היהודים קיימו כלל שהושאל מחוקי חמורבי, שנהגו בו העמים השכנים, אך שלא נקבע בשום אופן בתורת משה.
כאשר האישה בזוג הייתה עקרה, יכלה לבקש מבעלה להיות עם שפחתה או עבדתה. הילד שנולד מן הקשר הזה הוכר אז כילד חוקי, ובכך הובטח המשך השושלת. אף נחשב לבנה של האישה העקרה, ואילו השפחה הייתה רק אם פונדקאית.
שיטה זו שימשה כדי להרבות את הצאצאים, כפי שקרה אצל יעקב (בְּרֵאשִׁית 29.31).
הצעתה של שרה לאברהם בעלה הייתה תואמת את חוקי חמורבי שנהגו באותה תקופה, אך לא תאמה את מה שהאל אמר והבטיח לאברהם.