מאמר זה עוסק בסתירה מקראית לכאורה בין הפרושים לסופרים בבשורות, ומסביר כיצד ההבדלים הללו משקפים נקודות מבט נפרדות אך משלימות של מחברי המקרא על ההתנגדות לישוע.
Nous avons recueilli ces commentaires sur le site : https://jtpbatiment1.jimdofree.com/. Ce site semble désormais fermé, mais nous avions précédemment noté leurs réserves concernant les Évangiles. Veuillez trouver ci-dessous le Point N°5 CTD063. Nous reproduisons leur question :
"Commentaire : Ici est-ce les ou les scribes qui ont prononcé ces paroles ?
La question reste poser car nous savons que les scribes et les sont deux communautés différentes."
Notre réponse :
Regardons les textes en question.
33 Il chassa le démon et le muet se mit à parler. La foule disait, émerveillée : « On n’a jamais rien vu de pareil en Israël »,
34 mais les disaient : « C’est par le prince des démons qu’il chasse les démons. »
(תרגום לואי סגון )
22 Les spécialistes de la loi (les scribes) qui étaient descendus de Jérusalem disaient : « Il a en lui Béelzébul ; c’est par le prince des démons qu’il chasse les démons. »
(תרגום לואי סגון )
Nous souhaitons examiner les autres documents pertinents liés à cet événement afin de mieux comprendre les circonstances. Nous estimons que chaque auteur apporte une perspective unique et que la synthèse des différents témoignages nous offre une vision plus exhaustive et précise.
Notre analyse :
14 Jésus chassa un démon qui était muet. Lorsque le démon fut sorti, le muet se mit à parler, et la foule fut dans l’admiration.
15 Cependant, quelques-uns dirent : « C’est par Béelzébul, le prince des démons, qu’il chasse les démons. »
16 D’autres, pour le mettre à l’épreuve, lui demandaient un .
(תרגום לואי סגון )
Nous remarquons que le groupe d’opposant qui cherchait régulièrement à discréditer le Messie Jésus auprès de la foule était composé de , de docteurs de la loi, de scribes et parfois de .
Matthieu ne mentionne que les , bien connus de son lectorat juif, tandis que Marc, s’adressant à des non-juifs, ne cite que les scribes. Il n’était pas possible de répertorier chaque groupe, une telle démarche n’aurait d’ailleurs pas apporté d’éclaircissements supplémentaires au texte. Chaque auteur a ainsi cité le groupe le plus familier à son public cible.
Dans l’Évangile selon Luc, il est mentionné que "quelques-uns" accusaient Jésus d’opérer ses miracles par la puissance du Diable. D'après nos observations, ces "quelques-uns" incluraient vraisemblablement des , des scribes, des docteurs de la loi et peut-être même des . En général, ce groupe de personnes portait ces accusations contre le Messie, tandis que la foule reconnaissait habituellement la puissance de Dieu dans les miracles accomplis par le Messie Jésus.
כותרת, דמות, מקום, אזכור ("לוקס 15")…
נפתח בחלון חדש
מראה מקום מקראי
INF082
הערת מידע
INF082 - Bible Segond 21 (S21)
Bible Segond 21 (S21)
Segond 21. הנה כמה פרטים עיקריים על התרגום הזה:
רקע ומטרות
תאריך הוצאה: 2007 עדכון הלשון: Segond 21 שואף לעדכן את לשון תרגומו של Louis Segond תוך שמירה על נאמנות רבה לטקסטים המקוריים בעברית וביוונית. בהירות ונגישות: הדגש מושם על בהירות הטקסט ועל נגישותו לקוראים בני זמננו.
מאפיינים עיקריים
נאמנות לטקסטים המקוריים: Segond 21 נשען על כתבי היד העתיקים האמינים ביותר כדי להבטיח תרגום מדויק ונאמן. עריכה לשונית: הלשון נערכה מחדש כדי לשקף טוב יותר את הלשון הצרפתית המודרנית, תוך שמירה על העושר ועל העומק של הטקסט המקראי. הערות והפניות: התרגום כולל לעתים קרובות הערות הסבר והפניות המסייעות להבנת כתבי הקודש וללימודם.
