CHR000

הכרונולוגיה של חיי המשיח

המאמר בוחן את הכרונולוגיה של חיי ישוע באמצעות סדרת לימודים המתמקדים בנבואת דניאל. כל לימוד בנוי סביב נתונים מקראיים והיסטוריים כדי להציע שחזורים מדויקים של אירועים מרכזיים. באמצעות מתודולוגיה מקורית, הניתוח מעמיד בספק את התאריכים המקובלים במחקר העכשווי, ונשען על פרשנות קפדנית ומעמיקה.

73 דקות ישוע כרונולוגיה דניאל 95 פסוקים 15 ספרים

למידע נוסף

מבוא

מכלול העבודות הללו יוצר ניתוח עקבי השואף לשחזר, בדייקנות המרבית האפשרית, את רצף האירועים המסופרים בבשורות.

סדרה זו מרכזת לימודים שונים המוקדשים לכרונולוגיה של חיי המשיח ישוע. איגדנו אותם באותה קטגוריה כדי להקל על הבנת דרכנו וניתוחינו. אכן, כמה נושאים נדונים בלימודים נפרדים אך משלימים. איגודם בקטגוריה "הכרונולוגיה של חיי ישוע" מאפשר אפוא לעקוב בבהירות רבה יותר אחר התפתחות הטיעון שלנו והגיון מסקנותינו.

הקורא עשוי להיות מופתע לפגוש, בנקודות שונות בלימודים אלה, פירוט כרונולוגי המגיע לעיתים עד ליום המדויק. אף שמדובר בהשערות הנשענות על המרות לוחות שנה ועל שחזורים היסטוריים, הצעות אלה נשענות בכל זאת על נתונים קונקרטיים, היסטוריים ומקראיים, שנבחנו בקפידה.

למדנו את התזות העיקריות הקיימות בנוגע לכרונולוגיה של חיי ישוע, מבלי לבקש לשחזר אף אחת מהן במלואה. העבודה הנוכחית מציגה בראש ובראשונה את תוצאות מחקרנו שלנו, המבוסס על ניתוח הטקסטים המקראיים, הנתונים ההיסטוריים ולוחות השנה הקדומים.

דרך זו הובילה אותנו לעיתים למקם אירועים מרכזיים מסוימים בתאריכים שונים מאלה המקובלים בדרך כלל בחלק מהמחקר העכשווי. מתוך מודעות לאופיין ההשערתי של שחזורים כרונולוגיים מסוימים, בחרנו בכל זאת ללכת בגישה שאנו רואים כעקבית יותר עם מכלול הנתונים המקראיים הקיימים. מקורו של לימוד זה נעוץ בפרט בנבואות ספר דניאל (דָּנִיֵּאל 9.24-27), שנכתבו במאה השישית לפנה"ס בידי מדינאי ונביא ששירת כמה שליטים.

דרכנו נשענת על ההנחה שהכתובים אינם כוללים סתירה ואף לא טעות ממשית. הקושי טמון אפוא בעיקר בהבנה הנכונה של הטקסטים, של ההקשר ההיסטורי ושל כוונת המחברים המקראיים.

במהלך הלימודים הללו נגיע בהדרגה להציע תאריכים לאירועים העיקריים בחייו הציבוריים של המשיח ישוע: לידתו, טבילתו, תחילת שירותו, צליבתו, תחייתו ואירועים מרכזיים נוספים שנחזו בנבואות המקרא (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1-3; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14-18; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.3-4). כך יוכל הקורא ללכת צעד אחר צעד אחר מהלך ההוכחה ולשפוט בעצמו את העקביות והרלוונטיות של המסקנות המוצעות.

נציג כעת סיכום של תשעת הלימודים המרכיבים את הקטגוריה הנקראת: "הכרונולוגיה של חיי ישוע".

