לוקס מספק כמה רמזים גאוגרפיים המאפשרים לקבוע בדיוק יחסי את מקום העלייה השמיימה. בסוף בשורתו הוא מציין שישוע הוביל את תלמידיו “עד קרוב לבית עניה” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.50). במעשי השליחים הוא מוסיף שהתלמידים שבו אחר כך לירושלים מ“ההר הנקרא הר הזיתים”, הנמצא “קרוב לירושלים, במרחק ” (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.12). מרחק זה מקביל בערך לקילומטר אחד.
שתי הידיעות הללו אינן סותרות זו את זו. הכפר בית עניה שכן במורד המזרחי של , כחמש עשרה סטדיות מירושלים, כלומר כשלושה קילומטרים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.18). הביטוי “עד קרוב לבית עניה” שבו משתמש לוקס אינו מציין אפוא בהכרח את הכפר עצמו, אלא את כיוונו. כך שהעלייה השמיימה התרחשה על , באזור המשתרע לעבר בית עניה, במרחק קצר מירושלים.
מקום זה לא נבחר בוודאי באקראי. תופס מקום חשוב בשירותו של המשיח ישוע. שם לימד את תלמידיו על האירועים הצפויים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.3), לן שם לעתים קרובות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.37), ובגן גת שמנים, השוכן במורדותיו, חווה את שעות המצוקה שקדמו למעצרו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.36-46). לפיכך משמעותי במיוחד שמההר הזה עצמו עזב את תלמידיו כדי להיעלות השמיימה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.9-11).
המלאכים מודיעים לשליחים, אגב, שישוע ישוב “באותו אופן” שבו ראו אותו הולך (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.11). הצהרה זו נקשרה לא פעם לנבואת זכריה, המודיעה שהאדון יניח את רגליו על בהתערבותו הסופית (זְכַרְיָה 14.4). כך, לפי פרשנות רווחת בנצרות, מקום העלייה השמיימה הוא גם מקום שובו המפואר של המשיח. אז יופיע כעד הן לסיום שירותו הארצי של ישוע והן להגשמה העתידית של מלכותו.
קרבתה של ירושלים אפשרה לשליחים לשוב במהירות אל העיר (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.12), שם ימתינו להגשמת הבטחת האב (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.4-5). כך, אינו רק מקום העלייה השמיימה, אלא גם מקום טעון משמעות היסטורית, תיאולוגית ונבואית עמוקה.