חשיבות
שימוש נרחב: Segond 21 נמצא בשימוש רחב בחוגים הפרוטסטנטיים דוברי הצרפתית, בעיקר ללימוד המקרא ולקריאה אישית. נגישות: הודות ללשונו המעודכנת הוא נגיש לקהל רחב יותר, ובכלל זה לדורות חדשים של קוראים.
Segond 21 הוכן בידי צוות רב־תחומי של מתרגמים, בלשנים ותאולוגים, והשלמתו נמשכה כ־12 שנים.
עריכות אלה מראות כיצד התפתח תרגומו של Louis Segond כדי להתאים לשינויים לשוניים ולצורכי הקוראים לאורך הזמן.
INF145
הערת מידע
INF145 - עשה נס
עשה נס
בקשה מסוג זה, אות מן השמים כדי לנסות את ישוע המשיח, מופיעה בכמה קטעים בבשורות, ובהם:
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.16 "ואחרים, כדי לנסותו, ביקשו ממנו אות מן השמים."
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.38 "אז פנו אליו כמה מן הסופרים והפרושים ואמרו: רבי, רצוננו לראותך עושה נס."
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.1 "הפרושים והצדוקים ניגשו אל ישוע וביקשו ממנו, כדי לנסותו, שיראה להם אות מן השמים."
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.11 "הפרושים באו והחלו להתווכח עמו; הם ביקשו ממנו אות מן השמים כדי לנסותו."
רקע ומשמעות
בקשות האותות הללו אינן ביטוי של אמונה, אלא ניסיונות להעמיד אותו במבחן. ישוע המשיח משיב להן לעתים קרובות בהוקעת הצביעות או בקביעה שהאות היחיד שיינתן הוא אות יונה, כלומר מותו ותחייתו.
INF001
הערת מידע
INF001 - הצדוקים
הצדוקים
הצדוקים היו קבוצה דתית ופוליטית חשובה ביהדות קדומה. להלן כמה נקודות עיקריות לגביהם:
מקורות והיסטוריה
מקורות: השם ״צדוקי״ נגזר ככל הנראה מצדוק, כהן גדול בתקופת דוד ושלמה. הם באו בעיקר מן האריסטוקרטיה הכוהנית. תקופה: הם פעלו בין שנת 200 לפנה״ס בקירוב ועד שנת 70 לספירה, עד חורבן המקדש בירושלים על ידי רומאים. השפעה: לצדוקים הייתה השפעה רבה על העבודה והליטורגיה במקדש בירושלים. הם שלטו על סנהדרין, המועצה היהודית העליונה.
אמונות ומנהגים
כתבים קדושים: הם התמקדו אך ורק בתורה שבכתב, דהיינו החומש, ודחו את המסורות שבעל פה שאימצו הפרושים. תחיית המתים: בניגוד לקבוצת הפרושים ולקבוצת האיסיים, הצדוקים הכחישו את תחיית המתים ואת אלמוות הנפש. טקסי המקדש: הם היו אחראים לטקסי המקדש, לרבות הקורבנות וחגי העלייה לרגל.
התנגדויות
הפרושים: הצדוקים עמדו בהתנגדות מוחלטת לקבוצת הפרושים, בעיקר בשאלות תיאולוגיות כמו תחיית המתים. הקנאים: הם גם היו בעימות עם הקנאים והסיקריים, שראו בהם משתפי פעולה עם רומאים.
הצדוקים הותירו חותם מתמשך בהיסטוריה של היהדות ומוזכרים לעיתים קרובות בברית החדשה, בעיקר במעשי השליחים ובבשורות.
הצדוקים בכתבי הקודש
הצדוקים הם זרם חשוב ביהדות. אנו מוצאים אותם חמש עשרה פעמים בברית החדשה, עשר פעמים בבשורות וחמש פעמים במעשי השליחים.
חמש פעמים מזכירים מחברי הבשורות הסינופטיות את הצדוקים יחד עם הפרושים. תורת היהדות חוזרת תמיד בוויכוחיהם עם המשיח ישוע, שאינו מטיח בהם לעולם האשמות.
אין אנו מוצאים מתח ביחסיהם עם המשיח ישוע, כפי שקורה בקביעות עם הפרושים. הם שולטים במנהל המקדש ובעבודתו ונשארים רחוקים מן העם. הם משתפים פעולה בקלות עם הכובש הרומי, שמעניק להם בתמורה השפעה רבה בתוך סנהדרין.