CHR001: דניאל הנביא

ייתכן שתופתעו לראות שבלימוד העוסק בכרונולוגיה של חיי המשיח ישוע אנו מקדישים מקום חשוב לכתביו של אדם שחי במאה השישית לפנה"ס. ואולם לימוד הכתובים מדגיש מאפיין מרכזי של המקרא: קיומם של טקסטים נבואיים המכריזים על אירועים עתידיים בדייקנות הראויה לציון לעיתים (דָּנִיֵּאל 2.28; עָמוֹס 3.7; הָאִגֶּרֶת הַשֵּׁנִית לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 1.19-21). ספר דניאל הוא מבחינה זו דוגמה משמעותית במיוחד, בעיקר באמצעות חזיונות הממלכות הרצופות ונבואת שבעים השבועות (דָּנִיֵּאל 2.31-45; דָּנִיֵּאל 7.1-28; דָּנִיֵּאל 9.24-27).

אנו סבורים שאלוהים, היודע את העתיד ומנהל את היסטוריית העמים, גילה בתקופות מסוימות מידע שנועד לא רק לבני דורם של הנביאים אלא גם לדורות הבאים (יְשַׁעְיָהוּ 41.22-23; יְשַׁעְיָהוּ 46.9-10). נבואות המקרא אינן מצטמצמות אפוא להתראות רוחניות בלבד; הן משמשות גם להוכחת ריבונות אלוהים על מהלך ההיסטוריה האנושית (דָּנִיֵּאל 4.20).

בלימוד זה אנו מנתחים כמה קטעים מספר דניאל כדי להבין טוב יותר את היקפם הנבואי ואת התגשמותם האפשרית בהיסטוריה. תשומת לב מיוחדת ניתנת לנבואת שבעים השבועות, הנחשבת לעיתים קרובות לאחד הטקסטים הכרונולוגיים החשובים ביותר בברית הישנה (דָּנִיֵּאל 9.24-27). לפי הבנתנו, נבואה זו מציגה התאמות מעניינות במיוחד לאירועי חייו הציבוריים של המשיח ישוע, למותו ולנסיבות ההיסטוריות סביב ירושלים.

תוצאות הניתוח הזה נראות מרשימות כשמשווים אותן לנתונים ההיסטוריים, ללוחות השנה ולבשורות. נבואות דניאל מציגות אכן עקביות כרונולוגית ותיאולוגית הראויה ללימוד מעמיק, הן מבחינה היסטורית והן מבחינה מקראית.

משום כך ערכנו גם ניתוח מלא של ספר דניאל, פרק אחר פרק, ובחנו את ההקשר ההיסטורי, את הנתונים הנבואיים, את ההיבטים הלשוניים ואת הפרשנויות השונות שהוצעו לאורך ההיסטוריה. את כל העבודה הזאת תוכלו למצוא בקטגוריה הנקראת: "גילוי דניאל ".

II. הלימוד השני CHR002: הסבר שבעים השבועות של דניאל

CHR002: הסבר שבעים השבועות של דניאל

בלימוד זה אנו נכנסים לפרטים רבים יותר בניתוח הקטע דָּנִיֵּאל 9.24-27, המכריז על תקופה נבואית של שבעים שבועות המשתרעת בין צו המתיר את בניית ירושלים מחדש לבין בואו ואחר כך דחייתו של המשיח. נבואה זו תופסת מקום מרכזי בלימוד הכרונולוגי של הכתובים, משום שהיא קושרת אירועים היסטוריים מדויקים להתגשמות תוכנית אלוהים, שנגלתה כמה מאות שנים מראש.

הכרזה כזו היא בעלת חשיבות רבה. אכן, דניאל מצהיר שהוא מוסר גילוי שקיבל מאלוהים באמצעות המלאך גבריאל (דָּנִיֵּאל 9.21-23). מכאן היקפה של נבואה זו חורג בהרבה מדמותו של הנביא עצמו: אמינות הגילוי האלוהי עומדת על הכף. אם דבר זה אכן בא מאלוהים, יש לראות את התגשמותו בהיסטוריה באופן עקבי ובעל משמעות (יְשַׁעְיָהוּ 41.21-23; יְשַׁעְיָהוּ 46.9-10).

