ANN091

הנשים למרגלות הצלב

המאמר בוחן את נוכחותן ואת תפקידן של הנשים בעת צליבתו של ישוע. נשים אלה, ובראשן מרים המגדלית, מגלות נאמנות יוצאת דופן אל מול האיומים. הלימוד, המבוסס על הבשורות, שואף להכיר בחשיבותן בסיפורי המקרא ובעדותן כגורם מרכזי בנצרות.

68 דק׳ צליבה נשים ישוע מרים המגדלית הבשורות 106 פסוקים 5 ספרים

למידע נוסף

מבוא

L’arrestation, la condamnation et la crucifixion de Jésus se déroulent dans un laps de temps très court, provoquant la dispersion et le trouble parmi les disciples (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.56). Dans ce contexte de peur et de menace, la présence de certaines femmes apparaît d’autant plus remarquable.

בניגוד לשליחים, נשים אלה נשארות נאמנות וגלויות. הן לוקחות על עצמן את הסיכון להיחשף בפומבי, בשעה שהרשויות הדתיות מבקשות לחנוק את התנועה סביב ישוע (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.53). אמנם נשים בדרך כלל לא נצלבו בעולם ה, אך עדיין היו עלולות להיות מוטרדות, נעצרות או מודרות.

Elles assistent à une scène d’une extrême violence : leur Maître, humilié, torturé et crucifié. Tous les espoirs placés en lui semblent s’effondrer (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.21). Pourtant, elles restent.

מטרת לימוד זה היא לזהות, ככל האפשר, את הנשים הנוכחות בשלושה רגעי מפתח: למרגלות הצלב, ליד הקבר ובעת התחייה. מסקנה אחת מתבררת במהירות: תפקידן מרכזי בעדות הבשורות.

Dans cette étude, le terme “frères” sera employé pour désigner les demi-frères de Jésus, c’est-à-dire les enfants de Marie et Joseph mentionnés en (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.3).

א. הנשים למרגלות הצלב

כל הבשורות מזכירות את נוכחותן של נשים בצליבה, אך בפרטים שונים:

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.55-56 (תנ״ך עברי מודרני) :
ותהיינה שם נשים רבות הראות מרחוק אשר הלכו אחרי ישוע מן הגליל לשרתו׃ובתוכן מרים המגדלית ומרים אם יעקב ויוסי ואם בני זבדי׃

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40-41 (תנ״ך עברי מודרני) :
וגם נשים היו שם ראות מרחוק ובתוכן גם מרים המגדלית ומרים אמו של יעקב הצעיר ושל יוסי ושלמית׃אשר גם הלכו אחריו ושרתהו בהיותו בגליל ואחרות רבות אשר עלו אתו ירושלים׃

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.49 (תנ״ך עברי מודרני) :
וכל מידעיו עמדו מרחוק וגם הנשים אשר הלכו אתו מן הגליל ועיניהן ראות את אלה׃

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25 (תנ״ך עברי מודרני) :
ועל יד צלב ישוע עמדו אמו ואחות אמו מרים אשת קלופס ומרים המגדלית׃

מתי, מרקוס ולוקס מציינים שהן עומדות “מרחוק”, ואילו יוחנן מציין שקבוצה נמצאת סמוך לצלב. הבדל זה אינו סתירה: הוא רומז על כמה מעגלים של עדים, חלקם קרובים יותר מאחרים, ואף על שינויי מיקום במהלך 6 השעות הללו.

Jean cite explicitement quatre femmes, selon notre conclusion : Marie, mère de Jésus ; la sœur de sa mère ; Marie femme de Clopas ; et Marie de Magdala (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25). La question du nombre exact (trois ou quatre) a été débattue, mais l’hypothèse de quatre personnes reste la plus cohérente.

?  

מתי ומרקוס מזכירים:

  • מרים המגדלית
  • מרים אם יעקב ויוסף (או יוסי)
  • שלומית (או אם בני זבדי)

Ces listes ne sont pas exhaustives, comme le montre l’expression « parmi elles » (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40). Elles témoignent d’un groupe plus large de femmes ayant suivi Jésus depuis la Galilée (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.2-3).

La présence de Jean est également notable (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.26). Bien qu’il soit le seul disciple nommé, cela n’exclut pas que d’autres aient été présents à distance.

