נספח ANN047 בוחן את מוצאם של שנים עשר השליחים על פי ארבע הרשימות הקנוניות (מתי, מרקוס, לוקס, מעשי השליחים). הוא מנתח את נקודות ההתאמה וההבדל בין הרשימות, ואת קשרי המשפחה המעוגנים בין התלמידים, ומבחין בקפידה בין הנתונים המקראיים לבין המסורות הכנסייתיות. המאמר מאיר את הרקע האנושי, המשפחתי והגאוגרפי של קבוצת השליחים בגליל במאה ה-1.
ניתן לעיין ב:
הבשורות מציעות מכלול של נתונים יקרי ערך על מוצאם, על קשרי המשפחה ועל יחסיהם החברתיים של השליחים. מידע זה, הקצר לעיתים, הושלם במהלך הדורות על ידי המסורת הנוצרית, המציעה זיהויים או קישורים שאינם מוצהרים במפורש בכתבי הקודש. עיון קפדני מאפשר להבחין בין מה שהכתובים מצהירים עליו בבירור לבין מה שהמסורת רומזת עליו.
הבנת קשרי המשפחה והקשרים החברתיים הללו מאירה את האופן שבו ישוע הקים קבוצת תלמידים המושרשת בחיי היומיום של הגליל במאה ה-1, וחושפת את הממד האנושי העמוק של שירותו.
הבשורות הסינופטיות וספר מעשי השליחים מציגים ארבע רשימות של שנים עשר השליחים: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.2-4, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.16-19, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.13-16 ו-מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.13.
הרשימות הללו מראות יציבות מרשימה: פטרוס מופיע תמיד ראשון, יהודה איש קריות תמיד אחרון, ואותם שמות חוזרים למרות כמה שינויים. עקביות זו מעידה על חוסנה של המסורת השליחית בקהילות הנוצריות הראשונות.
מופיעים כמה הבדלים בין הרשימות. תדי נקרא "יהודה בן יעקב" בלוקס 6.16 (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.16), ואילו מרקוס 3.18 מזכיר תלמיד בשם לבי, כנראה כינוי. שמעון נקרא "הכנעני" במתי ובמרקוס, אך "הקנאי" בלוקס 6.15 (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.15).
שינויים אלה משקפים את השימוש הנפוץ בכינויים בתרבות היהודית, שבה כמה תלמידים נשאו שמות נפוצים מאוד כמו יעקב, שמעון או יהודה.
ההבדלים הקלים בין הרשימות מעידים על מסורות שבעל פה שונות בקרב הקהילות הנוצריות הראשונות. הם גם מראים שהכינויים שימשו להבחין בין תלמידים שנשאו שמות נפוצים. למרות שינויים אלה, זהותם של השנים עשר נשארת עקבית, מה שמדגיש את מהימנות עדויות הבשורות.
פטרוס ואנדרי מוצגים במפורש כאחים וכיוצאי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.44). שניהם עסקו בדיג באגם הגליל (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.18). קריאתם מראה שישוע החל את שירותו בהישענו על רשת משפחתית מבוססת כבר, המעוגנת בחיי הכלכלה של האזור.
יעקב ויוחנן, בני זבדי ושלומית, היוו עוד זוג אחים חשוב. הם עבדו עם אביהם, שהעסיק שכירים, סימן לעסק דיג משגשג (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.19-20). אמם שלומית מופיעה בין הנשים שהלכו אחרי ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40), מה שמראה את מעורבותה של כל המשפחה בתנועת ישוע.
יעקב בן חלפי מופיע ברשימות השליחים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.3). המסורת מזהה לעיתים קרובות את יהודה (הנקרא גם תדי) כאחיו, אך הבשורות אינן מצהירות על כך במפורש. השערה זו נשענת על קישורי שמות ועל מסורות עתיקות, ויש להבחין בינה לבין הנתונים המקראיים הוודאיים.
בר-תלמי מזוהה לעיתים עם נתנאל, יליד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.2), אך זיהוי זה נותר שנוי במחלוקת. תומא, המכונה דידימוס, "התאום" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.16), נושא שם המרמז על יחסי אחווה, אך בבשורות אין מוזכר שום אח.
מקרים אלה ממחישים את גבולות ידיעתנו על קשרי המשפחה של כמה שליחים.
רוב השליחים הם יוצאי הגליל: , כפר נחום, או סביבות . ריכוז גאוגרפי זה מסביר את לכידות הקבוצה ואת המהירות שבה יכול היה ישוע להקים מעגל של תלמידים קרובים.