במהלך לימוד זה נראה שדברי דניאל מציגים עקביות כרונולוגית והיסטורית מרשימה. האירועים הקשורים בבואו של המשיח ישוע נראים אכן כמתאימים בדייקנות למסגרת הנבואית שהוכרזה כמה מאות שנים קודם לכן. ישוע עצמו הזכיר לתלמידיו שהכתובים הכריזו מראש על ייסוריו ועל כבודו העתידי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.25-27; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.44). כמו כן, הבשורה על פי יוחנן מדגישה שהכתובים מעידים על המשיח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.39).

נבחן גם את שני הזרמים הגדולים של הפרשנות הנוגעים לנבואה זו, ונציג את טיעוניהם העיקריים ואת השלכותיהם הכרונולוגיות. תשומת לב מיוחדת תינתן לבחירת הצו המשמש נקודת מוצא, למשך המדויק של התקופות שדניאל מזכיר ולשיטות החישוב המשמשות לקביעת ההתאמות ההיסטוריות.

לבסוף נסביר את הסיבות שבגללן אנו מעדיפים גישה מסוימת, המבוססת על ניתוח משולב של הטקסטים המקראיים, ההקשר ההיסטורי, הנתונים הלוחיים ומנהגי הלוח היהודי הקדום. מטרתנו אינה רק להציע כרונולוגיה תאורטית, אלא לבחון באיזו מידה נבואות דניאל מוצאות התגשמות עקבית בהיסטוריה של חיי המשיח ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.17).

CHR003: הלוח היהודי

כללנו לימוד זה בקטגוריה המוקדשת לכרונולוגיה, משום שנראה לנו חיוני להבין את דקויות הלוח היהודי הקדום. אכן, האופן שבו חישבו היהודים ימים, חודשים ושנים שונה במידה ניכרת ממנהגינו המודרניים. היום החל בשקיעה (בְּרֵאשִׁית 1.5; וַיִּקְרָא 23.32), החודשים החלו עם הופעת הסהר הראשון של הירח, והשנים כוונו כדי לשמור על החגים בעונתם (שְׁמֹות 12.2; דְּבָרִים 16.1).

אף שממירי תאריכים מודרניים מאפשרים לקבל התאמות ללוח הגרגוריאני או היוליאני שלנו, נדרשים לעיתים תיקונים או התאמות מסוימים כדי לכבד כמיטב היכולת את מנהגי הלוח ואילוציו באותה תקופה. כלים אלה נשענים בעיקר על חישובים אסטרונומיים תאורטיים, ואילו הלוח הקדום היה תלוי גם בתצפיות קונקרטיות, בעיקר בנראות הירח ובשמירת הפסח באביב.

עלינו להודות, עם זאת, שאין הוכחה היסטורית סופית המאפשרת לאשר בוודאות את כל ההצעות הכרונולוגיות שהועלו בלימוד זה. שחזורינו מורכבים בראש ובראשונה מיישום עקבי ככל האפשר של העקרונות שהוצגו בטקסטים המקראיים. אין פירוש הדבר שביכולתנו לקבוע בוודאות כי של אותה תקופה יישמו באופן שיטתי את הכללים הללו בדיוק כפי שאנו מבינים אותם כיום.

ובכל זאת, השערה זו נשארת סבירה לנוכח החשיבות שייחס העם היהודי לשמירת החוק ולכיבוד מצוות (דְּבָרִים 4.1-2; תְהִלִּים 119.160). החגים הדתיים תפסו מקום מרכזי בחיים הרוחניים של ישראל, דבר המעיד על סבירות לתשומת לב מיוחדת לניהול הלוח הקדוש (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.2; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.1).

IV. הלימוד הרביעי CHR004: התאריך המדויק של הצו

CHR004: התאריך המדויק של הצו

בלימוד זה אנו מבקשים לדייק את תוצאותינו על ידי הצבת תאריך א' בניסן בהקשר ההיסטורי והלוחי של התקופה. הודות לממירי תאריכים מודרניים אפשר כיום ליצור התאמות בין הלוח העברי, היוליאני והגרגוריאני. כלים אלה נשענים בעיקר על חישובים אסטרונומיים מדויקים, בעיקר התצפית התאורטית בירחים חדשים ובמחזורי הירח הסדירים שקבע המדע המודרני.

