של חוסר תועלת רוחני מוחלט; זוהי אזהרה חמורה.
“מי שיש לו אוזניים לשמוע – ישמע.”
נוסחה נבואית: מזמינה להקשבה פעילה וליישום.
הדבר מצביע על דחיפות קיומית: השומע ניצב בפני בחירה: לשמור על ה“טעם” שלו או להפוך למיושן.
משמעות רוחנית ותיאולוגית
התועלת תלויה בזהות: התלמיד אינו נקרא לחיים פושרים או ניטרליים. הוא “מלח”, כלומר גורם של שינוי.
שמירת הלהבה: לאבד את הטעם פירושו לחיות את האמונה כעניין פורמלי או כהרגל, ללא עוצמה. פירושו גם לקבל עקרונות שאינם תואמים את הוראת המשיח ישוע.
קריאה לאותנטיות: מחויבות מלאה וכנה היא ה“טעם” היחיד המקובל במלכות.
Comparaison entre הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.34-35 ו- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.13 dans le cadre d’une répétition
שני פסוקים אלה משתמשים בדימוי המלח כדי לדבר על תפקידו וזהותו של התלמיד. אך כל אחד עושה זאת בהקשר שונה, עם גוונים תיאולוגיים בולטים.
נקודות משותפות
דימוי המלח: בשני המקרים המלח מייצג את התלמיד או את קהילת המאמינים.
אובדן הטעם: הסכנה המוזכרת היא חוסר היעילות הרוחנית, אמונה חסרת השפעה.
תוצאה: המלח שנעשה חסר תועלת מושלך החוצה, סימן לדחייה או להרחקה.
הבדלים עיקריים
הקשר: סוף נאום על מחיר ההפיכה לתלמיד אצל הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.34-35 ותחילת הדרשה על ההר אצל הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.13
טון: אזהרה חמורה אצל לוקס: התלמיד הפושר נעשה חסר תועלת; עידוד חיובי אצל מתי: אתם מלח הארץ
תוצאה: חוסר תועלת מוחלט אצל מתי “לא לאדמה ולא לגללים”, ודחייה חברתית ורוחנית אצל לוקס “נרמס בידי בני האדם”.
קהל: אלה שרוצים ללכת אחרי ישוע אך מהססים להתחייב במלואם אצל לוקס, והתלמידים שכבר התחייבו, הנקראים להשפיע על העולם אצל מתי.
טוב לזכור פרדוקס זה: המלח מטבעו אינו יכול לאבד את טעמו. רק כשהוא משתנה בגלל זיהומים הוא נעשה חסר תועלת. כך גם, רק הקדשה מלאה למשיח ישוע מאפשרת לנו לשמר את האותנטיות הרוחנית שלנו. השפעות העולם, הדומות לזיהומים אלה, הן אשר מכהות את השפעתנו ואת ייעודנו.