• הדגשותיו של יוחנן

    יוחנן 19.31-37 מוסר פרטים ייחודיים על האירועים שלאחר מותו של ישוע: בקשת הרשויות היהודיות להסיר את הגופות לפני שבת הפסח, שבירת הרגליים (crurifragium) שבוצעה בפושעים אך לא בישוע שכבר מת, והחנית שדקרה את צדו. יוחנן, עד ראייה, מעיד על ממשותו של מות המשיח ועל התגשמות הכתובים בדבר שה הפסח.

    תְהִלִּים 34.20 (תנ״ך עברי מודרני) :
    שמר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה׃
    קרא עוד
  • האותות יוצאי הדופן שליוו את מות ישוע

    במות ישוע בגולגותא מתרחשים כמה אותות יוצאי דופן: פרוכת המקדש נקרעת מלמעלה עד למטה, והדבר מסמל גישה ישירה אל אלוהים; רעידת אדמה מזעזעת את האזור; סלעים נבקעים וקברים נפתחים. תופעות אלה, שמתי מדווח עליהן בעיקר, מבטאות את סופה של הברית הישנה, את בואה של ברית חדשה ואת ניצחונו של המשיח על המוות, כפי שאושר בהודאתו של שר המאה הרומי.

    אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 9.6-12 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ואחרי שהוכנו אלה ככה באו הכהנים תמיד אל המשכן החיצון לעבד שם את עבודתם׃ואל המשכן אשר לפנים ממנו בא שמה הכהן הגדול לבדו פעם אחת בשנה לא בבלי דם אשר יקריב בעד נפשו ובעד שגגות העם׃ורוח הקדש מודיע בזאת כי לא נגלה הדרך אל הקדש כל הימים אשר המשכן החיצון יש לו לעמד׃והוא משל על העת ההוה אשר בה מקריבים מנחות וזבחים אשר לא יוכלו להשלים את לבב העבד׃אך משפטי הגוף המה עם המאכלות והמשקים והטבילות השנות אשר הושמו עד עת התקון׃אבל המשיח בבאו להיות כהן גדול לטבות העתידות עבר בתוך המשכן המעלה בגדלה ושלמות אשר לא נעשה בידים כלומר אשר איננו בכלל הבריאה הזאת׃גם לא בא בדם שעירים ועגלים אלא בדם נפשו בא בפעם אחת אל הקדש פנימה וימצא גאלת עולם׃
    קרא עוד
  • התלמידים שנכחו בצליבה

    PER360 בוחן את התלמידים שנכחו בצליבתו של ישוע בגולגותא, תוך השוואה בין ארבע הבשורות. רובם היו נשים — מרים אמו של ישוע, מרים המגדלית, שלומית, מרים אשת קלופס — והשליח יוחנן, הגבר היחיד שמוזכר. אומץ ליבן מנוגד לבריחת התלמידים הגברים. ישוע מפקיד את אמו בידי יוחנן, מחווה של אנושיות עמוקה. חשכה על-טבעית מכסה את המקום מהצהריים ועד השעה 15:00, ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33.

    שְׁמֹות 20.12 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך׃
    קרא עוד
  • יוסף מארימתיה מבקש את גופת ישוע

    יוסף מארימתיה, חבר נכבד בסנהדרין ותלמיד סמוי של ישוע, מבקש באומץ מפילטוס למסור לו את גופת הצלוב. בלוויית נקדימון הוא דואג לקבורה מכובדת בקברו החדש שלו, לפני תחילת השבת. פרשה זו, המתועדת בכל ארבע הבשורות, ממחישה את המעבר מהסתייגות למעשה פומבי של אמונה, ברגע שבו התלמידים הקרובים נשארים נסתרים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.31-42 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ולמען לא תשארנה הגויות על הצלב ביום השבת כי ערב שבת היה וגדול יום השבת ההוא שאלו היהודים מן פילטוס לשבר את שוקיהם ולהוריד אתם׃ויבאו אנשי הצבא וישברו את שוקי הראשון והשני הנצלבים עמו׃ויבאו אל ישוע ובראתם כי כבר מת לא שברו את שוקיו׃אך אחד מאנשי הצבא דקר בחנית את צדו וכרגע יצא דם ומים׃והראה זאת העיד ועדותו נאמנה והוא יודע כי האמת יגיד למען גם אתם תאמינו׃כי כל זאת היתה למלאת הכתוב ועצם לא תשברו בו׃ועוד כתוב אחר אמר והביט אליו את אשר דקרו׃ויהי אחרי כן בא יוסף הרמתי והוא תלמיד ישוע אך בסתר מפני היהודים וישאל מאת פילטוס אשר יתנהו לשאת את גופת ישוע וינח לו פילטוס ויבא וישא את גופת ישוע׃ויבא גם נקדימון אשר בא לפנים בלילה אל ישוע ויבא ערוב מר ואהלות כמאה ליטרין׃ויקחו את גופת ישוע ויחתלוה בתכריכין עם הבשמים כאשר נהגים היהודים לקבר את מתיהם׃ובמקום אשר נצלב שם היה גן ובגן קבר חדש אשר לא הושם בו איש עד עתה׃שם שמו את ישוע כי ערב שבת היה ליהודים והקבר קרוב׃
    קרא עוד
  • יוסף מארימתיה ונקודימון מניחים את גופת ישוע בקבר

    יוסף מארימתיה ונקדימון, שני חברי הסנהדרין שהיו אוהדים את ישוע, קוברים את גופתו ביום שישי, 1 באפריל שנת 33, לפני השבת. נקדימון מביא כמות גדולה של בשמים, ויוסף מעמיד לרשותם את קברו החדש. מעשיהם האמיץ והפומבי, שנעשה על פי המנהגים היהודיים, מקנה לקבורת המשיח ממד מלכותי ומכובד, ומסמן את יציאתם מן הצניעות לאחר הצליבה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.41 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ובמקום אשר נצלב שם היה גן ובגן קבר חדש אשר לא הושם בו איש עד עתה׃
    קרא עוד
להרחבה
  • ANN026 שעת הצליבה

    המאמר בוחן את ההבדלים בשעות שמציינות הבשורות באשר לצליבת ישוע. הבשורות הסינופטיות ויוחנן נותנים שעות שונות, ומעוררים ויכוחים…