העמידה לפני הסנהדרין

לאחר כל התלאות הללו, ניצבים השליחים שוב בפני הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003, האספה המייצגת את הרשויות הדתיות העליונות של האומה היהודית תחת השלטון הרומי (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.27). הניגוד בולט. מצד אחד עומדים השליחים, אנשים פשוטים מן העם, רובם מן הגליל וחסרי הכשרה רבנית מוכרת (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.13); מצד שני, הכוהנים הגדולים, הזקנים והסופרים, בעלי סמכות רבה.

מנקודת מבט אנושית, הכול מצביע על מקום מושבם של הכוח והסמכות. ואולם המראות מטעים. בראייתו של לוקס, הכוח האמיתי אינו נמצא בהכרח בצד המוסדות האנושיים. מאחורי יוקרת הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 מסתתרת חולשה עמוקה נוכח פעולתו הריבונית של אלוהים ומעשה רוח הקודש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.29-31 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.39).

2- האשמת הכהן הגדול

קיפא, הכהן הגדול מן המפלגת הצדוקים — הצג את ההגדרה של INF349, הוא שנוקט יוזמה בחקירה. תוכחתו חד־משמעית:

"הזהרנו אתכם בתוקף שלא ללמד בשם הזה, והנה מלאתם את ירושלים בתורתכם, ואתם רוצים להביא עלינו את דם האיש הזה" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.28).

עובדה בולטת, הכהן הגדול נמנע אפילו מלבטא את שם ישוע ומכנה אותו "האיש הזה". אותו אחד שהוא מסרב לבטא את שמו הוא בכל זאת זה שהשליחים מכריזים עתה את מסרו בכל העיר. באופן פרדוקסלי, האשמתו מהווה גם הודאה בלתי מכוונת בהצלחת הכרוזה של השליחים, שכן ירושלים "מלאה" בהוראה זו.

ההתייחסות ל"דם האיש הזה" משמעותית אף היא. כמה שבועות קודם לכן דרשו הרשויות הדתיות את הרשעתו של ישוע בפני פילטוס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.6-16), וההמון הכריז: "דמו עלינו ועל בנינו" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.25). עתה מבקשים המנהיגים היהודים להשתחרר מכל אחריות להרשעה זו.

3- הציות לאלוהים

פטרוס נוטל אז את רשות הדיבור בשם כל השליחים. תשובתו מעידה על ביטחון מרשים ועל נאמנות עמוקה לאלוהים. בהישענו על עיקרון יסוד ביהדות, הוא מצהיר:

«צריך לשמוע לאלוהים יותר מאשר לבני אדם» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.29).

השליחים אינם רואים עצמם כמורדים או כמהפכנים. הם רואים עצמם בראש ובראשונה כמשרתים שנועדו למלא את השליחות שהמשיח שקם לתחייה הפקיד בידיהם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.19-20 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8). ציותם לאדון ישוע מבטא במשתמע את הכרתם בסמכותו האלוהית.

הצהרה זו מזכירה את דברי ישוע עצמו, שהזהיר את תלמידיו שיובאו לפני בתי דין ושעליהם יהיה להעיד בפני הרשויות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.17-20 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.12-15).

4- העדות על המשיח

פטרוס ממשיך בנאומו ומכריז שישוע, שנדחה והומת, הוקם לתחייה בידי אלוהים והוגבה לימינו כשר ומושיע כדי להעניק לישראל תשובה וסליחת חטאים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.30-31).

תמצית זו של הבשורה חוזרת על כמה נושאים שכבר פותחו בנאומי השליחים הקודמים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.22-24 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.13-15). שוב מוזכרת אחריות הרשויות למותו של ישוע, אך האשמה זו מלווה מיד בהכרזה על החסד האלוהי. אפילו מי שהשתתפו בדחיית המשיח עדיין נקראים לתשובה ויכולים לקבל סליחת חטאים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.17-19).

ראוי לציין שהשליחים אינם מבקשים להבטיח את הגנתם שלהם. עדיפותם נשארת הכרזת הבשורה. בפני אותו בית דין שהרשיע את ישוע כמה שבועות קודם לכן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.13-24), הם ממלאים את שליחותם כעדי המשיח (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).

5- זעם הסנהדרין

למשמע דברים אלה מתמלאים חברי המחנה הכוהני זעם עז. לוקס מספר שהם "געשו מכעס" ושדנו באמצעים להמית את השליחים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.33).

