ANN009

מפקדי קיריניוס

המאמר ANN009 בוחן את שאלת מפקדי קיריניוס המוזכרים בבשורת לוקס (לוקס ב׳ 1-2) ואת הפער הנראה לעין בינם לבין המפקד המתועד היסטורית בשנת 6 לספירה. בהסתמך על נתונים אפיגרפיים (Lapis Tiburtinus), היסטוריים ומנהליים רומיים, המחבר מגן על ההשערה של שני מפקדים נפרדים הקשורים לקיריניוס, המאפשרת ליישב בין סיפור לוקס ובין המקורות ההיסטוריים הקלאסיים, במסגרת לידתו של ישוע בשנת 2 לפני הספירה.

15 דקות קיריניוס מפקד הולדת ישוע לוקס 2 כרונולוגיה 17 פסוקים 6 ספרים

למידע נוסף

ניתן לעיין ב:

מבוא

La question des recensements mentionnés dans les récits évangéliques constitue l’un des points les plus débattus de la chronologie néotestamentaire. L’évangile selon Luc associe explicitement la naissance de Jésus à un recensement ordonné sous l’autorité de Quirinus, gouverneur de Syrie (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-2). Or, les sources historiques classiques situent un recensement bien attesté sous Quirinus en l’an 6 ap. J.-C., soit plusieurs années après la mort d’Hérode le Grand.

קושי לכאורה זה הוליד ניסיונות הסבר שונים, החל בהטלת ספק בעדות לוקס וכלה בהצעות להרמוניזציה היסטורית. מחקר זה מניח כנקודת מוצא את ההנחות האלה: מותו של הורדוס הגדול בשנת 1 לפני הספירה ולידת ישוע בשנת 2 לפני הספירה. במסגרת זו אפשר לבחון מחדש את הנתונים הקיימים תוך העדפת ההשערה של שני מפקדים נפרדים הקשורים לקיריניוס.

א. עדותה של בשורת לוקס

לוקס פותח את לידת ישוע במסגרת קיסרית מובנית:

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-2 (תנ״ך עברי מודרני) :

ויהי בימים ההם ותצא דת מאת הקיסר אוגוסטוס לספר את כל ישבי תבל׃וזה המפקד היה הראשון בהיות קוריניוס שליט בסוריא׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

Ce passage souligne à la fois l’universalité du décret et son inscription dans une réalité administrative concrète. Toutefois, une tension apparaît lorsque ce témoignage est mis en relation avec l’évangile de Matthieu, qui situe la naissance de Jésus sous le règne d’Hérode (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1), alors que le recensement historiquement attesté de Quirinus date de 6 ap. J.-C.

קושי זה מצריך ניתוח מעמיק ולא מסקנה נמהרת של סתירה.

ב. נתונים היסטוריים על קיריניוס

Le recensement de 6 ap. J.-C. est bien documenté, notamment par Flavius Josèphe, et évoqué dans le Nouveau Testament en lien avec la révolte de Judas le Galiléen (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.37). Il correspond à l’intégration directe de la Judée dans l’administration romaine.

עם זאת, כמה גורמים מצטרפים מרמזים שקיריניוס מילא תפקידים במזרח עוד לפני מפקד שנת 6 לספירה. המקורות הקדומים, ובמיוחד יוספוס פלביוס, מעידים על מורכבות המנהל הרומי ועל השימוש התכוף במשימות מיוחדות שהוטלו על אישים בכירים. נוסף על כך, הקריירה של פובליוס סולפיקיוס קיריניוס, המתועדת בימי אוגוסטוס, כוללת מסעות צבא ותפקידים במזרח, ומכאן שהה זמן ממושך באזור.

לכך מצטרפת העדות האפיגרפית של Lapis Tiburtinus, כתובת מקוטעת המזכירה אדם שכיהן פעמיים בסוריה, ולעתים קרובות מזהים אותו עם קיריניוס, אף שזיהוי זה נותר שנוי במחלוקת. לבסוף, הנוהג המנהלי הרומי איפשר הפעלת סמכויות נקודתיות ללא מינוי רשמי למושל, במיוחד במסגרת משימות פיסקאליות או מדיניות.

