הטיעון של לוקס בפרקים 13 עד 19 של בשורתו רחוק מלהיות אוסף פשוט של עובדות: הוא מתקדם בהתפתחות קוהרנטית, תיאולוגית וסיפורית כאחת, שבמרכזה הקריאה לתשובה, הביקורת על מראית עין דתית, וההליכה הנחושה לירושלים.
מבנה קוהרנטי: מהקריאה לתשובה ועד העימות הסופי
הנה הצירים המרכזיים המראים את הקוהרנטיות הזו:
פרק 13: קריאה לתשובה והתראה על משפט
לוקס מספר על שני אירועים טרגיים (טבח הגלילים בידי פילטוס ונפילת המגדל ב), כדי להדגיש שכולם צריכים לשוב בתשובה, כי המשפט אוניברסלי.
על העקרה מדגים את סבלנות האל, אך גם את הדחיפות שבהנבת פרי.
פרקים 14 עד 16: הוראות על המלכות ועל ערכים הפוכים
ישוע מלמד על ענווה, על ויתור ועל עושר אמיתי ( על הסעודה, על העשיר ועל אלעזר).
פרקים אלה מפרקים את הציפיות החברתיות והדתיות: , והמודרים הם לעתים קרובות המוכנים ביותר לקבל את המלכות.
פרקים 17 עד 19: הליכה לירושלים ועימות עם הרשויות
ישוע מכין את תלמידיו לבואה של המלכות ומדגיש אמונה, התמדה וערנות.
הכניסה הניצחת לירושלים (פרק 19) מסמנת את שיא העלייה הזו, עם מתח גובר בין ישוע לבין הרשויות הדתיות.
היגיון תיאולוגי שביסוד הדברים
לוקס אינו מניח עובדות זו לצד זו באקראי. הוא בונה טיעון המבוסס על:
הצדק האלוהי: הוא אינו מתגלה באסונות, אלא בקריאה האוניברסלית לתשובה.
חסדו וסבלנותו של אלוהים: מודגמים על ידי , הריפויים והמשלים.
הביקורת על מראית העין הדתית: נתונים לעתים קרובות לתוכחה על צביעותם.
מרכזיותה של ירושלים: הכול מתכנס אל העיר הזו, מקום הדחייה אך גם ההגשמה.
סיכום
לוקס מארגן פרקים אלה בקוהרנטיות רבה: כל אירוע, כל , כל נס משמש לבניית חזון של מלכות אלוהים המבוסס על רחמים, צדק ואמונה. אין זה אפוא אוסף פשוט, אלא סיפור מובנה המכין את הקורא להבין את הפסיון כפסגת התכנית האלוהית.