תגובה זו מבשרת כבר את זו שתוביל כעבור כמה חודשים למות הקדושים של סטפנוס. גם שם יהפוך חוסר היכולת להפריך את העדות הנוצרית לאלימות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.54-60). בשני המקרים מעוררת הכרזת ישוע שקם לתחייה עוינות גוברת מצד — הצג את ההגדרה של INF231 של הרשויות הדתיות.

אף שהסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 כבר לא החזיק רשמית בזכות לבצע גזר דין מוות ללא אישור הרשויות הרומיות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.31), אפיזודות מאוחרות יותר יראו שאלימות עדיין יכלה להיות מקובלת או מעודדת בנסיבות מסוימות.

6- סימני הפילוג הראשונים

ראוי להדגיש גם גורם נוסף. בראייתו של לוקס, הרשויות הדתיות נראות פחות ופחות מסוגלות לבלום את התקדמות התנועה הנוצרית. האיומים שהופנו אל השליחים לא הניבו כל תוצאה, האיסורים שהטיל הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 נשארו ללא השפעה והתלמידים ממשיכים ללמד בביטחון גובר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.18-20 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.28).

יתר על כן, הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 אינו נראה עוד ככוח אחיד לחלוטין. אמנם דבר אינו מאפשר לקבוע שכבר קיים פילוג גלוי, אך הסיפור מאפשר להבחין ברגישויות שונות בתוך האספה. חילוקי דעות אלה יתבטאו ביתר בהירות בהתערבות של גמליאל — הצג את ההגדרה של INF375 (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-39) ויופיעו בגלוי כמה שנים מאוחר יותר במשפטו של פאולוס, כאשר הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 והצדוקים — הצג את ההגדרה של INF001 יתנגדו זה לזה בפומבי (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.6-10).

7- מעשה שבני אדם אינם יכולים לעצור

לעומת זאת, השליחים מגלים אחדות מרשימה וביטחון רב. גישתם מנוגדת בחדות למבוכתם ולהיסוסיהם של יריביהם. שוב מדגיש לוקס את פעולתו הריבונית של אלוהים ואת מעשה רוח הקודש, המאפשרים לעדי המשיח להמשיך בשליחותם חרף ההתנגדויות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.29-31).

אחד הנושאים הגדולים בספר מעשי השליחים מופיע אפוא בבהירות גוברת: התקדמותו הבלתי ניתנת לעצירה של דבר אלוהים. מאז הבטחת המשיח לפני עלייתו השמימה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8), נראה שדבר אינו יכול למנוע את התפשטות הבשורה. רעיון זה יחזור באופן קבוע במהלך הסיפור (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.7 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.24 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.20 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 28.30-31).

כמה פסוקים בהמשך יבטא גמליאל — הצג את ההגדרה של INF375 עצמו עיקרון זה בהצהירו: "אם מעשה זה מאלוהים הוא, לא תוכלו להשמידו" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.39). בראייתו של לוקס, הרדיפות, האיומים והמאסרים אינם מהווים אפוא מכשולים העלולים לסכן את התכנית האלוהית. להפך, הם תורמים באופן פרדוקסלי להבלטת ריבונותו של אלוהים ויעילות דברו (יְשַׁעְיָהוּ 55.11).

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.7) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.24) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.20) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 28.30-31) – התקדמות הבשורה

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.22-24) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.13-15) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.17-19) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.30-31) – הכרוזה של השליחים והישועה בישוע המשיח

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.13) – השליחים בפני הרשויות הדתיות

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.18-20) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.28) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.29) – איסור הכרוזה והציות לאלוהים

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.29-31) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.39) – פעולתם הריבונית של אלוהים ורוח הקודש

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.27) – הופעת השליחים בפני הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.33) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.54-60) – זעם הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 ומות הקדושים של סטפנוס

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-39) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.6-10) – הפילוגים בתוך הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003

(יְשַׁעְיָהוּ 55.11) – יעילותו של דבר אלוהים

(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.17-20) ; (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.12-15) – התלמידים המובאים בפני הרשויות

(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.25) ; (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.6-16) – אחריות הרשויות להרשעת ישוע

(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.19-20) – השליחות שהופקדה בידי התלמידים

(הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.13-24) – ישוע בפני הכהן הגדול

(הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.31) – גבולות הסמכות השיפוטית של הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003

הדיאלוג עם קיפא — הצג את ההגדרה של INF355

האשמתו של פטרוס — הצג את ההגדרה של INF356