הדור האחרון

הפרטים הכרונולוגיים נותרים מכוסים בחלקם בנאומו של ישוע המשיח על הר הזיתים — הצג את ההגדרה של INF305. עם זאת, נאום זה מציג מבנה הדומה לזה שנצפה בנבואת שבעים השבועות של דניאל (דָּנִיֵּאל 9.24-27). אכן, דניאל מזכיר ברצף אירועים הקשורים למשיח ואחר כך אחרים הקשורים לשליט עתידי העוין את אלהים. כבר עסקנו בשאלה זו בלימוד CHR001 המוקדש לנביא דניאל.

בנאומו על הר הזיתים — הצג את ההגדרה של INF305 משלב גם ישוע המשיח אירועים בני הזמן וקרובים יחסית עם אירועים רחוקים הרבה יותר. לכן נראה סביר שהתגשמות ראשונה נוגעת לאירועים המרכזיים של שנת 70 לספירה, כאשר טיטוס, בנו של הקיסר אספסיאנוס, החריב את ירושלים ואת בית המקדש בהתאם לדברי הנבואה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.20-24). מנקודת מבט זו, “הנגיד הבא” שמזכיר דניאל (דָּנִיֵּאל 9.26) יכול למצוא התגשמות היסטורית ראשונה באישיותו של טיטוס.

אולם הצהרות מסוימות של ישוע נראות חורגות ממסגרת אירועי המאה הראשונה בלבד, במיוחד כשהוא מזכיר את האותות בשמים ואת ביאתו המפוארת של בן האדם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.29-31). בנסיבות אלה אנו סבורים שלנאום יש גם ממד אסכטולוגי שעדיין עתידי. כמו בנבואת דניאל, ישוע אינו מפרט את התקופה שביניים המקבילה לתקופת הכנסייה.

אלה הפירושים העיקריים שהוצעו.

1. דור בני דורו של ישוע

בגישה זו המשל — הצג את ההגדרה של INF181 על התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.32-34) עשוי להיתפס כדימוי להשבת ישראל לאומית. יש מפרשים הרואים כך בהכרזת מדינת ישראל ב-14 במאי 1948 אירוע נבואי מרכזי המקביל ל“עץ התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 שחוזר ומוריק”. פירוש זה מושווה לעיתים לדברי הנביא:

נציין מיד את גבולות ההשוואה הזו. ההקשר של ישעיהו 66 נוגע לשיקום הסופי של ציון ולהולדה הרוחנית של עם במסגרת מלכות המשיח. היישום הישיר על הקמת מדינה מדינית מודרנית ב-1948 הוא אפוא קריאה אפשרית, אך לא ודאות נבואית. פרשנים אחרים סבורים שהתגשמות ישעיהו 66.8 עדיין עתידית או שתתרחש בהקשר רוחני שונה.

כמו כן, בטקסט הבשורה לא נאמר במפורש שהתאנה — הצג את ההגדרה של INF205 מייצגת את ישראל. הזיהוי הזה נשען על צרור רמזים (השימוש הסמלי בעץ התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 במקומות אחרים בכתובים, הקשר הנאום), אך הוא נותר פירוש ולא קביעה ישירה של הטקסט.

קריאה זו מעוררת כמה שאלות נוספות. אם “הדור” שמזכיר ישוע מציין את האנשים שכבר חיו ב-1948, יש להגדיר מה מייצג דור בדיוק בלשון המקרא. הכתובים משתמשים באורכי זמן משתנים, לעיתים קרובים לארבעים שנה (בְּמִדְבַּר 32.13), ולעיתים שבעים או שמונים שנה (תְהִלִּים 90.10). והנה, עד היום עברו כבר יותר משבעים ושמונה שנה מאז הכרזת מדינת ישראל.

כמה שאלות נותרות פתוחות:

• איזה אירוע מהווה בדיוק את ה“ניצנים”? הכרזת המדינה (1948)? איחוד ירושלים (1967)? רגע אחר?
• מי שייך ל“דור הזה”? יוצאי לפני 1948? אלה שהגיעו לגיל הבנה? העדים המודעים לאירוע?
• אם מקבלים 80 שנה כגבול העליון של דור, הזמן כמעט תם. האין זו צורה של ניבוי מתוארך?

אי-ודאויות אלה מזמינות אותנו לזהירות. אם פירוש זה נכון, ניתן להעלות על הדעת שההתגשמות הסופית של האירועים שהכריז ישוע תתרחש בעתיד הקרוב. אך איננו יכולים לקבוע זאת בוודאות.

ישוע המשיח עצמו מזכיר שאיש אינו יודע במדויק את היום והשעה של אירועים אלה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.36). מטרתנו אפוא אינה לקבוע תאריך, אלא לבחון פירוש הנראה לנו עקבי עם מכלול הנתונים הנבואיים, תוך הכרה כנה במגבלותיו.

המשל — הצג את ההגדרה של INF181 על התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 מופיע מיד לפני ההצהרה:

לפיכך הוא ממלא תפקיד מכריע בפירוש נאום הנבואה של ישוע המשיח.

