נחזור לטקסט מעשי השליחים ונבחן אותו בהדרגה, אירוע אחר אירוע. הסיפור נפתח בהקדמה קצרה המקשרת בין החיבור השני לבין בשורת לוקס.
לוקס, שפאולוס מכנה אותו ״הרופא האהוב״ (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 4.14), ממשיך כאן את יצירתו המוקדשת למקורות הנצרות. הוא כבר חיבר כרך ראשון המספר על שירותו של ישוע המשיח, מראשיתו ועד תחייתו ועלייתו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.50-53). כמו הבשורה, החיבור השני מופנה אל תאופילוס מסוים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.3; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.1), כנראה אדם בעל השפעה ובמצב כלכלי טוב שקיבל את האמונה הנוצרית.
2- תאופילוס, הנמען ואולי מזמין היצירה
כבר הזכרנו את ההשערה שתאופילוס היה אולי מזמין היצירה. מתוך רצון לשמר את זכר אירועי היסוד של הנצרות, הוא אולי עודד את לוקס לערוך חקירה מעמיקה על חיי ישוע המשיח, ולאחר מכן על ראשית הקהילה.
השערה זו נותרת עם זאת בגדר השערה, שכן הטקסט אינו מספק כל אינדיקציה נוספת בנושא. יש אפוא להציגה בזהירות, מבלי לייחס לה חשיבות רבה מזו של הנתונים שבידינו בפועל.
3- ארבעים יום של הוראה לאחר התחייה
בשורות הראשונות של מעשי השליחים מזכיר לוקס בקצרה את המצב שבו מסתיים סיפורו הראשון ומתחיל השני. הוא מדגיש בייחוד כי ישוע המשיח שקם לתחייה המשיך להתגלות לתלמידיו במשך ארבעים יום (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.3). פרט כרונולוגי זה, שאינו מופיע בבשורות, הוא מידע יקר לשחזור רצף האירועים שבאו לאחר התחייה.
לוקס מבהיר גם כי ישוע לא חדל ללמד את תלמידיו בתקופה זו. הוראותיו עסקו בעיקר במלכות אלוהים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.3), נושא מרכזי בהטפתו מראשית שירותו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.14-15). כך, הרחק מלסמן את סוף מפעלו, התחייה פותחת תקופת הוראה אחרונה שנועדה להכין את השליחים לשליחות שתופקד בידיהם בקרוב.
4- מעבר בין הבשורה לתולדות הקהילה
פסוקים ראשונים אלה של מעשי השליחים מהווים אפוא מעבר בין שירותו הארצי של ישוע המשיח לתולדות הקהילה המתהווה. לפני עלייתו משלים ישוע את הכשרת תלמידיו ומכין אותם להיות עדי הבשורה. כבר מהשורות הראשונות של סיפורו מראה לוקס כי מעשי השליחים משתלבים בהמשכיות ישירה של המפעל שהשלים המשיח, וכי הם מספרים את ראשית התפשטות הנצרות בהנהגת רוח הקודש.
?