ריפוי האיש הצולע מלידה והנאום שבא בעקבותיו מושכים במהרה את תשומת לבן של הרשויות הדתיות היהודיות. בעוד פטרוס מדבר עדיין אל ההמון, הכוהנים, שר משמר בית המקדש ו מתערבים ומורים לעצור את פטרוס ויוחנן (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.1-3).
לוקס מציין שהם התרגזו מאוד על כך שהתלמידים ממשיכים את מפעל ישוע ובעיקר מכריזים, באמצעות תחייתו, על תחיית המתים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.2). קביעה אחרונה זו הכעיסה במיוחד את , שלא האמינו לא בתחייה ולא בקיומם של מלאכים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.23 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.8).
2- מצב בלתי צפוי לראשי העם
הפתעת המנהיגים הדתיים הייתה בוודאי גדולה. כמה שבועות קודם לכן השיגו את הרשעתו והוצאתו להורג של ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.15-16), ויכלו לחשוב בסבירות שבכך שמו קץ לתנועה שעורר. והנה הם מגלים עתה שתלמידיו המשיכו את דרכו וממשיכים בפומבי את מפעלו.
יתרה מזו, הם רואים שאיש צולע מלידה, המוכר היטב לתושבי ירושלים, נרפא בנס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.2 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.16). נס כזה מקשה במיוחד על כל ניסיון לערער.
3- מעצר שבוצע בזהירות
הרשויות מחליטות אפוא לעצור את מי שנחשבים בעיניהן לאחראים העיקריים לתסיסה הדתית הזאת. עם זאת נראה שהן נמנעות מכל שימוש באלימות, מחשש לעורר תגובה עממית. ההמון נותר אוהד את השליחים, ורבים מהללים את אלוהים על הנס (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.21).
זהירות זו מזכירה את עמדתם של חברי ה כבר בימי שירותו של ישוע, כשחששו פעמים רבות מתגובות העם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.26 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.12).
4- צמיחה מרשימה של הקהילה
מאז חג השבועות, הקהילה המשיחית בירושלים צומחת צמיחה מרשימה. קבוצת מאה ועשרים התלמידים בערך, שהוזכרה קודם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.15), כבר גדלה מאוד בעקבות נאומו הראשון של פטרוס, כשכשלושת אלפים איש הצטרפו לקהילה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.41).
לוקס מציין עתה שמספר המאמינים מגיע לכחמשת אלפים גברים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.4). ציון זה מראה שהמשיחיים הראשונים היו מודעים לחשיבות שרכשה הקהילה הצעירה הזאת, אף שמספר זה יש להבינו כנראה כהערכה.
5- מדוע לא התערבו הרשויות קודם?
העדר ההתערבות של הרשויות בחג השבועות יכול להיות מוסבר בכמה גורמים. ירושלים אירחה אז המון רב של עולי רגל שבאו לחגוג את חג שבועות (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.5), ודבר זה הפך כל פעולת דיכוי לעדינה במיוחד. נוסף על כך, ראשי הדת היו כנראה רחוקים מלשער את היקף התנועה הזאת.
כמה שבועות מאוחר יותר המצב נראה שונה. הרשויות מבינות שהתנועה שהחל ישוע לא כבתה עם מותו, אלא ממשיכה להתפתח בלב ירושלים עצמה.
6- השליחים הראשונים שנכלאו
בנסיבות אלה, מעצרם של שני הדוברים העיקריים של התנועה נראה בעיני הרשויות כדרך היעילה ביותר לנסות לבלום את התפשטותה. פטרוס ויוחנן הופכים כך לשליחים הראשונים שנכלאו בשל עדותם, ובכך מתקיימות האזהרות שישוע הפנה אליהם במהלך שירותו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.17-18 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.20).
באורח פרדוקסלי, הרדיפה הראשונה הזאת מסמנת את תחילתה של התנגדות שלא רק שלא תעלים את הקהילה, אלא תסייע להתקדמותה ולהתפשטותה, בהתאם לתוכנית שהכריז עליה האדון (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.8).
7- ראשית ההתנגדות לקהילה
ייתכן שהקהילה המשיחית, שהתבשרה במהירות על מעצרם של פטרוס ויוחנן, התכנסה בתפילה כדי לבקש את עזרת אלוהים. השערה זו נראית סבירה במיוחד משום שלוקס יספר מעט להלן על אסיפת תפילה שבאה בעקבות שחרורם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.23-31).
מציאות הרדיפה מצננת עתה את ההתלהבות שעוררו ההצלחות הראשונות של ההטפה השליחית. הקהילה הצעירה מגלה שעליה ללמוד לחיות בהתנגדות ולהישען ללא הרף על עזרת רוח הקודש. שלב חדש בתולדותיה מתחיל, המסומן הן בצמיחה והן בביטויים הראשונים של איבת העולם הדתי.
ה
ה