PER272

משל המנים

עיון זה עוסק במשל המנות שבלוקס 19.11-27, סיפור שסיפר ישוע ביריחו ומדגיש את התקופה שבין חנוכה לפסח. הוא בוחן את סדר האירועים בשירותו של ישוע, לרבות מפגשיו עם אלעזר, בר־טימאי וזכאי.

5 דקות משל מנות יריחו ישוע פסוק אחד ספר אחד

עיון

ניתן לעיין ב:

טקסטים מקראיים

מרקוס

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

לוקס

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.11-27 (תנ״ך עברי מודרני)

ויהי הם שמעים את זאת ויסף שאת משל על אשר קרב לירושלים והמה חשבים כי מהרה תגלה מלכות האלהים׃

על כן אמר איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב׃

ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי׃

ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא נחפץ בזה כי ימלך עלינו׃

ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכסף למען ידע מה הרויח כל אחד במסחרו׃

ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים׃

ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על עשר ערים׃

ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים׃

ויאמר גם לזה אף אתה היה על חמש ערים׃

ויבא האחר ויאמר הא לך מנה שלך אשר היה אצלי צרור בסודר׃

מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את אשר לא הנחת וקצר את אשר לא זרעת׃

ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי אני איש קשה לקח את אשר לא הנחתי וקוצר את אשר לא זרעתי׃

ולמה לא נתת את כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית׃

ויאמר אל העמדים שם שאו ממנו את המנה ותנוהו אל אשר לו עשרת המנים׃

ויאמרו אליו אדנינו יש לו עשרת מנים׃

הן אני אמר לכם כי כל איש שיש לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את אשר לו׃

אבל את איבי ההם אשר לא חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

יוחנן

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

פרטים טכניים

מקום: בעיר יריחו

תאריך: חודש פברואר או תחילת מרץ של שנת 33 לספירה

שיטת העבודה: אנו ממשיכים עם לוקס

הערה על שיטת העבודה: לוקס הוא היחיד המספר על זה

עם בואו ליריחו מספר המשיח ישוע להמון את , העשוי לעורר שאלות רבות.

כרונולוגיה

לפיכך במהלך מסע זה אנו ממקמים את סיפורו של המנות שהכריז המשיח ישוע, דווקא בעברו ביריחו.

הערות

המשיח ישוע זה עתה פגש את זכאי ביריחו. ההמון עדיין נסער מן הרחמים שהוענקו לגובה מסים, ורבים משערים שבואו לירושלים יפעיל מיד את גילוי מלכות האלוהים לעין כול. דווקא כדי לתקן ציפייה זו מספר ישוע את .

המשיח ישוע מתאר אדם בן אצולה היוצא למדינה רחוקה לקבל מלוכה. דימוי זה מעלה בבת אחת את שליחותו שלו ואת הקשר היסטורי מוכר: יש מן השומעים שיכלו לחשוב על ארכילאוס, בנו של הורדוס, שנסע אל לקבל סמכות מלכותית, חרף התנגדות בני עירו. בזכות רמז זה מקבל גוון מציאותי: מלך לגיטימי אך שנוי במחלוקת נעדר לזמן מה לפני שישוב להפעיל את סמכותו.

האציל מפקיד בידי עשרה עבדים סכום זהה, מנה אחת, ומבקש מהם להניב פירות מכסף זה בהיעדרו. המונח שנעשה בו שימוש מעלה במפורש את הרעיון של השקעה, של עשיית עסקים, של נטילת יוזמה. שלא כמו הככרות, שבו הסכומים שונים, כאן כל אחד מקבל בדיוק אותו סכום. לוקס מדגיש אפוא פחות את היכולות השונות ויותר את הנאמנות באחריות אחת.

בעוד העבדים עובדים, אזרחי הארץ שולחים משלחת להתנגד למלכותו של האציל. סירובם נחרץ: אינם רוצים שימלוך עליהם. איבה זו מעצבת את : אין בו רק עבדים נאמנים או רשלנים, אלא גם אויבים מוצהרים.

כשהמלך חוזר הוא קורא אל העבדים כדי לדעת את התוצאות.

הראשון הכפיל את המנה פי עשרה. המלך משבח אותו ומפקיד בידו שלטון על עשר ערים.
השני הכפיל את המנה פי חמישה ומקבל חמש ערים. התגמול עולה בהרבה על הרווח הכספי: נאמנות בדבר קטן פותחת לאחריות מדינית ניכרת.

עבד שלישי לא עשה דבר. הוא מסביר שפחד, שהוא רואה באדונו אדם קשה ותובעני הקוצר את אשר לא זרע. המלך שופט אותו לפי דבריו שלו: אילו האמין באמת שאדונו תובעני כל כך, היה יכול לפחות להפקיד את הכסף בבנק ולהרוויח ריבית. לפיכך אין הצדקה לסבילותו. המנה נלקחת ממנו ונִתנת למי שיש לו עשר

המלך קובע עיקרון: ״לכל מי שיש לו יינתן, אך ממי שאין לו דבר יילקח גם מה שיש לו.״ אין זו עוולה אלא קביעה עובדתית: פוריות קוראת לפוריות, ואילו חוסר מעש מוביל לאובדן.