עם זאת, יש להזכיר שהלוח ששימש בעת העתיקה לא נשען רק על חישובים מתמטיים מופשטים. תחילת החודשים הייתה תלויה בתצפית ממשית בסהר הראשון הנראה של הירח (בְּרֵאשִׁית 1.14), ואילו הוספת חודש מעובר, אם נדרשה, נועדה לשמור על חגיגת הפסח באביב, בהתאם להוראות החוק (שְׁמֹות 12.2; דְּבָרִים 16.1). פער זה בין שנת הירח לשנת החמה חייב אפוא, בתקופות מסוימות, הוספת חודש שלושה עשר כדי למנוע סטייה הדרגתית של החגים המקראיים.

נראה אפוא סביר שבשנת 458 לפנה"ס הרשויות הבבליות או המנהיגים היהודים בגלות הוסיפו חודש נוסף כדי ליישר מחדש את לוח הירח עם מחזור החמה. החלטה כזו אפשרה בעיקר להבטיח שחודש ניסן יישאר לאחר שוויון האביב, תנאי חיוני לחגיגת הפסח במסגרתו העונתית המסורתית (שְׁמֹות 13.4; אֶסְתֵר 3.7).

נתון זה בעל חשיבות מיוחדת בלימוד הכרונולוגי של נבואות דניאל (דָּנִיֵּאל 9.24-27), משום ששינוי פשוט של חודש אחד בלוח הקדום עשוי לשנות באופן משמעותי את ההתאמות שנקבעו ללוחותינו המודרניים.

V. הלימוד החמישי CHR005: חישוב התאריכים הנוגעים לחיי המשיח ישוע

CHR005: חישוב התאריכים הנוגעים לחיי המשיח ישוע

בלימוד זה אנו מבקשים לקבוע את התאריכים המדויקים ביותר האפשריים של האירועים הגדולים שסימנו את חיי המשיח ישוע. לשם כך אנו בוחנים את כל הקטעים בבשורות המכילים רמזים כרונולוגיים, בעיקר אלה של לוקס, המציב לעיתים קרובות את האירועים בהקשרם ההיסטורי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.5; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-2; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1-2). נביא בחשבון גם את הפרטים שמוסרים מתי, מרקוס ויוחנן, שתיאוריהם מוסיפים מרכיבים משלימים החיוניים לשחזור עקבי של הכרונולוגיה של הבשורות.

דרכנו מבקשת להראות שמידע זה, הרחוק מלהיות מקורב או סותר, מציג עקביות היסטורית וכרונולוגית אמינה כשהוא נלמד בהקשרו המקראי, ההיסטורי והלוחי. בצאתנו מהתאריך המשוער של מות המשיח ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.31), נחזור בהדרגה אחורה במהלך האירועים כדי לבחון את תאריך טבילתו, את תחילת שירותו של יוחנן המטביל ולאחר מכן את הנסיבות סביב לידת ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1).

לימוד זה אינו נשען לא על דעה אישית ולא על גילוי מיוחד כביכול. הוא מורכב בראש ובראשונה מניתוח שיטתי של הטקסטים המקראיים, המושווים לנתונים ההיסטוריים, האסטרונומיים והלוחיים הקיימים. מטרתנו להבין כיצד מיקמו מחברי הבשורות את האירועים שהם מספרים, ובאיזו מידה רמזים אלה מאפשרים לקבוע כרונולוגיה עקבית.

קוראים מסוימים יופתעו אולי מדיוק התוצאות המוצעות. ואולם בחינה מפורטת של הטקסטים מראה שאין מדובר בספקולציות שרירותיות, אלא במסקנות העולות ממחקר המבוסס על לימוד קשוב של הכתובים, של מנהגי הלוח היהודיים ושל ההקשר ההיסטורי של המאה הראשונה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4). גם אם אי-ודאויות מסוימות נשארות בלתי נמנעות בשל עתיקותם של המקורות, ההתכנסויות שנצפו נראות רבות דיין כדי להצדיק לימוד מעמיק של כרונולוגיה זו.