ב. זיהוי הנשים

Elle est mentionnée dans les quatre évangiles comme une disciple importante. Jésus l’a délivrée de sept démons (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.2 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.9), ce qui marque le point de départ de son engagement. Elle fait partie des femmes qui soutiennent matériellement le ministère de Jésus (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.2-3).

היא נוכחת:

  • au pied de la croix (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.56 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25)
  • lors de la mise au tombeau (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.61 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.47)
  • au matin de la résurrection (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.10 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1)

Elle est surtout la première à voir Jésus ressuscité et à l’annoncer aux disciples (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.14-18). Ce rôle central est constant dans tous les récits.

מרים, אם ישוע

Jean est le seul à mentionner explicitement sa présence au pied de la croix (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25). Il rapporte également le dialogue avec Jésus (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.26-27).

הבשורות הסינופטיות אינן מזכירות אותה ישירות בסצנה זו, אך אין זה אומר שנעדרה. מרים מופיעה במקומות אחרים בבשורות כדמות קבועה:

  • à la naissance de Jésus (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 1.18-25 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-20)
  • lors de son ministère (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1-5)
  • parmi les disciples après la résurrection (cf. מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.14)

Les « frères de Jésus » sont clairement identifiés ailleurs (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.55 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.3). Jean précise qu’ils ne croyaient pas en lui pendant son ministère (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.5), ce qui explique pourquoi Jésus confie sa mère à Jean plutôt qu’à eux (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.26-27).

מרים, אם יעקב ויוסי

היא מוזכרת ב:

  • הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.56
  • הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40
  • הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.47
  • הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1

היא שונה ממרים אם ישוע, משום שהבשורות מבחינות בבירור בין הקבוצות המשפחתיות. למשל, ישוע מפקיד את אמו בידי יוחנן, דבר שלא היה עקבי אילו מרים זו כבר זוהתה אחרת בסצנה.

Un rapprochement est souvent proposé avec « Marie femme de Clopas » (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25). De plus, Jacques « le mineur » est mentionné parmi les apôtres (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.3 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.18), ce qui pourrait correspondre à ce même cercle familial, sans certitude absolue.

שלומית, אם בני זבדי

היא מופיעה בשני כינויים:

  • « La mère des fils de Zébédée » (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.56)
  • « Salomé » (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40)

Elle est aussi mentionnée dans la demande adressée à Jésus pour ses fils (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.20-21). Ses fils sont Jacques et Jean, deux apôtres majeurs (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.19).

היא נוכחת:

  • à la croix (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40)
  • au tombeau (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1)

L’identification avec « la sœur de la mère de Jésus » (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25) est possible mais reste hypothétique, car le texte ne donne pas de nom explicite.

מרים, אשת קלופס

היא מוזכרת רק אצל יוחנן (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25). אפשר לקשור את השם קלופס עם (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.18), אך אין ודאות שמדובר באותו אדם.

Certains l’identifient à la mère de Jacques « le mineur » (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40), ce qui ferait le lien avec les listes synoptiques. De plus, un Jacques « fils d’Alphée » est mentionné parmi les apôtres (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.15), et certains rapprochent Alphée et Clopas, bien que cela ne soit pas explicitement établi dans les textes.

הערה כללית

הקושי בזיהוי נובע משני גורמים:

  • שכיחות השם “מרים” (נפוץ מאוד במאה ה-1)
  • ההבדלים בנקודת המבט בין הבשורות

עם זאת, בהצלבת הטקסטים עולות כמה ודאויות:

  • מרים המגדלית היא דמות מרכזית וקבועה
  • plusieurs femmes suivent Jésus depuis la Galilée (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.2-3)
  • הן עדות לצלב, לקבר ולתחייה

הערה חשובה: הבשורות מסכימות לעשות את הנשים לעדות הנאמנות הראשונות לאירועים הקריטיים ביותר, חרף מעמדן החברתי המוגבל באותה תקופה. פרט זה מחזק את העקביות ואת עוצמת העדות.

Matthieu précise que « Marie de Magdala et l’autre Marie » sont assises vis-à-vis du tombeau. Marc confirme qu’elles observent attentivement l’endroit où Jésus est déposé. Luc ajoute un détail important : ces femmes « regardèrent le tombeau et la manière dont le corps y fut déposé » (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.55), puis elles préparent des aromates pour honorer le corps (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.56).