מסתיים באופן חד: אויבי המלך, אלה שדחו את מלכותו, מוצאים להורג לפניו. דימוי חזק זה אינו מתאר התנהגות שיש לחקות, אלא מדגיש את חומרת הסירוב למלכות האלוהים. הוא מעמיד זה מול זה את סבלנות זמן ההמתנה ואת חומרת הדין הסופי.

מלמד כי:

מלכות האלוהים אינה מתגלה מיד; יש זמן של המתנה.
בעת היעדרו הנראה של המלך, על התלמידים להיות פעילים, יצירתיים ואחראיים.
נאמנות, אפילו בדברים קטנים, מכשירה לשליחות גדולה יותר.
הסירוב למלכות האלוהים אינו ניטרלי: הוא מכניס את האדם להתנגדות המובילה לדין.

אנו מציעים לימודים מפורטים על 42 המשלים שהכריז המשיח ישוע. לפיכך באפשרותך לעיין במידע זה:

PAR040 : עשר המנות

PAR018 : הככרות.

La parabole des mines. Cet article traite de la parabole des mines de Luc 19.11-27, une histoire racontée par Jésus à Jéricho, soulignant la période entre Hanoucca et Pessa’h. Il examine la chronologie des événements dans le ministère de Jésus, y compris ses interactions avec Lazare, Bartimée et Zachée. Chronologie. C’est donc pendant ce voyage que nous plaçons le récit de cette parabole des mines proclamée par le Messie Jésus, précisément lors de son passage à Jéricho. Commentaires. Le Messie Jésus vient de rencontrer Zachée à Jéricho. La foule est encore sous le choc de cette miséricorde offerte à un collecteur d’impôts, et beaucoup s’imaginent que l’arrivée à Jérusalem va déclencher immédiatement la manifestation visible du règne de Dieu. C’est précisément pour corriger cette attente que Jésus raconte la parabole. Le Messie Jésus décrit un homme de haute naissance qui part dans un pays lointain pour recevoir la royauté. Cette image évoque à la fois sa propre mission et un contexte historique familier : certains auditeurs pouvaient penser à Archélaüs, fils d’Hérode, qui était allé à Rome pour recevoir l’autorité royale, malgré l’opposition de ses concitoyens. Cette allusion donne à la parabole une couleur réaliste : un roi légitime, mais contesté, s’absente pour un temps avant de revenir exercer son autorité. Le noble confie à dix serviteurs une somme identique, une mine, et leur demande de faire fructifier cet argent pendant son absence. Le terme utilisé évoque explicitement l’idée d’investir, de faire commerce, de prendre des initiatives. Contrairement à la parabole des talents, où les montants varient, ici chacun reçoit exactement la même somme. Luc insiste donc moins sur les capacités différentes que sur la fidélité dans une même responsabilité. Pendant que les serviteurs travaillent, les citoyens du pays envoient une délégation pour s’opposer à la royauté du noble. Leur refus est catégorique : ils ne veulent pas qu’il règne sur eux. Cette hostilité structure la parabole : il n’y a pas seulement des serviteurs fidèles ou négligents, mais aussi des ennemis déclarés. Lorsque le roi revient, il convoque les serviteurs pour connaître les résultats. Le premier a multiplié la mine par dix. Le roi le félicite et lui confie l’autorité sur dix villes. Le second a multiplié la mine par cinq et reçoit cinq villes. La récompense dépasse largement le gain financier : la fidélité dans une petite chose ouvre à une responsabilité politique considérable. Un troisième serviteur n’a rien fait. Il explique qu’il avait peur, qu’il considère son maître comme un homme dur, exigeant, qui récolte ce qu’il n’a pas semé. Le roi le juge sur ses propres paroles : s’il croyait vraiment son maître si exigeant, il aurait au moins pu déposer l’argent à la banque pour en tirer des intérêts. Sa passivité est donc injustifiable. La mine lui est retirée et donnée à celui qui en a dix Le roi énonce un principe : « On donnera à celui qui a, mais celui qui n’a rien se verra enlever même ce qu’il a. » Il ne s’agit pas d’injustice, mais d’un constat : la fécondité appelle la fécondité, tandis que l’inaction conduit à la perte. La parabole se termine de manière abrupte : les ennemis du roi, ceux qui ont refusé son règne, sont exécutés devant lui. Cette image forte ne décrit pas un comportement à imiter, mais souligne la gravité du refus du règne de Dieu. Elle met en contraste la patience du temps d’attente et la sévérité du jugement final. La parabole enseigne que : Le règne de Dieu ne se manifeste pas immédiatement ; il y a un temps d’attente. Durant cette absence apparente du roi, les disciples doivent être actifs, créatifs, responsables. La fidélité, même dans de petites choses, prépare à une mission plus grande. Le refus du règne de Dieu n’est pas neutre : il engage la personne dans une opposition qui conduit au jugement. Nous proposons des études détaillées des 42 paraboles annoncée par le Messie Jésus. Vous pouvez donc consulter ces informations : PAR040 : Les dix mines PAR018 : Les talents. Et les 7 autres serviteurs ?

עבד	עמדה	משמעות
הראשון	יוזמה מרבית	פריון בשליחות
2e	יוזמה אמיתית אך פחותה	נאמנות יחסית
3e	פחד, קיפאון	אי-נאמנות פסיבית