במשמעותו הישירה ביותר, המשל — הצג את ההגדרה של INF181 ממחיש בפשטות את רעיון האותות המבשרים.

כשם שעלים חדשים על התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 מבשרים את בוא הקיץ, כך האירועים שתוארו קודם צריכים לאותת על התקרבות ההתגשמות הנבואית.

הדגש העיקרי הוא על:

• התבוננות באותות,
• והוודאות בהתקרבות האירועים שהוכרזו.

ההקבלה פשוטה: עלים ← קיץ קרוב; אותות נבואיים ← התגשמות קרובה.

במסגרת זו מזמין ישוע את תלמידיו להבחין בעתים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.28-31).

1. התאנה כהמחשה טבעית פשוטה

פרשנים רבים סבורים שהתאנה — הצג את ההגדרה של INF205 אינה נושאת כאן ערך סמלי מיוחד.

ישוע פשוט היה משתמש בדימוי מוכר בארץ ישראל: התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 מנצנצת באביב, ותופעה זו מבשרת באופן טבעי את הקיץ.

קריאה זו נותרת הזהירה ביותר מבחינה פרשנית. היא נמנעת מהפיכת כל יסוד במשל — הצג את ההגדרה של INF181 לסמל נבואי מורכב.

בראייה זו הנושא העיקרי אינו ישראל אלא הכרת האותות. לוקס נראה אגב כמתקדם בכיוון זה כשהוא מרחיב את הדימוי:

הדגשה זו (“וכל העצים”) מראה שההוראה יכולה לחרוג מעבר לעץ התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 לבדו.

2. התאנה כסמל אפשרי לישראל

מפרשים אחרים רואים בעץ התאנה — הצג את ההגדרה של INF205 ייצוג סמלי של ישראל. רעיון זה נשען על כמה קטעים בברית הישנה שבהם ישראל מושווה לעץ התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 או לתאנים (הוֹשֵׁעַ 9.10, יוֹאֵל 1.7, יִרְמְיָהוּ 24.1-10).

יש גם המקשרים את המשל — הצג את ההגדרה של INF181 הזה לקללת עץ התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 העקר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.18-19), סמל אפשרי למשפט על ישראל הכופרת.

בפירושים מודרניים מסוימים, בעיקר דיספנסציונליסטיים, “החזרת הירק” של עץ התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 מייצגת את השבת ישראל לאומית, המקושרת לעיתים להקמת מדינת ישראל ב-1948.

Toutefois, cette identification n'est pas explicite dans le texte. Le התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 peut symboliser Israël dans d'autres contextes bibliques, mais rien dans מתי 24 — הצג את ההגדרה של INF170 ne l'affirme directement. L'ajout de Luc (« et tous les arbres ») affaiblit d'ailleurs cette lecture : si le התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 représentait Israël de manière univoque, pourquoi ajouter les autres arbres ?

יש משיבים שהתאנה — הצג את ההגדרה של INF115 שומרת על ערכה הסמלי המסורתי הקשור לישראל, ואילו “כל העצים” מרמזים לשאר העמים. בכתובים עצים משמשים לעיתים לייצוג סמלי של ממלכות או עמים (יְחֶזְקֵאל 31.3-6 ; דָּנִיֵּאל 4.13-25). בראייה זו ישוע לא היה מדבר רק על התעוררות ישראל, אלא גם על תנועה הנוגעת לכל העמים בהקשר של אחרית הימים.

פירוש זה יסביר מדוע נראה שהאירועים האסכטולוגיים נוגעים בו-זמנית בישראל, בעמי הארץ ובזעזועי העולם שהכריזו עליהם הנביאים (זְכַרְיָה 12.2-3 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.25-26).

אולם קריאה זו נותרת פרשנית. פרשנים אחרים סבורים שלוקס פשוט מוסיף “כל העצים” כדי להדגיש את אופיה האוניברסלי וההגיוני בקלות של ההמחשה.

3. עידוד לערנות

המשל — הצג את ההגדרה של INF181 משתלב גם במכלול של עידודים לערנות.

אחרי דימוי זה מתעקש ישוע על:

• הצורך לעמוד על המשמר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.42),
• אי-הוודאות בנוגע ליום המדויק (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.36),
• נאמנות העבדים בהמתנה לשובו של האדון (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.45-51).

כך מטרת הנאום אינה רק כרונולוגית או נבואית, אלא גם רוחנית.

התלמידים צריכים להכיר באותות, להישאר מוכנים ולהתמיד באמונה.

הקשר עם “הדור הזה”

המשל — הצג את ההגדרה של INF181 על התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 מכין ישירות את המשפט הבא:

“כאשר תראו את כל אלה…” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.33)

ואחר כך:

“הדור הזה לא יעבור…” (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.34)

נראה שהקשר ההגיוני הוא:

1- הופעת האותות,

2- הכרה בקרבת ההתגשמות,

3- התגשמות לפני שיחלוף “הדור הזה”.

כל הקושי מצוי אז בקביעה מהם בדיוק “כל אלה” ואיזה דור מכוון.