חבריהם באים בעיקר ממעמד האריסטוקרטיה או הכהונה. הם מכירים רק בכתבי המקרא העברי.
הם אינם מאמינים בתחיית המתים. הם אינם מעלים על דעתם שום צורה של חיים אחרי המוות. לדעתם מלאכים אינם קיימים. השליח פאולוס יוקיע את כל הסטיות הללו במשפטו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.6).
קיפא וחנן, הכוהנים הגדולים המרשיעים את ישוע, השתייכו לתנועה צדוקית זו.
INF002
הערת מידע
INF002 - הפרושים
הפרושים
הפרושים היו קבוצה דתית וחברתית חשובה ביהדות קדומה, ובמיוחד בתקופת בית המקדש השני. להלן כמה נקודות עיקריות לגביהם:
מקורות והיסטוריה
מקורות: הפרושים צמחו כקבוצה נפרדת לאחר מרד המכבים, בסביבות 165-160 לפנה״ס. לעתים קרובות נחשבו ליורשיהם הרוחניים של החסידים.
תקופה: הם שגשגו עד חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. לאחר מועד זה היוו תורתם את הבסיס למה שהפך ליהדות הרבנית.
אמונות ומנהגים
כתבי קודש: שלא כמו הצדוקים, שהתמקדו אך ורק בתורה שבכתב (החומש), האמינו הפרושים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה (התורה שבעל פה). תחייה: הפרושים האמינו בתחיית המתים ובאלמוות הנפש. טקסים ודינים: הם הדגישו את חשיבותן של המסורות שבעל פה ושל פרשנויות המותאמות לנסיבות הזמן.
השפעה ומורשת השפעה: לפרושים הייתה השפעה רבה על הליטורגיה ועל הפרקטיקה הדתית היהודית. תורתם שולבה במשנה, אוסף של המסורת היהודית שבעל פה, בסביבות שנת 200 לספירה. מורשת: לאחר חורבן בית המקדש השני היוו תורתם של הפרושים את הבסיס ליהדות הרבנית, שממשיכה להשפיע על היהדות המודרנית.
הפרושים נזכרים לעתים קרובות בברית החדשה, ובמיוחד בבשורות ובמעשי השליחים, שם הם נמצאים לעתים קרובות בעימות עם ישוע ועם דמויות דתיות אחרות של התקופה.
הפרושים בכתבי הקודש
הם הקבוצה הייצוגית ביותר ביהדות. חבריה, שמוצאם מן העם, מתנגדים לפשרות עם הכובש הרומי, אך גם עם ההלניזם. אנו רואים אותם קרובים לאוכלוסייה יותר מאשר הצדוקים.
הם נזכרים מאה ושלוש פעמים בברית החדשה, תשעים ושלוש פעמים בבשורות, תשע פעמים במעשי השליחים ופעם אחת באגרת אל הפיליפים.
יחסיהם עם המשיח ישוע נראים לעתים קרובות מתוחים ומלאי סכסוך. הוא נוזף בהם בשלבים מסוימים בביטויים חריפים, כגון ״אוי לכם״ ו״צבועים״, דבר המוכיח היטב את ההתנגדות הזאת. אין להם גישה לתפקידי האחריות הגבוהים, הנתונים לשליטת רומאים ולכן שמורים למקורבים אליהם, כלומר הצדוקים, אך הם מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר בסנהדרין.
הם רואים בעצמם את מגיני תורת משה הגדולים, אותה הם מפרשים. פרשנותם הופכת לכלל שעל העם ללכת לפיו. המשיח ישוע יגנה את הסטיות הללו בהזדמנויות שונות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.13-29).
הם חלוקים לעתים קרובות עם עמיתיהם הצדוקים בנקודות של אמונה כגון החיים הנצחיים או המלאכים. הם הוסיפו לתורת משה הכתובה עקרונות שבעל פה, המאפשרים להם לעקוף את הוראותיה. ישוע לא יחמיץ להצביע על כך (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.23).
נקדימון ויוסף מהרמתיים השתייכו לקבוצה פוליטית-דתית זו, אך הדבר לא מנע מהם להתנצר.