נספח זה בוחן את אמצעי התנועה ואת משכי הנסיעה במאה הראשונה. בימי ישוע נסעו בעיקר ברגל, בשיירה או באונייה. מסעם של מרים ויוסף מנצרת לבית לחם (142 ק״מ) היה נמשך כשבעה עד שמונה ימים, בגלל הריונה של מרים ושמירת השבת. עגלה שגורר חמור הייתה מפחיתה את העייפות מבלי לקצר באופן ניכר את משך הדרך.
ניתן לעיין ב:
כיום, הודות להתקדמות הטכנולוגית, הנסיעה אל קצווי עולמנו נעשתה קלה יחסית, והמגבלות מצטמצמות בעיקר לשיקולים כספיים. מנהלים בכירים בחברות גדולות אף שוקלים נסיעות למאדים!
כך רכש האדם את היכולת להגיע לכל מקום על פני כדור הארץ, בחלל ומתחת לאוקיינוסים. קלות תנועה זו, שאנו רואים בה כיום דבר רגיל, עמדה בניגוד חריף למצב בימי ישוע.
במחקר קצר זה נבחן את אמצעי התנועה ואת משכי הנסיעה בימי המשיח ישוע.
בימי המשיח ישוע נעו האנשים בעיקר ברגל. מגבלה זו באמצעי התנועה עודדה את ישיבת הקבע של האוכלוסייה. בדרך כלל נולדו האנשים, גדלו, נישאו, עבדו ומתו באותו כפר או באותו אזור.
במסעות ארוכים השתמשו בגמלים ובדרומדרים. שיירות חצו את האזור בקביעות כדי להוביל מזון. כמו כן השתמשו בעגלות מכל הסוגים, שגררו חמורים או שוורים, להובלת סחורות.
Les bateaux jouaient aussi un rôle crucial dans les échanges économiques et le transport de personnes. L’apôtre Paul, par exemple, mentionne dans les מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 16.11 ses voyages par mer. Ces navires transportaient diverses cargaisons et embarquaient également des passagers, comme le détaille le récit du naufrage de Paul dans מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 27.21-44.
קל להבין שמשך הנסיעות הללו היה ארוך הרבה יותר בהשוואה לאמות המידה של ימינו.
Nous avons des indications précises sur la durée des voyages anciens, comme le montre l’exemple d’Esdras parcourant les 1100 km qui séparaient Babylone de Jérusalem. Selon עֶזְרָא 7.8-9, son voyage a duré quatre mois, en l’an -458. Notons que les progrès techniques en matière de transport n’ont pas significativement évolué durant les cinq siècles séparant cet événement de l’époque du Messie Jésus.
Les voyages à cette époque étaient peu fréquents et avaient des objectifs spécifiques, tels que les fêtes religieuses au temple de Jérusalem ou, dans le cas de Joseph et Marie, un recensement dans leur ville d’origine. Le tourisme, tel que nous le connaissons aujourd’hui, n’existait pas, même si les Juifs profitaient des fêtes à Jérusalem pour admirer les constructions d’Hérode le Grand, comme le temple, décrit dans הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.1.
הבשורות מספרות על כמה נסיעות של ישוע מהגליל לירושלים, בייחוד לחגי הפסח. הדרך הישירה ביותר מנצרת לבית לחם עברה בשומרון, אך היהודים נמנעו בדרך כלל מדרך זו מסיבות היסטוריות, והעדיפו מסלול ארוך יותר לאורך גדות הירדן.
מצד שני, לא היססו לתקוף יהודים שחצו את שטחם בעלייה לרגל אל בית המקדש בירושלים.
לגבי מסעם של מרים ויוסף, מוערך שהם עברו כ-142 ק״מ בדרך העוברת לאורך הירדן. על סמך מהירות ההליכה של הלגיונות הרומיים, שנעה בין 15 ל-25 ק״מ ליום, מסע זה היה נמשך כשמונה ימים, בהתחשב בהריונה של מרים. סביר להניח שעצרו ללון תחת כיפת השמים, בגלל אמצעיהם הכספיים המוגבלים.
אנו שוקלים גם שימוש בעגלת עץ, שבנה יוסף וגרר חמור, שהייתה מאפשרת מהירות של 3 עד 6 ק״מ לשעה למשך מרבי של 6 שעות ביום. עם זאת, אפשרות זו לא הייתה מקצרת באופן ניכר את זמן הנסיעה, בגלל המשא שיש לגרור ואיכות הדרכים. אולם שיטה זו הייתה מפחיתה את העייפות.
הפתרון הסביר ביותר לזוג, בהתחשב במצבה של מרים, היה שימוש בעגלה שגורר חמור, עם מסע של שבעה ימים, שכן הנסיעה אסורה ב.
בתנאים רגילים אפשר היה לעבור מרחק זה בחמישה ימים, בתחנות מוגדרות היטב, כפי שמראה סיפור ביקורה של מרים אצל אלישבע.
בקריאת הבשורות קשה לפעמים להעריך את האתגרים הכרוכים בנסיעות בימי המשיח ישוע. אכן, מחברי הבשורות מתמקדים יותר בהוראה ובאירועים, ומשאירים מעט מקום לפרטי המסעות המוזכרים.
כך אנו פוגשים ביטויים תמציתיים כגון ״היא הלכה אל קרובתה״, ״הם עלו לבית המקדש לחג היהודים״ או ״רוח הקודש הוליכה אותו אל המדבר״. מאחורי מילים אלה חשוב לדמיין את ימי ההליכה, את הלילות שבילו תחת כיפת השמים או באוהלים, ואת הקשיים השונים הכרוכים במסעות ארוכים אלה.
לדוגמה, הגליל, שבו מילא ישוע את רוב שירותו, היה במרחק של כחמישה ימי הליכה מבית המקדש בירושלים. יתר על כן, שמירת ה הטילה הגבלת תנועה שלא עלתה על ק״מ אחד.
אף שאוכלוסיית אותה תקופה הייתה רגילה ללכת, חיוני להכיר בקשיי נסיעות אלה, מבלי לשכוח את הסכנות מצד השודדים שפעלו לעתים קרובות בלילה, ואילצו את הנוסעים להגיע ליעדם לפני שקיעת החמה.
מציאות זו תרמה לישיבת הקבע של האוכלוסייה. עם זאת, כשמתבוננים בנסיעות הרבות שעשה ישוע, ברור שהיה בכושר גופני מצוין, והדבר מעיד על יכולתו להתגבר על אתגרים אלה.
