הכור המצרף (פורגטוריום)

Le mot purgatoire vient du latin « purgatorium », qui est le substantif neutre dérivé de « purgatorius », signifiant « purificateur » ou « qui purifie ». Ce terme lui-même provient du verbe « purgare », qui signifie « nettoyer » ou « purger ». A l'origine, on parlait du feu purgatoire avant que le mot ne désigne un lieu spécifique. Ce terme dérive donc du principe biblique de la purification du péché comme le précise הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְיוֹחָנָן הַשָּׁלִיחַ 1.9 :

Le purgatoire est considéré par l’Eglise catholique, comme un état après la mort dans lequel se trouvent des âmes qui nécessitent une purification supplémentaire avant d'entrer dans le royaume de Dieu. Même si l’idée est intéressante elle est cependant à priori contredite par אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 9.27 :

אם כן, אם נלך אחר רעיון זה של נשמות שלא נסלח להן במלואן, עליהן לעבור טיהור אישי נוסף. כיצד נעשה טיהור זה לפי העיקרון שמציעה הכנסייה הקתולית?

1 - באמצעות האש הרוחנית: טקסטים מקראיים מסוימים, כגון אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 3.13-15, מזכירים אש הבוחנת ומטהרת את מעשי המאמינים.

בפסוקים אלה אין עיקרון של טיהור. הם מדגישים את מעשיו של כל אחד ומעריכים את איכותם. אף שהמעשים אינם מושיעים, הם בכל זאת הולכים אחרינו. לפיכך חשוב לשפוט את מעשהו של כל אחד, ושיפוט זה יתקיים ביום הדין האחרון לפני כסא המשפט של המשיח. הmétaphore — afficher la définition INF181 של האש ממחישה את איכות המעשים, כפי שמצוין באִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 3.12.

2 - באמצעות תפילת החיים: הכנסייה הקתולית מעודדת תפילה על נשמות כור המצרף, בעיקר באמצעות מיסות וכוונות מיוחדות. עיקרון זה של תפילה על המתים ועל ישועתם אין לו יסוד בכתובים. הכנסייה הפרוטסטנטית אינה מכירה בו.

ניתן לעיין בנספח ANN110: המוות, מה שאומר המקרא. המפרשים הקתולים טוענים את הטענה הבאה: לפי 2 טימותי 1.16-18 מתפלל השליח פאולוס על אונסיפורוס, שלפי פירושם הוא כבר מת.

אונסיפורוס

השליח פאולוס הוא המדבר על אונסיפורוס, והוא מזכיר אותו במקרה אחד בלבד:

עיינו בגרסת NEG.

עיינו בגרסת דארבי.

טימותיאוס ב׳ 1.16–18 (PVV)

¹⁶ לעומת זאת, אונסיפורוס עודד אותי פעמים רבות. ירגיש אדוננו את טובו לכל בני ביתו. הוא, לפחות, לא בוש לבקרני בבית הכלא.

¹⁷ מיד כשהגיע לRome — afficher la définition INF004, יצא בחריצות לחפש אותי, לא נרתע מפני שום עמל, ולבסוף מצא אותי.

¹⁸ יעניק לו האדון ישוע לקחת חלק בטובו של האלוהים ביום ההוא (יום הדין). אתה יודע טוב מכל אדם כמה שירותים עשה לי באפסוס.

הפסוק 2 טימותי 1.16 מביע רק את משאלתו ותפילתו של השליח פאולוס שהאלוהים יברך את משפחתו של אונסיפורוס. ואכן, לנוכח המסע שערך אל Rome — afficher la définition INF004, אפשר להניח שפאולוס רמז על היעדרו בתקופה זו.

Le verset de 2 טימותי 1.18, en particulier la première partie : "Que le Seigneur lui donne d’obtenir grâce auprès du Seigneur ce jour-là", peut être difficile à interpréter dans le cadre de l’option d’un purgatoire. Il peut plus simplement signifier que, lors du jugement dernier, l’apôtre Paul souhaite que le Seigneur considère les actions d’Onésiphore comme bénéfiques et encourageantes pour lui-même. De plus, il est possible que Paul espérât qu'Onésiphore ne perde jamais sa foi et son salut, contrairement à certaines personnes de son entourage, à cette époque.

3 - באמצעות הרחמים האלוהיים: כור המצרף הוא תהליך המאפשר לנשמות להגיע לקדושה הנחוצה כדי להיכנס לגן העדן.

הרחמים האלוהיים מתבטאים בהצעת הישועה לכול, המוצעת לאנושות הודות למותו הכפרתי של המשיח ישוע. הקדושה, כשהיא מובנת כטוהר מוחלט או כשלמות מוסרית, עשויה להיראות בלתי מושגת. אולם מושג הקדושה כהפרדה מן העולם נעשה מוחשי באמצעות השיבה אל האלוהים.

