המידע המופיע ב:
מעורר שאלות בשל היעדר פרטים על העת המדויקת ועל המקום. דיוק רב יותר היה מקל על ניתוח הקטע. עם זאת ייתכן שלוקס בחר בכוונה להישאר כללי כדי לרמוז שהמשיח ישוע עסק בנושא זה בזמנים שונים במהלך שירותו. קטע זה מורה שכמה מתלמידיו של המשיח ישוע שנכחו במקום הלכו קודם לכן אחרי יוחנן המטביל (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.1).
לדעת החוקרים והמפרשים, הסיפורים ב-הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.9-13 וב-הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.1-4, אף שבשניהם מובאת תפילת «אבינו שבשמיים», כנראה אינם מתארים את אותו אירוע. כל אחד מקטעים אלה מציע נוסח המותאם להקשרו ולקהלו, ובכך מקנה למסירת תורתו של ישוע עושר מיוחד.
תפילת «אבינו שבשמיים» שנלמדה בהזדמנויות שונות
לפי ניתוח סיפורו של לוקס, נראה שהדברים נאמרים לא בגליל אלא באזור ירושלים. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.37 רומז בעקיפין שהזמנתו של הפרוש מתרחשת בירושלים, שכן המקומיים היו חייבים להחזיק במעון בגבהי העיר, בקרבת בית המקדש. פרשנות זו נתמכת גם על ידי הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.15, שבו חלק מההמון מגיב תגובה שלילית, ומכאן שהמשיח ישוע ותלמידיו נמצאים אז בירושלים.
בית המקדש היה אכן מקום התכנסות רגיל של ההמונים, שהושפעו לעתים קרובות על ידי , שהקפידו לאסוף כל דבר שניתן להביאו לפני .
ניתן להציג את סדר האירועים כך: המשיח ישוע עוזב את בית עניה לאחר שפגש את (PER223). לאחר מכן הוא עוצר ב כדי להתפלל, ושם מבקשים ממנו תלמידיו הוראות על התפילה (PER224). לבסוף הוא מגיע לירושלים, שם הוא מרפא אדם אחוז רוח רעה ואילם (PER226).