VI. הלימוד השישי CHR006: ה"מחרת" שיוחנן מציין

CHR006; ה"מחרת" שיוחנן מציין

במחקרנו, השואף לקבוע כרונולוגיה מדויקת ככל האפשר של חיי המשיח ישוע, הקדשנו תשומת לב מיוחדת למידע שמוסר השליח יוחנן. אכן, בשורתו משלימה לעיתים קרובות את התיאורים הסינופטיים בכך שהיא מוסרת פרטים כרונולוגיים, גאוגרפיים והקשריים שמתי, מרקוס ולוקס לא תמיד ראו לנכון לפרט. שירותו של ישוע ביהודה הוא מבחינה זו דוגמה משמעותית במיוחד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.22-24; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.1-3).

למדנו בפרט את מהלך האירועים מיד לאחר טבילת המשיח ישוע. בפרקים הראשונים של בשורתו משתמש יוחנן פעמים רבות בציוני זמן מדויקים כגון "למחרת" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.29; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.35; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.43) ואחר כך "ביום השלישי" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1). ציוני דרך כרונולוגיים אלה מעניינים במיוחד, משום שהם מאפשרים לעקוב אחר רצף האירועים שסימנו את תחילת שירותו הציבורי של ישוע.

ניתוח קשוב של רמזים אלה, בהשוואה לתיאורי הבשורות הסינופטיות, מאפשר להציע כרונולוגיה עקבית ומתקבלת על הדעת מבחינה היסטורית של האירועים שלאחר טבילת ישוע, ובעיקר תקופת הניסיון במדבר, העדויות הראשונות של יוחנן המטביל, קריאת התלמידים הראשונים וכן (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.1-11; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.12-13; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.1-13; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1-11).

קוראים מסוימים יופתעו אולי לגלות שאפשר, על סמך נתונים שונים אלה, לשחזר רצף כרונולוגי מפורט יחסית. ואולם דרך זו נשענת אך ורק על לימוד הטקסטים המקראיים ועל החתירה להרמוניזציה עקבית בין העדויות השונות של הבשורות.

כמובן, איננו טוענים שברשותנו הוכחות מוחלטות המאשרות כל פרט בשחזור זה. שלבים מסוימים נשארים בהכרח השערתיים בשל אופיים התמציתי לעיתים של תיאורי הבשורות. עם זאת, הבחינה הקשובה של הטקסטים מראה שאפשר להבין את המהלך הכללי של האירועים מבלי להסיק שיש סתירות בין הבשורות. להפך, ההבדלים הנצפים מתגלים לעיתים קרובות כמידע משלים המשקף את מטרותיו המיוחדות של כל מחבר מושרה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.30-31).

VII. הלימוד השביעי CHR007: תאריך לידתו של ישוע

CHR007: תאריך לידתו של ישוע

כולם מכירים באופן מסורתי את תאריך לידתו של ישוע, שכן אירוע זה נחגג עד היום מדי שנה ב-25 בדצמבר. ואולם תאריך זה נשען בראש ובראשונה על מסורת כנסייתית מאוחרת ולא על רמז מפורש בבשורות. הטקסטים המקראיים אינם נותנים אכן תאריך מדויק ללידת המשיח ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 1.18-25; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-7).

שנת לידתו של ישוע מעוררת אף היא כמה קשיים היסטוריים. חוקרים רבים סבורים שלא נולד בשנה 1 של לוח השנה שלנו, אלא כמה שנים קודם לכן, לעיתים קרובות בין 6 ל-4 לפנה"ס, בעיקר בגלל התאריך המקובל במסורת למות הורדוס הגדול (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1). מצב זה מוביל לעיתים קרובות לטענה הפרדוקסלית שישוע "נולד לפני ישוע המשיח".

לימוד זה הוא תוצאה של ניתוחים מעמיקים של הנתונים המקראיים, ההיסטוריים והלוחיים. המסקנות שאליהן אנו מגיעים מובילות אותנו לבחון מחדש כמה רעיונות מקובלים בנוגע לכרונולוגיה של לידת המשיח. נחזור בהדרגה אחורה במהלך האירועים כדי להבין מה אירע באמת, תוך השוואת רמזי הבשורות למידע ההיסטורי הקיים.