דווקא זה מסביר את הפירושים הרבים לקטע נבואי זה.

1- לנאומו של ישוע כמה אופקים נבואיים

הנאום על הר הזיתים — הצג את ההגדרה של INF305 מערב בבירור אירועים קרובים עם אחרים רחוקים הרבה יותר.

א- חורבן בית המקדש נוגע בבירור למאה הראשונה

הנאום מתחיל בהכרזה:

אחר כך מזכיר ישוע המשיח כמה אירועים מדויקים: ירושלים מוקפת צבאות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.20), הצורך לברוח במהירות מיהודה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.16), וכן תקופה של צרה גדולה. יסודות אלה מתאימים מאוד להקשר המלחמה היהודית שבה היה האויב רומא — הצג את ההגדרה של INF004, בין השנים 66 ל-70 לספירה.

נתונים אלה תומכים ברעיון של התגשמות היסטורית ראשונה של דברי ישוע, במהלך הסכסוך שהוביל לחורבן ירושלים ובית המקדש בשנת 70 בידי טיטוס.

ב- יסודות אחרים נראים חורגים משנת 70

כמה קטעים קשה לצמצם למצור על ירושלים:

אותות קוסמיים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.29),

הופעה גלויה של בן האדם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.30),

קיבוץ הבחירים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.31).

יסודות אלה דומים יותר לנבואות האחרית של דָּנִיֵּאל 7.13-14 או לטקסטים של ספר ההתגלות.

ישוע מדבר אפוא, לפי פירושנו, הן על משפט היסטורי קרוב והן על התגשמות סופית רחוקה יותר. כמו דניאל, הוא אינו מזכיר את התקופה שביניים של הכנסייה.

2- אצל דניאל כבר קיים מבנה נבואי דומה

אנו מוצאים הקבלה מצוינת עם דָּנִיֵּאל 9.26-27, שבו כמה אירועים נראים מתמזגים:

דחיית המשיח,

חורבן ירושלים,

מעשיו של שליט עתידי העוין את אלהים.

הטקסט עובר מהמשיח הנכרת אל עם נגיד הבא, ואחר כך אל ברית סופית ואל השיקוץ. הדבר יוצר אפקט של “טלסקופיה נבואית”.

נראה שישוע חוזר בנאומו על אותה לוגיקה נבואית.

3- התאנה יכולה לסמל את ישראל

א- ישראל מושווית לעיתים לתאנה

דוגמאות: הוֹשֵׁעַ 9.10, יוֹאֵל 1.7, יִרְמְיָהוּ 24.1-10.

Cela permet de dire que le התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 peut posséder une valeur symbolique liée à Israël. Mais rappelons que cette identification n'est pas explicite dans מתי 24 — הצג את ההגדרה של INF170.

ב- ישוע כבר השתמש בתאנה בהקשר רוחני

התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 העקרה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.18-19) מפורשת לעיתים קרובות כדימוי למשפט על ישראל הכופרת.

הדבר יכול לחזק את הרעיון שהתאנה — הצג את ההגדרה של INF115 בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.32-35 נושאת אף היא משמעות סמלית, אך ללא ודאות.

4- ישראל עתידה הייתה להכיר השבה עתידית

בקריאה שאנו מציעים, עץ התאנה — הצג את ההגדרה של INF115 החוזר ופורח יסמל את אומת ישראל שהוכרזה ב-14 במאי 1948. אלה הטיעונים המקראיים התומכים בקריאה זו.

א- נבואות שיבה והשבה

יחזקאל 36–37: שיבה לארץ, לידה לאומית מחדש, בקעת העצמות היבשות.

טקסט אחרון זה מובא במיוחד בראייה זו. אולם, כפי שציינו, הקשרו הקרוב נוגע לשיקום הסופי של ציון במסגרת מלכות המשיח. היישום על 1948 נותר פירוש אפשרי, ולא התאמה ישירה וודאית.

5- שיבת ישראל קודמת לאירועים מסוימים של הקץ

בכמה נבואות ישראל נמצאת שוב בארצה לפני העימותים האחרונים.

דוגמאות: זְכַרְיָה 12.1-13, יחזקאל 38-39.

הדבר יכול לתמוך ברעיון שלהשבה הלאומית של ישראל יש חשיבות נבואית.

6- מושג הדור יכול להיות גמיש

בפירוש זה עברו יותר מ-78 שנה מאז הכרזת מדינת ישראל. משמעות המונח “דור” דורשת אפוא הסבר.

א- לדור אין תמיד משך קבוע

דוגמאות:

40 שנה במדבר (בְּמִדְבַּר 32.13),

70–80 שנה (תְהִלִּים 90.10).

ישוע אולי אינו נותן למונח שהוא משתמש בו משך מתמטי קפדני.

ב- ישוע אוסר תיארוך מדויק

חיוני להזכיר נקודה זו כדי למנוע כל בלבול.

הדבר מאשר שאיש אינו יודע תאריך זה, גם אם אפשר להבחין בתקופה. איננו מבקשים לקבוע לוח זמנים, אלא להציע קריאה עקבית של הטקסטים הנבואיים.