מחבר הבשורה השלישית וספר מעשי השליחים אינו מנקב בשמו לעולם. עם זאת, המסורת הנוצרית הקדומה ייחסה פה אחד את שני החיבורים הללו ללוקס, בן לווייתו למסעות של פאולוס השליח. זיהוי זה מאושר על ידי כמה רמזים פנימיים וחיצוניים.
פאולוס מזכיר כמה פעמים אדם בשם לוקס בין משתפי הפעולה שלו. באיגרת אל הקולוסים הוא מכנה אותו בחיבה «הרופא האהוב» (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 4.14). הוא מופיע גם לצד מרקוס ושאר בני לוויה באיגרת אל פילימון (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס אֶל־פִּילֵימוֹן 1.24). ולבסוף, באיגרתו האחרונה, שנכתבה זמן קצר לפני הוצאתו להורג, קובע פאולוס בהתרגשות: «לוקס לבדו אתי» (2 טימותי 4.11).
ספר מעשי השליחים עצמו כולל כמה קטעים הכתובים בגוף ראשון רבים («אנו»), דבר המרמז שהמחבר ליווה את פאולוס באופן אישי בכמה ממסעות השליחות שלו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 16.10-17; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 20.5-15; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 21.1-18; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 27.1-28.16). קטעים אלה, המכונים בדרך כלל «קטעי ה-אנו», הם אחד מהטיעונים העיקריים בעד זיהוי לוקס כמחבר מעשי השליחים.
על פי כל הסבירות, לוקס היה גוי במוצאו. באיגרת אל הקולוסים פאולוס מבחין בין משתפי הפעולה שלו מבין הנימולים לבין אלה שאינם כאלה, ולוקס אינו נמנה עם הראשונים (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 4.10-14). כך הוא יהיה המחבר הלא-יהודי היחיד של הברית החדשה.
רמת התרבות שלו נראית גבוהה. איכות היוונית שלו, התעניינותו בפרטים היסטוריים, גאוגרפיים ורפואיים, וכן שיטת החקירה שלו, מעידות על הכשרה אינטלקטואלית איתנה. כבר בראשית בשורתו מצהיר לוקס שערך «מחקרים מדויקים» ושאל את עדי הראייה כדי לכתוב סיפור מסודר המיועד לתאופילוס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4).
הסופרים הנוצרים של המאות השנייה והשלישית, ובהם אירנאוס מליון, הקנון של מוראטורי, קלמנס מאלכסנדריה, טרטוליאנוס ואוסביוס מקיסריה, מייחסים פה אחד את הבשורה השלישית ואת מעשי השליחים ללוקס, בן לווייתו של פאולוס.
כך מתגלה לוקס כנוצרי גוי במוצאו, רופא במקצועו, משתף פעולה נאמן של פאולוס השליח והיסטוריון קפדן של ראשית הנצרות. חיבורו הכפול, הבשורה על פי לוקס ומעשי השליחים, מהווה כמעט רבע מהברית החדשה ומייצג אחד ממקורות המידע החשובים ביותר להכרת חייו של המשיח ישוע ושל ראשית הקהילה.