דרכנו נשענת בראש ובראשונה על החתירה לעקביות כוללת בין הטקסטים המקראיים לאירועים ההיסטוריים. הפרטים שמוסר לוקס על הרשויות הפוליטיות של התקופה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.5; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-2; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1-2), המידע הנוגע לשלטון הורדוס (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1) והמרכיבים הכרונולוגיים הקשורים בנבואת דניאל (דָּנִיֵּאל 9.24-27) הם ציוני דרך חשובים ללימוד זה.

עבודה זו מובילה אפוא להטיל ספק בתאריכים מסוימים המוצגים לעיתים קרובות כוודאויות היסטוריות, בעוד שהם נשענים בפועל על השערות שהיסטוריונים ופרשנים דנים בהן מזה זמן רב. גם גישות אחרות, פחות מוכרות לעיתים, ראויות להיבחן בקפידה כשעקביותן עם הנתונים המקראיים נראית משמעותית.

המסקנות המוצעות בלימוד זה עשויות להפתיע קוראים מסוימים. ואולם אנו מזמינים כל אחד לבחון בקפידה את הטיעון שהוצג, וכן את עקביות המידע שמוסרות הבשורות. מטרתנו אינה להגן בכל מחיר על תיאוריה מקורית, אלא לחתור להבנה העקבית ביותר האפשרית של האירועים מתוך הטקסטים המקראיים עצמם.

בדרך זו אנו מייחסים חשיבות מיוחדת לעדויות המחברים המקראיים, ובעיקר לוקס ודניאל, המציגים את תיאוריהם כמבוססים על מחקר רציני ועל גילויים מושרים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4; דָּנִיֵּאל 7.28). כך אנו מבקשים להבין את ההיסטוריה לאור הכתובים, ולא להתאים באופן שיטתי את הכתובים לשחזורים היסטוריים מודרניים.

VIII. הלימוד השמיני CHR008: מותו של המלך הורדוס הגדול

CHR008: מותו של המלך הורדוס הגדול

במשך זמן רב ראינו בטענה שהמלך הורדוס הגדול מת בשנת 4 לפנה"ס נקודת ייחוס היסטורית שאין עליה עוררין. תאריך זה מקובל כיום באופן נרחב בחיבורים היסטוריים ופרשניים רבים. במשך זמן רב קיבלנו אותו אפוא בלי לערער עליו באמת. ואולם כשהשווינו כרונולוגיה זו לרמזי הבשורות, ובעיקר לאלה של לוקס, ולנתונים הנבואיים של ספר דניאל, התגלו כמה קשיים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.5; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-2; דָּנִיֵּאל 9.24-27).

הוצעו אז התאמות כרונולוגיות שונות כדי ליישב את המתחים הללו: השערות על תאריכי שלטון, שלטון משותף של קיסרים, התאמות לוחיות או פרשנויות סמליות של תקופות נבואיות מסוימות. ואולם למרות הניסיונות הללו נותרו אי-התאמות רבות. נדמה היה שחלקי הפאזל הכרונולוגי מתחברים בקושי באופן משביע רצון.

גילינו שבהסרה זמנית של האילוץ שמטיל התאריך המסורתי למות הורדוס, כמה פרטי מידע מקראיים חזרו לעקביות מרשימה. נקודת החסימה העיקרית נותרה אפוא התאריך המפורסם הזה, 4 לפנה"ס.

ניגשנו אז לבחון בקפידה רבה יותר את המקורות ההיסטוריים העומדים ביסוד הטענה. ההפתעה הראשונה הייתה לגלות שתיארוך זה אינו נשען על כתובת רשמית או על הוכחה ארכאולוגית ישירה, אלא בעיקר על פרשנות לכתביו של ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס. התאריך 4 לפנה"ס נגזר ממספר מרכיבים כרונולוגיים בחיבוריו, ובעיקר האירועים סביב מות הורדוס וליקוי הירח שהוזכר זמן קצר לפני מותו.

