הזכרת הטבח בגלילים בידי פילטוס

לוקס מציג כאן סיפורים שאינם נשענים על סדר כרונולוגי פורמלי. הוא מציע טיעון המאורגן לפי היגיון מוגדר. נושא זה מפותח בפסקה שכותרתה: טיעון של לוקס בפרקים 13 עד 19 — הצג את ההגדרה של INF152. כדאי להתחשב במטרת לוקס בעת לימוד פרקים אלה.

L’טיעון של לוקס בפרקים 13 עד 19 — הצג את ההגדרה של INF152

ראינו בפריקופות הקודמות (PER224 ו-PER225) שהפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 שינו את האסטרטגיה שלהם, אך שומרים על אותה מטרה, מותו של המשיח ישוע. תופעה זו ממחישה את חילוקי הדעות בתוך סנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003.

אנשים התאספו לפני בית הפרוש, דבר המתאים היטב להרגלי התקופה. העם יכול היה לראות את הנכבדים אוכלים בחצר הפנימית של בתיהם ולהעריך את טיב המוזמנים.

כנראה בסוף הארוחה פונים אנשים אלה אל המשיח ישוע בעניין אירוע טרגי שהם רואים בו עוול. מדובר בטבח שביצע פילטוס, מושל הרומית — הצג את ההגדרה של INF004.

גלילים שבאו להקריב קורבנות בבית המקדש נהרגו. דמם התערב בדם הקורבנות, וזהו חילול קשה ביותר במחשבה היהודית. אין תיאור היסטורי מדויק של אירוע זה, אך הוא מתיישב עם אופיו האכזרי של פילטוס, הידוע בדיכוי האלים שלו לפי המידע של יוספוס פלביוס.

המשיח ישוע משתמש בעובדה טרגית זו כדי להסיט את הדעת מן השיפוט של הקורבנות ולקרוא לשינוי אישי:

הוא דוחה את הרעיון שאסונות הם תמיד פרי חטא אישי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 9.2), וקורא להתבוננות פנימית רוחנית.

המשיח ישוע לימד את ההמונים שאסונות יכולים לפקוד כל אדם, שכן כולם בני אדם. המשיח ישוע הביא שתי דוגמאות נפוצות להרס. הראשונה נגעה בגלילים אחדים שהומתו בידי פילטוס בעת שהקריבו קורבנות. השנייה נגעה בשמונה עשר עוברי אורח, כנראה חפים מפשע, שעליהם נפל מגדל שילוח — הצג את ההגדרה של INF109.

המשיח ישוע הראה בכך שההיהרג או לא אינו קובע אם אדם צדיק או לא. כל אדם יכול להיהרג. רק חסד האלוהים מאפשר למישהו לחיות. נקודה זו מודגשת בפסוקים הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.3 ו-הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.5, האומרים: "אך אם לא תשובו, כולכם תאבדו כמוהם. המוות הוא המכנה המשותף לכול. רק התשובה נותנת חיים ברגע שבו אנשים מתכוננים להיכנס אל המלכות.

טקסט זה דוחף אותנו לנטוש ראייה פשטנית של האסון כעונש אלוהי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 9.2-3). הוא מזמין אותנו להתבוננות פנימית: במקום לחפש אשמים, המשיח ישוע קורא לנו לפנות אל האלוהים, לשנות את חיינו, ולא לדחות למחר את מה שאפשר לעשות היום.