ADA023

התערבותו של הפרוש גמליאל

בישיבת הסנהדרין באביב שנת 33, הפרוש גמליאל מתערב כדי להרגיע את להט הצדוקים המבקשים להמית את השליחים. בטיעון פרגמטי המסתמך על תקדימי תודס ויהודה הגלילי, הוא משכנע את המועצה לאמץ עמדה של המתנה. בעיני לוקס, דבריו ממחישים נושא מרכזי במעשי השליחים: מעשה אלוהים אינו יכול להיעצר בידי בני אדם.

26 דקות גמליאל סנהדרין פרוש שליחים רדיפה 39 פסוקים 5 ספרים

עיון

טקסטים מקראיים

מעשי השליחים
מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-40 (תנ״ך עברי מודרני)

ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל העם ויצו להוציא את השליחים החוצה לזמן מעט׃

ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה שאתם עשים להם׃

כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את נפשו כאחד הגדולים וידבקו בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין׃

ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי הספר ויסת אחריו עם רב וגם הוא נהרג וכל אשר שמעו אליו נפצו׃

ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם מאת אדם היא תפר׃

ואם מאת האלהים היא לא תוכלו להפר אתה פן תמצאו נלחמים את האלהים׃

וישמעו אליו ויקראו את השליחים וילקו אתם ויצוו אשר לא ידברו בשם ישוע ויפטרו אותם׃

פרטים טכניים

שנת 33

מקום: העיר ירושלים

תאריך: אביב 33

שיטת עבודה: אנו עוקבים אחר לוקס בחיבורו השני

הערה על שיטת העבודה: מידע זה מצוי רק אצל לוקס

מפת ירושלים וסביבתה

כאשר הוויכוחים נעשים סוערים במיוחד, מכובד ומורה תורה, , מתערב כדי להרגיע את הרוחות. בחכמתו ובסמכותו הוא מצליח להקהות את להט ה ולהטות את החלטתו של קיפא ואת החלטת המועצה.

1- התערבותו של גמליאל

לאחר יציאת השליחים החלו חברי ה להתייעץ באשר לעמדה שיש לנקוט נוכח מצב חדש זה. דברי פטרוס עוררו כעס רב בקרב חברי המועצה, עד שרבים מהם שקלו להמית את השליחים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.33). נראה היה שההתנגדות לתנועה הנוצרית מגיעה לדרגת חומרה חדשה.

בהקשר זה התערב , , מורה תורה הנכבד בעיני כל העם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34). כמה שנים מאוחר יותר יזכיר פאולוס שהוכשר בירושלים אצל רב נודע זה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 22.3). התערבותו מראה שה לא היה מקשה אחת לחלוטין. אף שה, שבראשם עמד הכהן הגדול, הפעילו השפעה ניכרת, לא כל חברי המועצה שיתפו בהכרח אותה הערכה לתנועה הנוצרית.

2- נאום מלא זהירות

בעוד הדיונים נעשים סוערים במיוחד, קם לדבר. בזכות היוקרה שלו ומתינות נאומו הוא מצליח להסיט את האספה מהחלטה קיצונית. הוא קורא לעמיתיו לזהירות ומזכיר להם כמה תקדימים היסטוריים.

תחילה הוא מזכיר את תיודס, אחר כך את יהודה הגלילי, שתנועותיהם נעלמו לאחר מות מנהיגיהם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.36-37). הגיונו מתאפיין בפרגמטיות: אם מפעל זה ממקור אנושי, יעלם מעצמו; אך אם הוא מאלוהים, איש לא יוכל להשמידו. מי שיבקשו להילחם בו עלולים אף למצוא עצמם נלחמים באלוהים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.38-39).

בראייתו של לוקס, דברים אלה נושאים משמעות מיוחדת. מבלי להכיר במפורש במוצאה האלוהי של הנצרות, מביע עיקרון המסכם את אחד הנושאים העיקריים בספר מעשי השליחים: מעשה אלוהים אינו יכול להיעצר בידי בני אדם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.39).

