הבשורה של מתי

אין בכוונתנו לערוך ניתוח אקדמי מעמיק של הבשורה על פי מתי. במקום לחזור על כתבים מוכרים לכול, אנו מבקשים להאיר היבטים מסוימים שעדיין מעוררים ויכוח כיום בשל היעדר הוכחות קונקרטיות.

בנספח ANN049: מטרות השליחים, ובפרק: הבשורות, אנו בוחנים את המניעים שלפי ניתוחנו הביאו את שנים עשר השליחים להטיל על מתי את כתיבת הבשורה הראשונה.

לסיכום, מתי, הנתפס לעתים קרובות כאינטלקטואל שבין השנים עשר, קיבל על עצמו את המשימה הקשה של רישום עדות השליחים.

לפי מסקנותינו, מדובר בעבודה משותפת, ומתי נשען על הרשימות שנערכו עם חבריו. אנו מאמינים שהוא אחד ממתחילי המיזם הזה. מתי רגיל לרשום הכול, ונראה בוודאי שהוא מבין טוב יותר מעמיתיו את חשיבות התיעוד של אותן שנים שעברו לצד הרב.

הוא שולט בארמית ובכל הנראה גם בעברית, וכן ביוונית, שהייתה הכרחית לתפקידו כגובה מסים. הכתיבה היא אצלו אינסטינקטיבית, כמעט טבע שני.

מתי ניצב בפני אתגר אמיתי נוכח שפע המידע הזמין. כיצד לתמצת את כל האירועים האלה, שכל אחד מהם יוצא דופן בדרכו?

חשוב מאוד לערוך בחירה כדי להפיק סיפור קצר, ברור, ובעיקר משכנע. בעזרת רשימותיו ובסיוע חבריו הוא יערוך רשימה מייצגת של הנסים שעשה המשיח ישוע. מתוך רשימה זו ישאב כדי לחבר את הטקסט שלו.

הציר המרכזי של סיפורו היה לטוות את הקשר בין הנבואות לבין מעשי ישוע, המשיח. הטקסט הזה נועד אפוא להיות הוכחה לעם היהודי, המראה שישוע הוא באמת המלך המשיח שנבשר בכתבי הקודש.

מתי, מחבר הבשורה שתישא את שמו מן המאה השנייה ואילך, הוא למעשה אותו גובה מסים מכפר נחום שנקרא להיות שליח, ונמנה עם השנים עשר.

הוא אפוא עד ישיר לאירועים שהוא עומד לתאר. למעשה, הוא ירשום לא רק את זיכרונותיו שלו, אלא גם את זיכרונות חבריו.

מתי ממלא את תפקידו במשרד המסים של כפר נחום, בגליל, כנראה עבור הRomains — afficher la définition INF004 ואולי גם עבור הורדוס, שגבה ישירות את המסים על הדיג באזור lac de Tibériade — afficher la définition INF087.

קבלת תפקיד כזה מעידה על אמון הדדי בין הכובש הרומי לבין מי שקיבל אותו. נראה ברור שאביו של מתי היה צריך לקיים קשרים הדוקים עם הרשויות האלה.

מתי בא ממשפחה אמידה, מה שהקל על לימודיו ועל הקריירה שלו.

הוא שולט ביוונית, שפת המסחר, וכן בארמית כדי לתקשר עם בני עירו, וכנראה גם בעברית, השפה הדתית של התקופה. הוא כותב ברהיטות ומרגיש בנוח עם מספרים. הגזבר האידיאלי לקבוצה, אך יהודה איש קריות כבר נראה מחזיק בתפקיד הזה.

מרקוס ולוקס קוראים לו לוי.

יש בידינו מעט פרטים על הפיכתו של מתי למאמין, מלבד העובדה שישוע קרא לו בעת שעבד בבית המכס של כפר נחום. סביר להניח שהם כבר נפגשו קודם לכן, ושמתי כבר היה משוכנע מתורתו של ישוע בעת הקריאה הזאת.

אנו יודעים שהוא ערך סעודה גדולה לכבוד המשיח ישוע, והזמין אליה את כל חבריו ועמיתיו.

אף שהוא נמנה עם 12 השליחים, הוא נשאר אישיות צנועה ופחות מפורסמת, המתייחדת רק בכתיבת הבשורה שאליה קשור שמו.

שמות המחברים המיוחסים לבשורות כפי שאנו מכירים אותן כיום יופיעו רק מן המאה השנייה ואילך, במטרה לפשט את לימודן.

Matthieu figure sur les diverses listes des Apôtres. Sa dernière mention se trouve dans מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.13.

משהוחלט על כתיבת עדותם, מתי התבלט באופן טבעי כבחירה הטובה ביותר. הוא היחיד שיש לו את היכולות השכליות הדרושות כדי לרשום את סיפורם.