Pris isolément, ces éléments ne constituent pas une preuve directe. Toutefois, considérés conjointement, ils rendent plausible l’hypothèse d’une implication antérieure de Quirinus dans une opération administrative distincte du recensement de 6 ap. J.-C., en cohérence avec le témoignage de (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-2).

ג. ההשערה של שני מפקדים

בהקשר זה נראה ראוי להבחין בין שתי פעולות:

מפקד ראשון (בסביבות 3 / 2 לפני הספירה), שבוצע במסגרת ממלכת הורדוס, כנראה מותאם למציאות המקומית;
מפקד שני (6 לספירה), מתועד רשמית, הקשור לסיפוח יהודה ומוזכר ב(מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.37).

הבחנה זו פותרת את המתח הכרונולוגי מבלי לפגוע באמינות מקורות הבשורות.

ד. משמעותו של «המפקד הראשון» בלוקס ב׳ 2

L’emploi du terme « premier » (πρώτη) en (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-2) constitue un élément déterminant. Dans son usage ordinaire, ce terme implique l’existence d’un événement ultérieur du même type.

Cette observation prend un relief particulier lorsque l’on considère que Luc mentionne lui-même un recensement postérieur (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.37). Il apparaît dès lors cohérent de comprendre que l’auteur distingue intentionnellement deux événements.

פרשנות חלופית היא לתרגם «ראשון» כ«לפני». אף שהדבר אפשרי מבחינה דקדוקית, קריאה זו פחות טבעית בהקשר הסיפורי ואינה מסבירה את מכלול הנתונים באותה עקביות.

ה. מקום לידתו של ישוע: בית לחם

Les récits de (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1) et (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.4) convergent pour situer la naissance de Jésus à Bethléem. Cette double attestation indépendante constitue un argument significatif en faveur de l’historicité de cette donnée.

Le déplacement de Joseph et Marie (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.3-5) s’inscrit dans un cadre cohérent avec les traditions d’identification familiale présentes dans l’Ancien Testament (cf. בְּמִדְבַּר 1.2). L’appellation « Nazaréen » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.45-46) reflète quant à elle le lieu de résidence et non le lieu de naissance.

Les objections reposant sur l’absence de confirmation historique ou sur le caractère messianique de Bethléem (cf. מִיכָה 5.1) ne constituent pas des réfutations décisives, mais relèvent en grande partie de présupposés critiques.

ו. אופיו העברי של מפקד זה

מעמדו של הורדוס כמלך חסות משמעו אוטונומיה מנהלית ניכרת. בהקשר זה אין זה סביר שמפקד רגיל הוטל ללא התאמה.

Le récit de Luc indique que chacun se rend dans sa ville d’origine (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.3-5), ce qui correspond à une logique hébraïque fondée sur l’appartenance familiale et tribale (cf. בְּמִדְבַּר 26.2).

התאמה מקומית זו מסבירה:

את היעדר המהומות,
את שתיקתם היחסית של המקורות ההיסטוריים,
ואת העקביות הפנימית של הסיפור.

ז. התאמה לכרונולוגיה המוצעת

La datation de la mort d’Hérode en -1 av. J.-C. permet de maintenir la naissance de Jésus sous son règne, conformément à (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1). Une naissance en -2 av. J.-C. s’inscrit de manière cohérente dans ce cadre et permet d’intégrer un recensement antérieur sans contradiction avec les données historiques connues.

ח. הערכה ביקורתית

להשערה של שני המפקדים כמה יתרונות:

היא מיישבת בין סיפורי הבשורות,
היא מסבירה את המילה «ראשון»,
היא מתיישבת עם ההקשר ההיסטורי.

מגבלותיה הן היעדר הוכחה ישירה והאופי המשוחזר בחלקו של המודל המוצע. אולם מגבלות אלה אינן הפרכות, אלא קוראות לגישה זהירה מבחינה מתודולוגית.

מסקנה

ניתוח הנתונים המקראיים וההיסטוריים מוביל להעדפת קיומם של שני מפקדים נפרדים. היעדר אזכור מפורש של המפקד הראשון במקורות ההיסטוריים יכול להתבאר באופיו המצומצם והבלתי סכסוכי, בשונה ממפקד שנת 6 לספירה.

