לאחר ההשתנות יורדים ישוע המשיח ותלמידיו, פטרוס, יעקב ויוחנן, לפי הסיפור בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 17.9, מן ההר ופוגשים המון רב. החולים נוהרים אליו כתמיד. אך ריפויו של ילד אפילפטי זה מבליט את כישלון התלמידים.
למרות תפילותיהם לגאולת הילד, לא נראה שום שיפור. נוכח מצב בלתי צפוי זה מחליט האב לבקש את עזרת ישוע המשיח, ומפציר בו להתערב. האירועים מתרחשים למחרת ההשתנות, עדיין בקיסריה פיליפי, למרגלות הר חרמון.
הביטוי "למחרת" בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.37 עשוי להעיד כי ההשתנות התרחשה בלילה וכי ישוע ושליחיו ירדו בבוקר. לחלופין, ייתכן שנשארו במקום כמה ימים.
הטקסטים מראים כי השליחים לא היו רק משקיפים פסיביים תחת השגחת המורה; הם מילאו גם תפקיד פעיל בהבאת ריפוי לחולים. ישוע נתן לתלמידיו את הסמכות לגרש שדים ולרפא חולים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.1, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.1-2, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.18 והַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.8). ואולם במצב מיוחד זה התערבותם מתבררת כבלתי מספקת, והתערבותו של ישוע המשיח חיונית.
ההמון הכיר בסמכותם ופנה גם אל התלמידים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 17.16, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 9.18, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.40).
שלושת קטעים אלה מן הבשורות הסינופטיות מספרים על כישלון התלמידים בריפוי ילד שרוח רעה אחזה בו, דבר שמחייב את ישוע המשיח לפעול. להלן ניתוח משווה:
תמצית הטקסטים
- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 17.14-18: אדם מפציר בישוע לרפא את בנו האפילפטי, משום שהתלמידים לא הצליחו בכך. ישוע המשיח מביע את זעמו נוכח חוסר האמונה השורר, ואז מגרש את השד ומרפא את הילד מיד.
- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 9.14-27: סיפור זה מפורט יותר. ישוע חוזר אל תלמידיו ומוצא המון הדן עמם בוויכוח. אבי הילד מתאר את תסמיני האחיזה: עוויתות, אילמות, קצף בפה. ישוע המשיח מדגיש את חשיבות האמונה, ולאחר שיחה עם האב הוא מגרש את הרוח לאחר התקף עז.
- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.37-45: הסיפור תמציתי יותר. למחרת ההשתנות מתחנן אדם לפני ישוע המשיח למען בנו, הלוקה בעוויתות שגורם שד. ישוע המשיח מביע את מורת רוחו מחוסר האמונה, מגרש את הרוח ומרפא את הילד.
השוואת הסיפורים
Contexte narratif :
מתי ומרקוס ממקמים את האירוע לאחר ההשתנות, ואילו לוקס מציין שהוא מתרחש למחרת.
מרקוס מוסיף אינטראקציה בין ישוע המשיח לבין ההמון, שאינה מופיעה במתי וגם לא בלוקס.
תיאור התסמינים:
מתי מדבר על אפילפסיה.
מרקוס מפרט יותר את הביטויים הגופניים ומדגיש את האילמות.
לוקס מזכיר את העוויתות אך תמציתי יותר.
Réaction de Jésus :
בשלושת הסיפורים מביע ישוע את זעמו נוכח חוסר האמונה.
מרקוס מדגיש את השיחה בין ישוע המשיח לאב, המביע אמונה מהוססת ("אני מאמין! עזור לחוסר אמונתי").
ריפוי:
במתי ובלוקס הריפוי מיידי.
מרקוס מתאר עווית אחרונה לפני שהילד מוקם על ידי ישוע המשיח.
מרקוס בולט בתשומת לבו לפרטים ובהדגשת אמונת האב, ואילו מתי ולוקס מציעים סיפורים תמציתיים יותר. מגוון זה מעיד על הרגישויות התיאולוגיות המיוחדות של כל אחד מן המבשרים.