Ce point est essentiel : leur rôle n’est pas passif. Elles sont des témoins directs et précis du lieu et des conditions de l’ensevelissement. Cela explique pourquoi, au matin de la résurrection, elles savent exactement où se rendre (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1-2).

נוכחותן הרציפה בין הצליבה, הקבורה והתחייה יוצרת שרשרת עדות בלתי פוסקת.

תפקידם של יוסף איש הרמתיים וניקודימוס

בין הנשים המוזכרות:

ג. הנשים ליד הקבר

הבשורות מזכירות גם שני גברים רבי השפעה:

  • Joseph d’Arimathée (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.57-60 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42-46 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.50-53 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38)
  • Nicodème (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.39 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.1-21)

Joseph est décrit comme un membre du conseil, « homme bon et juste » (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.50), qui « attendait le royaume de Dieu » (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.43). Il demande le corps de Jésus à Pilate, ce qui implique un certain courage, car il s’identifie publiquement à un condamné.

Jean précise que Joseph était disciple « en secret par crainte des Juifs » (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38). Nicodème, qui était venu précédemment de nuit vers Jésus (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.1-2), apporte environ cent livres d’aromates pour l’ensevelissement (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.39), un geste digne d’une sépulture royale.

Ils déposent Jésus dans un tombeau neuf, où personne n’avait encore été mis (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.41 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.60). Ce détail exclut toute confusion possible avec un autre corps.

חשיבות עדותן של הנשים

נוכחותן של הנשים ליד הקבר היא מכרעת מכמה סיבות:

  • Elles voient où Jésus est enseveli (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.47)
  • Elles observent comment le corps est déposé (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.55)
  • הן חוזרות לאחר ה עם בשמים (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1)

Cela rend difficile toute hypothèse d’erreur de tombeau. Leur témoignage relie directement la mort de Jésus à la découverte du tombeau vide (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1-3).

מרכיב שמצביעים עליו לעתים קרובות: בתרבות היהודית של המאה ה-1 היה לעדות נשים ערך משפטי מועט. ובכל זאת הבשורות מציבות אותן במרכז הסיפור. בחירה זו עומדת בניגוד לבנייה מלאכותית של הסיפור ומחזקת את אמינותו.

תצפית

מתגלה ניגוד מעניין:

  • גברים רבי השפעה (יוסף, ניקודימוס) פועלים בקבורה
  • נשים נאמנות מבטיחות את רציפות העדות

האחדים מספקים את האמצעים וההגנה, האחרות מבטיחות את הזיכרון וההעברה. יחד הם ממסגרים רגע מפנה בין המוות לתחייה.

עולה רעיון חזק: ללא נוכחותן הקשובה של נשים אלה, הקשר בין הקבורה לתחייה היה הרבה פחות איתן בסיפור הבשורה.

  • הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1-10
  • הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1-8
  • הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1-10
  • הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1-18

מרים המגדלית מוזכרת באופן עקבי בכל הסיפורים, מה שהופך אותה לעדה הקבועה ביותר.

ביקור מוכן ומכוון

ד. הנשים והתחייה

הנשים אינן באות במקרה:

  • Elles apportent des aromates pour honorer le corps (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1)
  • Elles se rendent au tombeau « de grand matin » (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1)
  • Elles se préoccupent même de la pierre à déplacer (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.3)

הדבר מראה שהן אינן מצפות לתחייה, אלא לגוף שיש לחנוט. לפיכך עדותן אינה נובעת מציפייה מוקדמת.

גילוי הקבר הריק

כל בשורה מוסרת פרטים משלימים:

  • La pierre est roulée (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.2 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.2 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1)
  • Le tombeau est vide (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.3)
  • Des messagers célestes annoncent la résurrection (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.5-6 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.4-7)

Luc précise que les femmes « ne trouvèrent pas le corps du Seigneur Jésus » (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.3), soulignant l’absence réelle et constatée.

הבשורה לתלמידים

הנשים הופכות לשליחות הראשונות:

  • הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.9 : elles annoncent tout aux apôtres
  • הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.7 : elles reçoivent la mission d’avertir les disciples
  • הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.8 : elles courent porter la nouvelle

לוקס אף נותן רשימה מדויקת:

  • מרים המגדלית
  • יוחנה
  • מרים אם יעקב
  • « et les autres avec elles » (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.10)

Cependant, leur témoignage est d’abord accueilli avec incrédulité (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.11). Cela renforce l’idée que leur rôle n’a pas été inventé pour convaincre facilement.