3- זהירותו של גמליאל

ה מעיד בראש ובראשונה על גישה מלאת זהירות ושיקול דעת. הוא אינו מכיר במפורש במוצאה האלוהי של התנועה הנוצרית ואינו יוצא בגלוי להגנת השליחים. מטרתו נראית דווקא למנוע החלטה נמהרת ולהמליץ על המתנה.

הגיונו נשען על שכנוע רווח ביהדות: הזמן מגלה בסופו של דבר את מוצאו האמיתי של מפעל. אם התנועה שיזמו תלמידי ישוע אנושית בלבד, היא תיעלם כמו אלה של תיודס ושל יהודה הגלילי (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.36-37). לעומת זאת, אם מעשה זה מאלוהים, יהיה זה לשווא ואף מסוכן לנסות להילחם בו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.38-39).

ייתכן גם ששיקולים מעשיים יותר תרמו להעדפת פתרון מתון. לוקס מדגיש אכן את החסד שנהנו ממנו השליחים בקרב חלק נכבד מהעם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.13) ומזכיר שהשומרים פעלו ללא אלימות מחשש לתגובת העם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.26). בהקשר זה, הוצאה להורג עלולה הייתה לגרור מהומות שהרשויות הדתיות רצו ככל הנראה למנוע.

בראייתו של לוקס, דברי מקבלים עם זאת משמעות עמוקה יותר מזו שהתכוון אליה כנראה מחברם. מבלי להודות באמונה הנוצרית, ה הזה מביע עיקרון המצטרף לאחד הנושאים הגדולים בספר מעשי השליחים: שום התנגדות אנושית אינה יכולה למנוע את התגשמות תכנית אלוהים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.39).

4- הרשעת השליחים

חברי המועצה נתנו לעצמם להישכנע בטיעוניו של וויתרו על תכניתם להמית (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.40). השליחים נקראו אז שוב לפני האספה.

עם זאת, ה לא התכוון לוותר על סמכותו. לאחר שהלקה את השליחים במלקות, חידשו הרשויות את האיסור לדבר בשם ישוע ושחררו אותם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.40). הלקאה זו, שהייתה כנראה בהתאם להוראות תורת משה (דְּבָרִים 25.1-3), הייתה עונש משפיל וכואב במיוחד.

ניתן להבין גזר דין ביניים זה כפשרה בין רצונם של חברי מועצה אחדים להעניש את השליחים בחומרה לבין העמדה המתונה יותר שהמליץ עליה .

5- התנגדות חסרת אונים

שוב נראות הרשויות הדתיות חסרות יכולת לעצור את התקדמות הנצרות הצעירה. חרף האיומים, המעצרים והעונשים ממשיכה הכרוזה של השליחים להתפתח בהתאם לתכנית שהכריז המשיח לפני עלייתו השמימה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).

בראייתו של לוקס, אפילו הרדיפות אינן מצליחות לעמוד בדרכה של תכנית אלוהים. להפך, הן תורמות להבלטת הריבונות האלוהית ויעילות דברו (יְשַׁעְיָהוּ 55.11 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.7 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.24 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.20).

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.39) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.7) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.24) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 19.20) – התקדמות הבשורה ומעשה אלוהים

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.13) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.26) – חסד העם כלפי השליחים

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.33) – זעם ה

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34) ; (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 22.3) – , מורה תורה ורבו של פאולוס

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.36-37) – תיודס ויהודה הגלילי

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.38-39) – עצת

(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.40) – הלקאת השליחים

(בְּרֵאשִׁית 50.20) ; (מִשְׁלֵי 21.1) – אלוהים מנחה את האירועים לפי תכניתו

(דְּבָרִים 25.1-3) – עונש המלקות בתורת משה

(יְשַׁעְיָהוּ 55.11) – יעילותו של דבר אלוהים

ה
ה
?