אף שמתי היה עד ישיר לאירועים שהוא מתאר, הוא לא בחר לבדו את העובדות שיש לרשום. נראה שהקבוצה ערכה טיוטה, ובה השתמש מתי בעיקר לכתיבתו. פטרוס ומרקוס ישתמשו בה אף הם.

מטרתו של מתי מתגלה בנקל בקריאת הטקסט שלו. הוא מבקש להוכיח שישוע זה, שאִתו התהלך 3.5 שנים, הוא אכן המשיח שהנביאים בישרו עליו, מלך היהודים.

לפיכך הוא יערוך הקבלות בין חייו של ישוע לבין תיאור המשיח המלך בספרי Prophètes juifs — afficher la définition INF063. ההפניות האלה, שושלת היוחסין של יוסף, בחירת הסיפורים שהוא עומד לספר לנו, כולם יחד מוכיחים לאנשים המכירים היטב את תורת משה, ולכן ליהודים תחילה, שהאיש שנצלב ב-1 באפריל בשנת 33 הוא אכן זה שכולם ציפו לו, שילה.

לפיכך ספרו אינו ביוגרפיה, אלא כתב הגנה לטובת היות ישוע המשיח.

עלינו להודות שאחרים לפניו הציגו את עצמם בפני העם כמשיח, אך התגלו כרמאים; לכן מתי יוכיח לנו, בראיות, שישוע זה הוא באמת, והוא לבדו, המשיח האמיתי, מלך היהודים.

כל מלכי היהודים היו צריכים להיות צאצאים של משפחת יהודה ולכן של דוד; מתי ימסור לנו את שושלת היוחסין של יוסף. כאב מאמץ של ישוע, יוסף הביא עמו את ירושת שושלתו, עד שבעיני כל יהודי יכול היה ישוע לתבוע את התואר מלך.

מתי יציין בין 32 ל-50 פעמים את נבואות הברית הישנה, בהתאם לדיוק הציטוט שמקבלים. אפשר אף להגיע ל-53 ציטוטים ישירים ו-76 רמזים.

בניתוח כל ההפניות לברית הישנה בארבע הבשורות, לפי מילון המקרא של וסטפל יש לנו:

50 ציטוטים ו-437 הדהודים או רמזים אצל מתי,

23 ציטוטים ו-204 הדהודים אצל מרקוס,

25 ציטוטים ו-474 הדהודים אצל לוקס, ו

15 ציטוטים ו-364 הדהודים אצל יוחנן.

אנו מבחינים שמתי בולט מאוד במספר הרמזים לנבואות.

לסיכום, מתי כתב טקסט הנשען רבות על כתבי Prophètes juifs — afficher la définition INF063, במטרה הפשוטה להוכיח שישוע הוא באמת המשיח שנבשר. הוא פונה ליהודים וכותב את הטקסט שלו בשפה היחידה שהבינה אוכלוסייה זו, הארמית. תרגום ליווני, אולי על ידו, יבוא אחריו במהירות.

ראוי להזכיר שלמתי לא היה שום מודל לעקוב אחריו במפעל זה. הוא נחשב לעתים קרובות לחלוץ בכתיבת מה שיהפוך לבשורה.

מחבר הבשורה הראשונה משתמש בצורות לשוניות מסוימות הקשורות למלכות, יותר מחבריו.

–בן דוד

Mathieu nous présente Jésus comme le roi des Juifs, le fils de David, à 9 reprises il reprend cette expression (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 1.1 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.27 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.23 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 15.22 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.30 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.31 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.9 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.15 et הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.42).

Marc ne reprendra que 3 fois cette même forme (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.48 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.48 ; et הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.35).

Luc notera aussi 3 fois cette formule (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.38 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.39 ; et הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20.41). Il évoquera aussi le trône de David (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.32). Quant à Jean il n’emploiera pas cette locution.

בעיני מתי החשוב הוא שהמשיח ישוע הוא אכן מלך ישראל, בן דוד ובן אברהם.

–עיר הולדתו של דוד, בית לחם

Il inscrira cette occurrence 5 fois dans son récit (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.5 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.6 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.8 ; Matthieu 2.16). Marc ne citera pas ce village tandis que Luc le notera qu’à deux reprises (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.15) et Jean une seule fois (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.42).

–כיסא כבודו

Il est le seul à utiliser cette expression à deux reprises (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.28 et הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.31). Il notera aussi 2 fois le trône de Dieu (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.34 et הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.22) que Luc reprendra à une seule reprise (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.32). Marc et Jean n’utilise même pas ce terme, trône.

–המלכות

Jérusalem est appelée uniquement par Matthieu, la ville sainte (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.5), La citée du grand roi (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.35) ou la ville du royaume, ce terme revient 52 fois dans son récit.

הוא היחיד בכל הברית החדשה המשתמש בביטוי "מלכות השמים", שאותו הוא מציין 32 פעמים, מבלי למנות את 4 הפעמים שבהן הוא משתמש בצורה "מלכות אלוהים"!