נראה אפוא שכרונולוגיה זו, אף שהיא מקובלת באופן נרחב, נותרת בראש ובראשונה שחזור היסטורי. ואולם חוקרים מסוימים הציעו גם אפשרות אחרת: מות הורדוס בשנת 1 לפנה"ס. לפי השערה זו נראה שכמה קשיים כרונולוגיים מתמתנים, ורמזי לוקס, וכן פרשנויות מסוימות של נבואת דניאל, חוזרים לעקביות טבעית יותר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1-3; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23).

לימוד זה מציג אפוא את סיכום מחקרינו בשאלה זו. מטרתנו אינה לכפות ודאות מוחלטת, אלא להראות שאפשר לשקול גם, על סמך כתבי יוספוס פלביוס, תיארוך של לפנה"ס. השערה זו נראית לנו מעניינת במיוחד, משום שהיא מקלה על ההתאמה בין הנתונים ההיסטוריים לרמזים המקראיים הנוגעים ללידתו ולשירותו של המשיח ישוע.

ברצוננו גם להבהיר שדרכנו אינה מורכבת מכפיית הטקסטים או משינוי מלאכותי של המידע ההיסטורי הקיים. אנו מודים ברצון שההשערה של לפנה"ס מעוררת עדיין כמה שאלות שההיסטוריונים חלוקים בהן. עם זאת, יש להזכיר גם שהתיארוך המסורתי ל-4 לפנה"ס מעורר אף הוא קשיים ודורש פרשנויות או הנחות מסוימות כדי להישאר בתוקף.

כך, לימוד זה אינו מתיימר לסגור את הוויכוח, אלא רק מזמין לבחון מחדש בקפידה את הנתונים ההיסטוריים והמקראיים הקיימים, מתוך רצון לחתור לכרונולוגיה עקבית ומכבדת את הטקסטים.

IX. הלימוד התשיעי CHR009: תאריך מותו של ישוע

CHR009: תאריך מותו של ישוע

תאריך מותו של המשיח ישוע הוא נושא לוויכוחים רבים בין היסטוריונים לבין מומחים לבשורות. הרמזים הכרונולוגיים של הטקסטים המקראיים מובילים בדרך כלל לשתי אפשרויות עיקריות: יום שישי, 7 באפריל 30 לספירה, או יום שישי, 1 באפריל 33 לספירה. שני התאריכים הללו תואמים אכן צליבה שאירעה ביום שישי, ערב חשובה במיוחד הקשורה לחג הפסח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.31; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42).

הבשורות מדגישות שישוע מת ביום ההכנה, לפני תחילת (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.54). יתרה מזו, הצליבה מתרחשת בתקופת הפסח היהודי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14). בהתחשב בנתונים הלוחיים והאסטרונומיים הנוגעים ללוח היהודי הקדום, מעט תאריכים עונים על קריטריונים אלה בתקופה המתאימה לכהונת פונטיוס פילטוס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1).

אנו ניצבים אפוא בפני שתי אפשרויות עיקריות שיש לבחון בקפידה. יש אז צורך לא רק להצדיק את הבחירה שנבחרה, אלא גם להבין את הסיבות שבגללן חוקרים אחרים מעדיפים פתרון שונה.

בלימוד זה אנו מציגים בפירוט את המרכיבים שבגללם אנו מעדיפים את שנת 33 לצליבת המשיח ישוע. אנו מציגים בפרט את הטיעונים הלקוחים מהבשורות, מכרונולוגיית שירותו של יוחנן המטביל (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1-3), מימי הפסח השונים המוזכרים בבשורה על פי יוחנן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.13; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.4; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.55), וכן מנבואת שבעים השבועות של דניאל (דָּנִיֵּאל 9.24-27).

עם זאת, אנו מסבירים גם את הסיבות שבגללן חוקרים מסוימים מעדיפים את שנת 30. כמה מרכיבים היסטוריים וכרונולוגיים מתפרשים אכן באופן שונה בהתאם לגישות שנבחרו, בעיקר בנוגע לתאריך מות המלך הורדוס הגדול. הבחירה במות הורדוס בשנת 4 לפנה"ס או בשנת 1 לפנה"ס משפיעה ישירות על הכרונולוגיה של לידת ישוע, ובהתאם על כל הכרונולוגיה של שירותו הציבורי.

