התקופה המפרידה בין חנוכה לפסח, כארבעה חודשים, נתונה לפרשנויות שונות פרשני הבשורות. ראינו לנכון להציג את ההשקפה הכרונולוגית שלנו על תקופה זו. גישה זו נשענת בקפדנות על המידע שמספקים לוקס ויוחנן, תוך הקפדה לכבד את הטקסט מבלי לכופף אותו לעולם. כך ההשערה שלנו נראית טבעית ועקבית לאור נתוני הבשורות.
לאחר או חג ההתחדשות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.22-23), ב-15 בדצמבר 33 לספירה, המשיח ישוע עוזב את ירושלים כדי להימלט מניסיון מעצר. הוא נסוג אז ל״עבר הירדן״, לאזור שבו הטביל יוחנן, מקום מבודד אך נגיש, שאליו עדיין באים רבים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.40-42). שם, במקלט החורף הזה, מגיע שליח מבית עניה כדי להודיע לו שאלעזר, ידידו הקרוב, חולה אנוש (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.1-3). השליח הלך כיום אחד כדי לעבור את 35 עד 40 הקילומטרים המפרידים בין שני הכפרים.
Mais le Messie Jésus, à la surprise de ses disciples, ne part pas immédiatement. Il reste encore deux jours à l’endroit où il se trouvait (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.6). Pendant ce temps, Lazare meurt, probablement le jour même, ou peu de temps après le départ du messager, ce qui explique que le Messie Jésus puisse dire ensuite : « Lazare est mort » avant même d’arriver en Judée (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.14). Lorsque ces deux jours sont écoulés, le Messie Jésus annonce à ses disciples qu’ils retournent en Judée, malgré les risques (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.7-10).
הקבוצה יוצאת אז לדרך. מבית עניה שבעבר הירדן, הדרך הישירה ביותר אל בית עניה שליד ירושלים עוברת דרך יריחו. זוהי ירידה ואחריה עלייה ארוכה, מסלול הומה ומתבקש. כשהוא מתקרב ליריחו, המשיח ישוע פוגש עיוור היושב על שפת הדרך: בר־טימאי. חרף גערות ההמון, האיש קורא אל המשיח ישוע, שעוצר, מבקש להביאו אליו ומשיב לו את מאור עיניו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.35-43). אחר כך עובר המשיח ישוע ביריחו, העיר ההיסטורית, ושם הוא עוצר מתחת לשקמה כדי לקרוא לזכי, ראש המוכסים, ולשהות בביתו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.1-10). פגישות אלה משתלבות באופן טבעי באותו מסע: המסע המוביל את ישוע מעבר הירדן אל בית עניה.
Après cette halte, le Messie Jésus reprend la route. La montée de Jéricho à Béthanie demande une journée et demie de marche à cause de la foule qui le suit. Lorsqu’il arrive enfin au village, Lazare est déjà dans le tombeau depuis quatre jours (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.17).
Le messager est parti de Béthanie alors que Lazare était encore en vie, bien que gravement malade, comme le rapporte הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.3. A ce stade, personne n’a connaissance du décès de Lazare : ni le messager, ni ceux qui l’entourent. Pourtant, alors que le messager n’a pas encore transmis la nouvelle au Messie Jésus et que l’état de Lazare reste incertain pour tous, le Messie Jésus reçoit la révélation que son ami Lazare est effectivement décédé. Cette annonce marque un tournant dans le récit, témoignant de la connaissance particulière dont Jésus dispose quant au sort de son ami, avant même d’arriver en Judée.
A Béthanie, le Messie Jésus rencontre Marthe puis Marie, et les conduit à la foi. Puis il se rend au tombeau, où il appelle Lazare hors de la mort (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.38-44). Ce signe spectaculaire provoque une réaction immédiate des autorités religieuses, qui décident de mettre le Messie Jésus à mort (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.53. Pour échapper à cette menace, le Messie Jésus quitte Béthanie et se retire vers Éphraïm, une ville située au nord de Jérusalem, dans la région montagneuse proche de la Samarie (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.53-54).
Quelques semaines plus tard, alors que la Pâque approche, le Messie Jésus quitte Ephraïm et revient à Béthanie, six jours avant la fête (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.1). Le lendemain, il entre à Jérusalem sous les acclamations de la foule (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.12-15, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.28-40).