אנו בוחנים את הדרשה על ההר, המחולקת ל־23 חלקים.
מתי עוסק בתפילה, בניגוד ללוקס שאינו מזכיר אותה כאן, אף שהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.1-4 חוזר על דברי הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.9-15. הדבר מרמז שישוע חזר על הוראה זו פעמים אחדות. התפילה היא עניין אישי ואינטימי לתלמיד, ולא הפגנת אדיקות. כאן, בדרשה על ההר, מתי מגנה את הפורמליזם הדתי ומדגיש שהמעשים צריכים להיעשות למען אלוהים, ולא למען בני האדם.
לאחר מכן הוא נותן דוגמה לתפילה בתשובה לבקשת התלמידים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.1). אין לבלבל בין דוגמה זו לבין תפילת הכוהן הגדול שבהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 17.1-26. אצל מתי ולוקס נראה שטקסט זה אינו מיועד לחזרה שיטתית, אלא לשמש דגם שעל פיו נתפלל במילותינו שלנו. ואכן, מתי ולוקס משתמשים במונחים שונים. שתי הבקשות הראשונות בתפילה זו נוגעות לענייני אלוהים.
הבקשה הראשונה, שיתקדש שמו של אלוהים, פירושה שעל הכול לכבד את אלוהים ולירוא אותו.
הבקשה השנייה, שתבוא מלכותך, מבקשת את כינון המלכות שעליה הכריזו יוחנן המטביל, ישוע ותלמידיו, וכרוכה בחזרתם של בני האדם בתשובה.
הבקשה השלישית, תן לנו היום את לחם חוקנו, מבקשת מאלוהים לספק את המזון הנחוץ.
הבקשה הרביעית, סליחת החטאים, מבטאת אמונה בסמכותו של אלוהים לסלוח.
הבקשה החמישית, אל תביאנו לידי ניסיון, מבקשת הגנה ממצבים העלולים להוביל לחטא, ובכך מבטאת רצון לחיות בצדק.
לוקס מזכיר את חמש הנקודות הללו.