מרים המגדלית: עדה מועדפת

יוחנן מפתח במיוחד את תפקידה:

  • Elle constate la pierre roulée (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1)
  • Elle prévient Pierre et Jean (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2)
  • Elle reste seule près du tombeau (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11)
  • Elle voit Jésus ressuscité (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.14-16)

ישוע מפקיד בידיה משימה מפורשת:

  • « Va trouver mes frères… » (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.17)

Elle devient ainsi la première à annoncer la résurrection (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.18).

הכרה הדרגתית

פרט חשוב: הנשים אינן מבינות מיד את המצב.

  • Elles sont saisies de crainte (cf. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.5)
  • Elles sont troublées (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.4)
  • Marie de Magdala pense d’abord à un déplacement du corps (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2)

הדבר מראה שהתחייה אינה פרשנות נחפזת, אלא מציאות הנכפית בהדרגה.

עקביות בין הסיפורים

ההבדלים בין הבשורות (שמות, פרטים, סדר האירועים) אינם מבטלים זה את זה אלא משלימים זה את זה:

  • un groupe de femmes plus large (cf. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.10)
  • דגשים שונים בהתאם לעדים
  • סיפורים המתמקדים פעם בקבוצה ופעם במרים המגדלית

גיוון זה עולה בקנה אחד עם עדויות בלתי תלויות.

משקלה של עדות הנשים

בהקשר של המאה ה-1 היה לעדות נשים משקל משפטי מועט. ובכל זאת:

  • הן הראשונות ליד הקבר
  • הן הראשונות שמקבלות את הבשורה
  • הן הראשונות שנשלחות

היפוך זה מרשים וקשה להסבירו כבנייה אסטרטגית. הוא מתאים יותר לדאגה לנאמנות לעדות האמיתית.

מסקנה

הנשים תופסות מקום מהותי בסיפור התחייה:

  • הן מגלות את הקבר הריק
  • הן מקבלות את הבשורה מפי המלאך
  • הן הופכות לשליחות הראשונות
  • חלקן פוגשות את הקם לתחייה

עולה קו חזק: במקום שבו ציפיות אנושיות מופרכות, אלוהים בוחר עדים בלתי צפויים כדי לגלות את האירוע המרכזי של האמונה הנוצרית.

מסקנה

סיפורי הבשורות מציגים היפוך של ציפיות: ברגע שהפחד מפזר חלק גדול מן התלמידים, נשים נשארות. נוכחותן למרגלות הצלב, ליד הקבר ובשחר התחייה אינה פרט משני, אלא חוט סיפורי אמיתי הקושר את המוות לחיים ומבטיח את רציפות העדות.

העובדה ששמותיהן נשמרו, במיוחד אצל מתי, מרקוס ויוחנן, מראה שתפקידן אינו עניין של עידוד רוחני בלבד, אלא גם של זיכרון היסטורי. נשים אלה אינן דמויות אלמוניות: הן מוכרות כעדות מהימנות, שדברן נושא את לב האירוע הנוצרי עצמו.

ציון שמות הנשים הללו מקבל את מלוא משמעותו בדרכם של מחברי הבשורות: בין אם משום שההקשר הותיר את מצבן לא ברור, ובין אם משום שכבר היו מוכרות לקהילות הראשונות, זיהוין המדויק מעיד על רצון שלא למסור סיפור אלמוני או מעורפל. בציון שמותיהן מראים המחברים שעדותן נשענת על אנשים אמיתיים, שאת חוויתם אפשר להכיר ולהעביר בנאמנות. במילים אחרות, לא מדובר רק בסיפור אירוע, אלא בהישענות על עדים שניתן לזהותם, המבטיחים את יציבותו.

כך נאמנותן הצנועה אך העיקשת הופכת לרכיב מרכזי בבשורה. הן נוכחות במקום שבו הכול נראה אבוד, והן גם הראשונות לקבל את הבשורה על חיים חדשים. עדותן מזכירה שברגעים החשוכים ביותר, התמדה צנועה יכולה להפוך למקום שבו נשמר ומועבר העיקר.