_8 הם עוצרים למרגלות , בגן גת שמני. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.36, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.32.
_9 הם מבלים שעה בתפילה, משעה 2 עד שעה 3. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.40.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
הקטעים הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.37-45, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.33-41 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.39-46 מתארים את מצוקתו של ישוע בגת שמני, מקום מסוים ב, ומכאן שהבשורות משתמשות בשני השמות. ישוע נסוג לשם עם פטרוס, יעקב ויוחנן כדי להתפלל, ואילו שאר התלמידים נשארים במרחק (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.36-37, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.32-33). לוקס מציין שמקום זה היה מנהגם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.39), וזה מסביר מדוע יהודה יכול היה ללכת ישר לשם.
אף שהוא בן האל, ישוע מגלה סבל אנושי עז. הוא מודה שהוא "אחוז עצבות וחרדה" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.38) ומתפלל בכל לבו ש"הכוס הזאת" (סמל הסבל והזעם האלוהי) תעבור ממנו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.36, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.42). ועם זאת הוא מכפיף את רצונו לרצון האב: "יהי רצונך" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.39). תפילה זו מגלה את אנושיותו המלאה ואת ציותו השלם (אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 5.7-8).
פטרוס, יעקב ויוחנן עדים לסצנה זו, אך הם נכנעים לשינה למרות קריאותיו של ישוע לערוך משמר ולהתפלל (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.40-41, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.37-38). חוסר יכולתם להישאר ערים עומד בניגוד לחרדתו הבודדה של ישוע המשיח. לוקס מציין שהיו כבדים מעצבות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.45), ויש בכך כדי להסביר את עייפותם. עם זאת הם לא ישנו ברציפות, שכן יכלו למסור את דברי המורה ואת התנהגותו.
רק לוקס מוסר שני פרטים מרשימים: מלאך הופיע כדי לחזק את ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.43) וזיעתו הפכה "כטיפות דם" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.44). פרטים אלה חסרים בדברי מתי, שהיה עד ראייה והיה נוכח באותו ערב, ובדברי מרקוס, המוסר את עדותו הישירה של פטרוס.
אם פטרוס, יעקב ויוחנן אכן היו העדים היחידים לסצנה, שתיקתם בבשורות הסינופטיות מרמזת שלא ראו צורך לכלול פרטים אלה, אולי מתוך צניעות או מתוך שיקול תיאולוגי. לעומתם, לוקס, בחקירתו המדוקדקת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4), אסף מסורות שבעל פה אלה או עדויות משלימות, אולי מתלמידים אחרים או מהנשים שליוו את ישוע, והחליט לרשום אותן כדי להדגיש את עוצמתה העל־טבעית של מצוקת המורה.
פרק זה מדגיש את קבלתו מרצון של ישוע המשיח את שליחות הגאולה שלו. תפילתו בגת שמני מקדימה את קורבן הצלב, שבו ישא את חטא העולם (יְשַׁעְיָהוּ 53.5-6, הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 2.24). כניעתו של ישוע המשיח היא גם הדוגמה המושלמת למאמינים העומדים בפני מבחן: לערוך משמר, להתפלל ולקבל את רצון האל גם בסבל (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 4.1-2).