כך, שאלת מפקדי קיריניוס אינה מעידה בהכרח על סתירה, אלא על הבחנה בין שני אירועים בעלי היקף שונה. גישה זו מזמינה לקריאה קשובה ומושכלת היסטורית של הטקסטים, תוך הכרה במגבלות המאפיינות את המקורות הקדומים.

Les recensements de Quirinus. L'article ANN009 examine la question des recensements de Quirinus mentionnés dans l'évangile de Luc (Lc 2,1-2) et leur apparent décalage avec le recensement historiquement attesté de 6 après Jésus-Christ. En s'appuyant sur des données épigraphiques (Lapis Tiburtinus), historiques et administratives romaines, l'auteur défend l'hypothèse de deux recensements distincts liés à Quirinus, permettant de réconcilier le récit lucanien avec les sources historiques classiques, dans le cadre d'une naissance de Jésus fixée à -2 avant Jésus-Christ. Introduction. La question des recensements mentionnés dans les récits évangéliques constitue l’un des points les plus débattus de la chronologie néotestamentaire. L’évangile selon Luc associe explicitement la naissance de Jésus à un recensement ordonné sous l’autorité de Quirinus, gouverneur de Syrie (Luc 2, versets 1 à 2). Or, les sources historiques classiques situent un recensement bien attesté sous Quirinus en l’an 6 après Jésus-Christ, soit plusieurs années après la mort d’Hérode le Grand. Cette apparente difficulté a conduit à diverses tentatives d’explication, allant de la remise en cause du témoignage lucanien à des propositions d’harmonisation historique. La présente étude adopte comme point de départ les hypothèses suivantes : la mort d’Hérode le Grand en -1 avant Jésus-Christ et la naissance de Jésus en -2 avant Jésus-Christ. Dans ce cadre, il devient possible de réexaminer les données disponibles en privilégiant l’hypothèse de deux recensements distincts liés à Quirinus. I. Le témoignage de l’Evangile de Luc. Luc introduit la naissance de Jésus par un cadre impérial structuré : Passage : Luc 2, versets 1 à 2. Ce passage souligne à la fois l’universalité du décret et son inscription dans une réalité administrative concrète. Toutefois, une tension apparaît lorsque ce témoignage est mis en relation avec l’évangile de Matthieu, qui situe la naissance de Jésus sous le règne d’Hérode (Matthieu 2, verset 1), alors que le recensement historiquement attesté de Quirinus date de 6 après Jésus-Christ. Cette difficulté appelle une analyse approfondie plutôt qu’une conclusion hâtive en termes d’incohérence. II. Données historiques relatives à Quirinus. Le recensement de 6 après Jésus-Christ est bien documenté, notamment par Flavius Josèphe, et évoqué dans le Nouveau Testament en lien avec la révolte de Judas le Galiléen (Actes 5, verset 37). Il correspond à l’intégration directe de la Judée dans l’administration romaine. Toutefois, plusieurs éléments convergents suggèrent que Quirinus aurait exercé des responsabilités en Orient avant le recensement de 6 après Jésus-Christ. Les sources anciennes, notamment Flavius Josèphe, témoignent de la complexité de l’administration romaine et du recours fréquent à des missions extraordinaires confiées à des personnalités de haut rang. Par ailleurs, la carrière de Publius Sulpicius Quirinius, attestée sous le règne d’Auguste, inclut des campagnes militaires et des responsabilités en Orient, impliquant une présence prolongée dans la région. À cela s’ajoute le témoignage épigraphique du Lapis Tiburtinus, inscription fragmentaire mentionnant un personnage ayant exercé à deux reprises des fonctions en Syrie, souvent identifié à Quirinus, bien que cette identification demeure discutée. Enfin, les pratiques administratives romaines permettaient l’exercice d’autorités ponctuelles sans mandat officiel de gouverneur, notamment dans le cadre de missions fiscales ou politiques. Pris isolément, ces éléments ne constituent pas une preuve directe. Toutefois, considérés conjointement, ils rendent plausible l’hypothèse d’une implication antérieure de Quirinus dans une opération administrative distincte du recensement de 6 après Jésus-Christ, en cohérence avec le témoignage de (Luc 2, versets 1 à 2). III. L’hypothèse de deux recensements. Dans ce contexte, il apparaît pertinent de distinguer