ראוי לבחון את מקורה ואת התפתחותה ההיסטורית של דוגמה זו, שנזכיר כי היא נשארת נבדלת לחלוטין מן התורות המקראיות. אנו סבורים שlivres apocryphes — afficher la définition INF029 אינם שייכים לקנון המקרא.

התפילה על המתים מוזכרת בספר מקבים ב׳, במקבים ב׳ 12.46. קטע זה מתאר את יהודה המקבי המורה להקריב קורבן כפרה עבור החיילים שנפלו בקרב, כדי שייגאלו מחטאיהם. פסוק זה מצוטט כהפניה "מקראית" לתורת כור המצרף ולתפילה על המתים בקתוליות. חשוב לציין שארבעת ספרי המקבים אינם נכללים בקנון המקראי.

(ארבעת ספרי המקבים

יש ארבעה ספרי מקבים, אך ההכרה בהם משתנה לפי המסורות הדתיות:

היהדות אינה כוללת אותם בBible hébraïque — afficher la définition INF012.

הקתוליות מכירה רק בשני הראשונים כlivres deutérocanoniques — afficher la définition INF039.

הכנסיות האורתודוקסיות מקבלות את ארבעת הספרים בין livres deutérocanoniques — afficher la définition INF039.

הפרוטסטנטיות רואה בהם ספרים חיצוניים ומסווגת אותם בין הספרים שבין הברית הישנה לברית החדשה.

שני הספרים הראשונים מספרים על מרד המקבים נגד הסלווקים, ואילו הספר השלישי והרביעי עוסקים בנושאים פילוסופיים והיסטוריים.)

מושג כור המצרף החל להתבהר במאה ה-11, אך בעיקר במאה ה-12 קיבל צורה מוגדרת יותר. ההיסטוריון ז'אק לה גוף אף מדבר על "הולדת כור המצרף" בתקופה זו.

לאחר מכן הוכרזה התורה רשמית בידי הכנסייה הקתולית בוועידת ליון הראשונה בשנת 1245, אחר כך בוועידת ליון השנייה בשנת 1274, ולבסוף בוועידת פירנצה בשנת 1439. המילה "כור המצרף" עצמה שימשה לראשונה בצו של ועידת טרנטו בשנת 1547.

בוועידת טרנטו (1545-1563) אושר כור המצרף כדוגמה, והכנסייה הקתולית מדגישה את חשיבות התפילות והפינוקים (אינדולגנציות) לנשמות המתטהרות.

כיצד להסביר את הצעת כור המצרף בימי הביניים?

קביעה תורתית: הכנסייה ביקשה לארגן ביתר שאת את תורתה על העולם הבא ולהשיב על שאלות המאמינים בעניין גורל הנשמות לאחר המוות.

עידוד תפילות ואינדולגנציות: תורת כור המצרף אפשרה להצדיק תפילות על המתים ואינדולגנציות, שהיו אמצעי בידי החיים לסייע לנשמות להגיע לגן העדן.

שליטה חברתית ודתית: היסטוריונים מסוימים, כמו ז'אן דלומו, הציעו שהכנסייה הקתולית השתמשה בכור המצרף ב"רועיות של פחד" כדי לחזק את השפעתה על המאמינים.

מענה לאמונות עממיות: מסורות מקומיות רבות כבר דיברו על מקומות או מצבי ביניים לאחר המוות. הכנסייה שילבה אמונות אלה בתורה רשמית.

כיום הדרשה על כור המצרף נדירה יותר, והכנסייה הקתולית מעדיפה להדגיש את הרחמים האלוהיים ולא את הייסורים המטהרים. אף שכור המצרף עדיין דוגמה קתולית, הוא נדון בתדירות פחותה בתיאולוגיה העכשווית.

טקסטי הקנון המקראי אינם מזכירים מצב ביניים בין ישועה לאבדון. הם נוקטים גישה דו-ערכית ומציעים רק שתי אפשרויות: "ניצול" או "אובד".

La Bible stipule de manière explicite que l'homme détermine lui-même son futur statut par ses choix terrestres. Durant toute la durée de sa vie, jusqu'au dernier moment avant la mort, il demeure libre d'accepter le salut offert par la mort expiatoire du Messie Jésus (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.39-43).

לא נחזור כאן על המחקרים השונים שאנו מציגים בנושא התורות המקראיות. נספחים אלה מכילים קביעות מפורטות המבוססות אך ורק על טקסטי המקרא.

דוגמה זו נראית אפוא כהתאמה של הטקסט המקראי במטרה להקל את הכניסה למלכות האלוהים. אולם הצעה זו נשארת דבר אדם, בדומה לדבריו של אותו אמן (מישל פולנרף) ששר שכולם ילכו לגן העדן. דמיונו של האדם אין לו כל כוח על עתידו של האדם.