Étude 1 sur 4 · La guérison de l’homme à la main paralysée

  1. Étude 1 : La guérison de l’homme à la main paralysée
  2. Étude 2 : La femme adultère
  3. Étude 3 : Les pharisiens
  4. Étude 4 : Le code d'Hammourabi

מחג הפסח השני לשלישי

  • ריפוי האיש שידו משותקת

    יחידת הסיפור 77 מתארת את ריפויו של איש שידו משותקת בבית הכנסת בכפר נחום, ביום שבת בשנת 31. האירוע, המסופר אצל מתי, מרקוס ולוקס, חושף את המתח הגובר בין ישוע לפרושים. הם מחפשים עילה להאשימו ומסרבים לראות את הניסים שנעשו. שנת 31 מסתיימת בנתק בין ישוע לרשויות הדת היהודיות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.1-5 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישב ויבאו אל בית הכנסת ושם איש אשר ידו יבשה׃ויתבוננו בו אם ירפאהו בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃ויאמר אל האיש אשר יבשה ידו קום עמד בתוך׃ויאמר אליהם הנכון בשבת להיטיב או להרע להציל נפש או לאבדה ויחרישו׃ויבט אליהם סביב בחמה ויתעצב על טמטום לבבם ויאמר אל האיש פשט את ידך ויפשט ידו ותרפא ותשב כאחרת׃
    קרא עוד

מהפסח השלישי ועד תחילת השבוע האחרון

  • האישה הנואפת

    פריקופה 217 מספרת את מעשה האישה הנואפת (יוחנן 8.1-11), שבו פרושים טומנים פח לישוע בכך שהם מביאים לפניו אישה שנתפסה בשעת מעשה. ישוע מסכל את המלכודת באמרתו המפורסמת, המזמינה את מי שאין בו חטא להטיל בה את האבן הראשונה, ואחר כך הוא סולח לאישה. סיפור זה, שאמיתותו הטקסטואלית שנויה במחלוקת, ממחיש את האחדות בין הצדק והרחמים האלוהיים, וחושף את סמכותו הייחודית של ישוע להצדיק.

    וַיִּקְרָא 20.10 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנאף והנאפת׃
    קרא עוד

הערות היסטוריות

  • הפרושים

    הפרושים, שהופיעו לאחר מרד המכבים (165 לפנה״ס), היו קבוצה דתית בעלת השפעה ביהדות קדומה. הם דבקו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, האמינו בתחיית המתים ונשארו קרובים לעם. אף שבבשורות הם נמצאים לעתים קרובות בעימות עם ישוע, יצאו מקרבם דמויות כמו נקדימון ויוסף מהרמתיים. תורתם ייסדה את היהדות הרבנית לאחר חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה.

    מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.6 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ופולוס ידע כי מקצתם צדוקים ומקצתם פרושים ויצעק בתוך הסנהדרין אנשים אחים פרוש בן פרוש אנכי ועל תקות המתים ותחיתם אני נדין׃
    קרא עוד
  • חוקי חמורבי

    חוקי חמורבי התירו לאישה עקרה להציע את שפחתה לבעלה כדי להבטיח צאצאים, והילד הוכר כילד חוקי. מנהג זה, שהיה נפוץ במזרח הקדום, לא נקבע בתורת משה. הוא מאיר את מעשה שרה, שהציעה את הגר לאברהם – מעשה מקובל מבחינה תרבותית, אך הנוגד את ההבטחה המפורשת שנתן האל לאברהם בנוגע לצאצאיו.

    בְּרֵאשִׁית 16.1-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר׃ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני יהוה מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי׃ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה׃ויבא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה׃
    קרא עוד
להרחבה
  • ANN024 השבת

    המאמר בוחן את מקורה ואת חשיבותה של השבת, אחת מעשרת הדיברות, כיום מנוחה וקודש במסורת היהודית, על בסיס…