בניגוד לשאר השליחים, נראה שיהודה איש קריות הגיע מיהודה. כינויו "איש קריות" נובע ככל הנראה מן העברית ish‑Qeriyyot, "איש קריות", יישוב המוזכר בנחלת יהודה (יְהוֹשֻעַ 15.25). מוצא זה הופך את יהודה לשליח היחיד הידוע שאינו גלילי. הוא בא מסביבה תרבותית הקרובה יותר לירושלים, לבית המקדש ולרשויות הדת. הבדל גאוגרפי ותרבותי זה עשוי להאיר היבטים מסוימים בהתנהגותו וביחסיו עם שאר התלמידים.
הבשורות מזכירות כמה "אחים" של ישוע: יעקב, יוסף, שמעון ויהודה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.55). המונח היווני שבו נעשה שימוש בקטע זה הוא adelphoi, שפירושו בדרך כלל "אחים" במובן הביולוגי. היוונית המקראית מבחינה בבירור בין מונח זה לבין anepsios, המציין "בן דוד" או קרוב משפחה. העובדה שמחברי הבשורות בחרו ב-adelphoi ולא ב-anepsios הזינה פירושים שונים לפי המסורות הנוצריות: יש הרואים בהם אחים מן הדם, ואחרים קרובים או בני המשפחה המורחבת.
יהיה אשר יהיה, אנשים אלה היו חלק ממעגל המשפחה המורחבת של ישוע ומילאו תפקיד חשוב בכנסייה הקדומה, ובמיוחד יעקב, דמות מרכזית בקהילת ירושלים.
פאולוס מזכיר את "יעקב אחי האדון" (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.19), דבר המרמז על קשר משפחתי ישיר. יוחנן 19.25 מדבר על "מרים אשת ", המזוהה לעיתים כאמו של יעקב הקטן, מה שהיה הופך אותו לבן דוד של ישוע.
עם זאת, זיהויים אלה נשענים על מסורות ועל שחזורים, ולא על הצהרות מפורשות של הבשורות.
כשהתקדמנו בחקירתנו על (ANN064 : הימים הבאים שציין יוחנן), נדרשנו לשקול את ההשערה שנתנאל נשא לאישה אחת מאחיותיו של ישוע. אפשרות זו, שהעלו כמה פרשנים, תסביר הן את נוכחותה של מרים בחתונה והן את היכרותו של ישוע עם המשרתים. מבלי להפוך זאת לוודאות היסטורית, קריאה זו מציעה מבט מעניין על קשרי המשפחה והיחסים שהקיפו את תחילת שירותו הציבורי של ישוע.
לוקס מספר שמרים ואלישבע היו קרובות משפחה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.36). יוחנן המטביל הוא אפוא קרוב משפחה של ישוע, כנראה בן דוד במובן הרחב. קשר משפחתי זה מאיר את הקרבה הרוחנית בין שני האנשים ואת תפקידם המשלים בתולדות הישועה.
יוחנן מכיר בעליונותו של ישוע כבר בתחילת שירותו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.27). ישוע מצדו מעיד על יוחנן עדות יוצאת דופן: "בין ילודי אשה לא קם גדול מיוחנן המטביל" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.11).
יחסיהם חורגים אפוא מקרבה פשוטה ונכללים בדינמיקה הנבואית של ההתגלות.
פטרוס, אנדרי, יעקב ויוחנן היוו רשת מקצועית איתנה עוד לפני קריאתם. ישוע מתיישב בכפר נחום, עירם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.13), מה שמראה שהוא נשען על סביבה אנושית מבוססת כבר כדי לפתח את שירותו.
קרבה זו מסבירה את המהירות שבה אנשים אלה הצטרפו לישוע.
מתי עבד בכפר נחום (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.9), מקום אסטרטגי לגביית מסים, ובמיוחד על הדיג. הוא הכיר כנראה את הדייגים עוד לפני קריאתו, מה שמראה שכמה שליחים השתייכו לחוגים חברתיים קשורים זה בזה.
פיליפוס מביא את נתנאל אל ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.45-46). כמה מתלמידי ישוע עקבו תחילה אחרי יוחנן המטביל (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.35-37), מה שמראה ששני המעגלים חפפו זה את זה.
קבוצת תלמידי ישוע נוצרה אפוא מרשתות אנושיות שכבר היו קיימות, מה שמסביר את הלכידות המהירה של הקבוצה.
העיון בקשרי המשפחה, הגאוגרפיה והחברה בין השליחים, ישוע ויוחנן המטביל חושף רשת אנושית צפופה, המושרשת בגליל של המאה ה-1. רוב השליחים היו גלילים, הקשורים זה בזה במשפחה או במקצוע, ואילו יהודה איש קריות בלט במוצאו היהודאי.
הבשורות מציעות בסיס איתן להבנת היחסים הללו, ואילו המסורת מציעה השלמות הנראות לעיתים סבירות אך לא תמיד ניתנות לאימות. קריאה קפדנית מאפשרת להבין טוב יותר כיצד הקים ישוע קבוצת תלמידים מגוונת, מאוחדת ומושרשת עמוק בחיי היומיום של זמנה.
