העלייה לשמים והמעבר לשירות השמימי

עלייתו של ישוע לשמים, לאחר תחייתו, מסמנת שלב מכריע במעבר אל שירותו השמימי. רגע עז זה, שבו מורם ישוע לשמים בנוכחות תלמידיו, מסמל את סיום שירותו הארצי ואת תחילתו של עידן רוחני חדש למאמינים.

קטע זה מעורר בעולם המקראי שאלות רבות על טבעו האלוהי והאנושי של ישוע, וכן על שליחות הגאולה שלו. העלייה לשמים מעגנת ככזו את יסוד האמונה הנוצרית בהבטחת חיי נצח ובהתערבות אלוהית מתמדת באמצעות רוח הקודש.

בעבור הנוצרים העלייה לשמים היא אות לתקווה ומקור לכוח. היא קוראת למאמינים להמשיך את שליחותו על הארץ ולהאיר את דרכי הישועה והאהבה האלוהית. נושא זה מהדהד עמוקות במנהגים הליטורגיים ובחגיגות הדתיות, ומזכיר לנאמנים את חובתם לשתף את הבשורה. כך מציעה העלייה לשמים הן פרספקטיבה תאולוגית מעשירה והן הזמנה לחוות אמונה חיה ופעילה.

← מעשי השליחים

העלייה לשמים והמעבר לשירות השמימי

ADA003 עלייתו של ישוע
עליית ישוע, שהתרחשה ב־12 במאי 33 בהר הזיתים, חותמת את שירותו הארצי. הוא מועלה בענן ומתקבל אצל האב בעוד שני מלאכים מבשרים את שובו המפואר. אירוע זה, המסופר רק בידי לוקס, מסמן את המעבר לשירותו השמימי של המשיח ומבסס את התקווה האסכטולוגית של הכנסייה הקדומה בהמתנה לביאה.

אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַפִּילִפִּיִּים 3.20 (תנ״ך עברי מודרני) :
אשר אחריתם האבדון אשר כרסם אלהיהם וכבודם בבשתם וקרבם הבלי חלד׃
תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

קרא עוד

רמה: בינונית קהל: בינוניים