_13 כמה תלמידים, ובמיוחד שמעון פטרוס ויוחנן, הולכים אחרי המסע מרחוק. הם נכנסים לחצר ביתו של הכוהן הגדול קיפא. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.58, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.54.
_14 המשיח ישוע מובל אל בית הכוהן הגדול המכהן, קיפא, שמתגורר אף הוא סמוך למקדש, בסביבות השעה 4:30. לוקס מציין שפטרוס ויוחנן שהו בחצר יותר משעה. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.53-72, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.57-75, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.54-62, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.15-27.
_15 המשיח ישוע נחקר במשך שעתיים, משעה 4:30 עד 6:30. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.59-68, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.55-65, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.67-71, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.19-24.
_16 התרנגול קורא בסביבות השעה 6:15, מעט לפני זריחת החמה. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.74, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.72, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.61-62, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.27.
_17 ההופעה לפני ה אמורה הייתה להתקיים אחרי הזריחה, בשעה 6:38. אולם זה לא קרה, כי ברגע שהתרנגול קורא, הרב מובל, לפי פירושנו לטקסט של לוקס, אל פילטוס מיד לאחר גזר הדין של ה, שחיכה אפוא לעלות השחר כדי להכריז עליו. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.66-71, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.1, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.1-2.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
לאחר החלטתו של קיפא מתחילות ההתעללויות במשיח ישוע. אין אלה חיילים המתעללים בו, אלא ככל הנראה חברי , אנשים שהיו נתונים לסמכותו הישירה של . תפקידם היה לשמור על הסדר בתחום הקדוש, אך כאן הם הופכים לכלי ההשפלה. עדיין אי אפשר לדבר על עינויים במובן המדויק, אבל האלימות ממשית: מכות, לעג, , עלבונות. ההשפלה נוראה. אף על פי כן, יחס זה אינו משקף את יחסה של האוכלוסייה היהודית כולה; אנו עומדים מול אנשים המסורים כליל לרשויות הדת, נכונים למלא את פקודותיהן ללא היסוס.
קרוב לוודאי שההתעללויות הללו מתחילות לאחר גזר הדין שהכריז קיפא, גזר דין שהיה צריך לאשרו רשמית עם הנץ החמה בפני שהתכנס בישיבה סדירה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.66). החוק היהודי אסר משפטים בלילה. המשפט הלילי לא היה אלא הצגה שנועדה להשיג פסק דין במהירות, אך אחר כך היה צריך להעניק להחלטה זו מראית עין של חוקיות. לכן ממתין לעלות השחר כדי לאשר רשמית את גזר הדין.
ואולם גם גזר דין זה אינו יכול להתבצע ללא אישור השלטונות הרומיים. אינם מכירים בגידוף כעילה תקפה לעונש מוות. קיפא יודע זאת היטב. לכן הוא יהפוך את ההאשמה הדתית בגידוף להאשמה פוליטית במרד, דבר המתאים יותר למשפט הרומי ועשוי לשכנע את פילטוס להתערב. המשיח ישוע, שדיבר על מלכות האלוהים, יוצג כמסית התובע לעצמו מלכות, איום אפשרי על הסדר הציבורי.
שוקל אפוא להעביר את האסיר אל הנציב הרומי, פונטיוס פילטוס. אך יש מכשול: אי אפשר להציג בפניו אדם מגואל בדם הנושא סימנים בולטים של התעללות. דרשו שההליכים יהיו ברורים ושהנאשמים יוצגו במצב המתאים לחקירה. הכול היה צריך להיראות חוקי, מבוקר ותואם את המנהגים. רוצות הרשעה רומית, אך מבלי לתת את הרושם שהן עצמן התעללו באסיר.
כך האלימות כלפי המשיח ישוע מוגבלת, לא מתוך רחמים אלא מתוך חישוב. היא נועדה להשפיל, אך לא לסכן את המשך המשפט. ואף על פי כן, גם בסצנה קודרת זו נשאר המשיח ישוע שליט בעצמו. הוא סובל את המכות מבלי להשיב, ממלא את הכתובים ופוסע מרצונו אל הצלב, שם תתגלה במלואה אהבת האב לעולם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17).