deux opérations : Un premier recensement (vers -3 / -2 avant Jésus-Christ), réalisé dans le cadre du royaume d’Hérode, probablement adapté aux réalités locales ; Un second recensement (6 après Jésus-Christ), officiellement attesté, lié à l’annexion de la Judée et mentionné en (Actes 5, verset 37). Cette distinction permet de résoudre la tension chronologique sans remettre en cause la fiabilité des sources évangéliques. IV. Le sens du « premier recensement » en Luc 2.2. L’emploi du terme « premier » (πρώτη) en (Luc 2, versets 1 à 2) constitue un élément déterminant. Dans son usage ordinaire, ce terme implique l’existence d’un événement ultérieur du même type. Cette observation prend un relief particulier lorsque l’on considère que Luc mentionne lui-même un recensement postérieur (Actes 5, verset 37). Il apparaît dès lors cohérent de comprendre que l’auteur distingue intentionnellement deux événements. Une interprétation alternative consiste à traduire « premier » par « avant ». Bien que grammaticalement possible, cette lecture demeure moins naturelle dans le contexte narratif et ne rend pas compte avec la même cohérence de l’ensemble des données. V. Le lieu de naissance de Jésus : Bethléem. Les récits de (Matthieu 2, verset 1) et (Luc 2, verset 4) convergent pour situer la naissance de Jésus à Bethléem. Cette double attestation indépendante constitue un argument significatif en faveur de l’historicité de cette donnée. Le déplacement de Joseph et Marie (Luc 2, versets 3 à 5) s’inscrit dans un cadre cohérent avec les traditions d’identification familiale présentes dans l’Ancien Testament (cf. Nombres 1, verset 2). L’appellation « Nazaréen » (Jean 1, versets 45 à 46) reflète quant à elle le lieu de résidence et non le lieu de naissance. Les objections reposant sur l’absence de confirmation historique ou sur le caractère messianique de Bethléem (cf. Michée 5, verset 1) ne constituent pas des réfutations décisives, mais relèvent en grande partie de présupposés critiques. VI. Le caractère hébraïque de ce cens. Le statut d’Hérode comme roi client impliquait une autonomie administrative significative. Dans ce contexte, il est peu probable qu’un recensement romain standard ait été imposé sans adaptation. Le récit de Luc indique que chacun se rend dans sa ville d’origine (Luc 2, versets 3 à 5), ce qui correspond à une logique hébraïque fondée sur l’appartenance familiale et tribale (cf. Nombres 26, verset 2). Cette adaptation locale permet d’expliquer : l’absence de troubles, le silence relatif des sources historiques, et la cohérence interne du récit. VII. Cohérence avec la chronologie proposée. La datation de la mort d’Hérode en -1 avant Jésus-Christ permet de maintenir la naissance de Jésus sous son règne, conformément à (Matthieu 2, verset 1). Une naissance en -2 avant Jésus-Christ s’inscrit de manière cohérente dans ce cadre et permet d’intégrer un recensement antérieur sans contradiction avec les données historiques connues. VIII. Évaluation critique. L’hypothèse des deux recensements présente plusieurs points forts : elle harmonise les récits évangéliques, elle rend compte du terme « premier », elle s’accorde avec le contexte historique. Ses limites résident dans l’absence de preuve directe et dans le caractère partiellement reconstruit du modèle proposé. Toutefois, ces limites ne constituent pas des réfutations, mais appellent à une approche méthodologiquement prudente. Conclusion. L’analyse des données bibliques et historiques conduit à privilégier l’existence de deux recensements distincts. L’absence de mention explicite du premier dans les sources historiques peut s’expliquer par son caractère limité et non conflictuel, contrairement à celui de 6 après Jésus-Christ. Ainsi, la question des recensements de Quirinus ne relève pas nécessairement d’une contradiction, mais d’une distinction entre deux événements de portée différente. Cette approche invite à une lecture attentive et historiquement informée des textes, reconnaissant les limites inhérentes aux sources antiques.

לוקס 7 הפניות
מתי 3 הפניות
מעשי השליחים 3 הפניות
במדבר 2 הפניות
יוחנן הפניה אחת
מיכה הפניה אחת