לשם השוואה, מרקוס משתמש במונח "מלכות" 19 פעמים, מהן 7 בצורה "מלכות אלוהים", שלוקס חוזר עליה 33 פעמים מתוך 40 המופעים שלו של המונח הזה, ואילו יוחנן חוזר עליה פעמיים מתוך 5 השימושים שלו במילה מלכות.

אנו מבחינים בקשר חזק מאוד זה בין המשיח ישוע לבין מלכות השמים או מלכות אלוהים בבשורה על פי מתי. הוא אפוא מלך!

–תזכורת לציטוטי הנביאים

כבר עסקנו בהפניות אלה בפרק הקודם. הטקסט של מתי מציג את עצמו ככתב הגנה הבנוי היטב על רמזים רבים אל Torah — afficher la définition INF032 ולספרי הנביאים. הקורא היהודי מסוגל להבין בנקל את הטיעון הזה ולקבל ביתר קלות את מסקנתו: ישוע הוא המשיח.

בהשוואת סיפורו של מתי לזה של מרקוס, הנראה הדומה ביותר, אנו מבחינים בהבדלים ניכרים ברצף האירועים. אכן, מתי אינו נצמד לסדר הכרונולוגי של העובדות, בניגוד למרקוס, השומר יותר על רצף זה לפי מחקרנו.

Considérons les chapitres 5 et 7 de Matthieu, qui incluent diverses leçons du sermon sur la montagne. En les comparant avec הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.20-49, on observe quelques différences résultant de leurs différentes façons de raconter les faits.

הפרק השלושה עשר של מתי ממחיש היטב את סגנון כתיבתו, שכן הוא מקבץ כמה paraboles — afficher la définition INF181 כדי לבחון אותן לעומק. מתי נוטה להעדיף ניתוח מעמיק של האירועים על פני סיפור כרונולוגי גרידא.

יש לזכור שמתי, מרקוס, לוקס ויוחנן לא כתבו ביוגרפיה של ישוע לפי הנורמות של ימינו. מטרתם הייתה לתמוך בטיעונם על ידי סיפור אירועים היסטוריים.

איננו מתכוונים לחזור על הטיעונים שהובאו בחלקים הקודמים.

אנא קראו את הנספח ANN049: מטרות השליחים, וכן את הפרק על הבשורות.

כך, עמדתנו חד-משמעית: מתי כותב את הבשורה שלו ראשון, לפני שנת 46, התקופה המתאימה לשובו של מרקוס ממסעו עם השליח פאולוס ובן דודו בר נבא. פטרוס, בסיוע מרקוס, ניגש במהירות לגרסה שנייה המיועדת ללא יהודים, בסביבות 46 או 47. הטקסט החדש הזה יהיה עיבוד פשוט של הטקסט של מתי, המיועד לגויים.

אנו מכירים בקיומן של נקודות מבט רבות, לעתים רציניות, בנושא זה. עם זאת, בינתיים מדובר רק בהשערות.

נוכל להשיב תשובה סופית ומדויקת על שאלה זו רק לאחר גילוי מסמכים מאמצע המאה הראשונה. עד אז עלינו להשלים עם השערות.

אנו סבורים שההוכחה שלנו היא הריאליסטית והפרגמטית ביותר.

אנו מכירים בכך שחוקרים בני זמננו רבים מגנים על עדיפותה של הבשורה על פי מרקוס. פירוש הדבר שהם רואים במרקוס את הבשורה הראשונה, שעליה נשענו האחרות.
ניתוחנו מוביל אותנו, להפך, לסבור שמתי כתב את הבשורה שלו ראשון. זו, אגב, התזה ששלטה עד סוף המאה ה-18. פרשנים פרוטסטנטים הם שהעמידו בספק את התיאוריה הזאת בתקופה ההיא.

קראו את הפרק: הבשורות.

קדימותו של מתי מאשרת שסדר הבשורות בתנ"כים שלנו הוא כרונולוגי. כבר הסברנו בפרק על הבשורות את הסיבות המובילות אותנו לסבור כך.

אכן, מבין שנים עשר חברי הקבוצה, מתי היה היחיד שבזכות יכולותיו השכליות יכול היה לכתוב את עדותם.

רק לאחר קריאה ראשונה של פרי עבודתו מבין השליח פטרוס שהמסמך הזה קשה להבנה עבור גוי. מתי השתמש ביותר מדי הפניות לכתבים יהודיים וליהדות, לא מוכרים למומרים החדשים הזרים לעולם היהודי.

בשלב זה הוא מבין שנדרשת גרסה אחרת, ומתכנן את יצירתו של טקסט חדש. יחד עם מרקוס הם שבים לסיפורו של מתי ומסירים הפניות רבות לברית הישנה.

הם שואפים לטקסט ברור ואוניברסלי, המובן תחילה ליוונים, אך גם לכל הזרים לאחר מכן.

קראו את הנספח ANN015: הבשורה על פי מרקוס.