בלימוד זה אנו משתדלים להציג את הטיעונים בצורה הישרה והקפדנית ביותר האפשרית. דרכנו אינה מורכבת מכפיית הפרשנות על הטקסטים כדי להגן על תיאוריה שנקבעה מראש, אלא מבחינה קשובה של המידע שמוסרים הכתובים. אנו מבקשים תחילה להבין את הנתונים המקראיים בהקשרם שלהם, ואחר כך לראות כיצד הם משתלבים באופן עקבי בהיסטוריה החילונית.

אנו סבורים אכן שאין שתי היסטוריות נפרדות — זו של המקרא וזו של העולם — אלא מציאות היסטורית אחת. האירועים המסופרים בכתובים צריכים אפוא למצוא את מקומם במסגרת הכללית של ההיסטוריה האנושית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4).

סיכום

אולי קוראים מסוימים יחשבו שאנו הולכים רחוק מדי במחקרינו הכרונולוגיים, או שמעטה של מסתורין צריך בהכרח להקיף את סיפורי המקרא. מצדנו, בחרנו בדרך אחרת, תובענית יותר, המורכבת מהתייחסות לסיפורי הבשורות כאל עדויות המעוגנות במציאות היסטורית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.35).

לפי הבנתנו, המחברים המקראיים מתארים אירועים אמיתיים שחוו גברים ונשים שחיו בהקשר היסטורי מסוים. נסיעות, משכי מסע, חגים דתיים, עונות השנה ואילוצים גאוגרפיים היו חלק בלתי נפרד מחייהם היומיומיים. כך, מרים ויוסף נאלצו ללכת כמה ימים ברגל מנצרת לבית לחם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-5). מסע זה התנהל בתנאים הרגילים של התקופה, על הקשיים והאילוצים הכרוכים בנסיעות במאה הראשונה.

הזמן עבר אז כמו היום, ברצף אמיתי של ימים, חודשים ושנים. הבשורות מוסרות, אגב, כמה ציוני דרך כרונולוגיים המאפשרים לעקוב אחר מהלך שירותו הציבורי של המשיח ישוע. הבשורה על פי יוחנן מזכירה בפרט כמה חגי פסח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.13; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.4; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.55), דבר המאפשר להעריך את משך שירותו של ישוע ולמקם אירועים מסוימים בכרונולוגיה מדויקת יותר.

דרכנו מורכבת אפוא מאיסוף כל המידע המפוזר בבשורות כדי למקם אותו במסגרת עקבית, כחלקי פאזל. שחזור זה מחייב לעיתים להציע תקופות ביניים שהטקסטים אינם מפרטים במפורש. ואולם הצעות אלה אינן נועדות לשנות את הסיפור המקראי, אלא לכבד את ההגיון האנושי, את אילוצי הזמן, את הנסיעות ואת הרצף הטבעי של האירועים.

אנו מודים כמובן ששלבים מסוימים בכרונולוגיה זו נשארים השערתיים ושכמה שאלות עדיין שנויות במחלוקת. עם זאת, אנו סבורים שהלימוד הקשוב של הטקסטים המקראיים מאפשר להדגיש עקביות מרשימה בין תיאורי הבשורות, הנתונים ההיסטוריים והרמזים הנבואיים (דָּנִיֵּאל 9.24-27; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.27).

מטרתנו אינה אפוא להסיר כל חלק של אמונה או רוחניות, אלא להראות שהמסר המקראי משתלב גם בהיסטוריה האמיתית של בני האדם. הבשורות אינן מציגות סיפור מיתולוגי מנותק מהזמן, אלא אירועים שמחבריהן עצמם ראו כהיסטוריים (הָאִגֶּרֶת הַשֵּׁנִית לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 1.16; הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְיוֹחָנָן הַשָּׁלִיחַ 1.1-3).