לוקס קוטע לרגע את סיפור הרדיפות כדי לתאר את הארגון ואת חיי היום־יום של הקהילה הצעירה בירושלים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.32-37). הוא מדגיש בראש ובראשונה את האחדות המופלאה שאפיינה את הקהילה הזאת: «לרב המאמינים היה לב אחד ונפש אחת» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.32).
ביטוי זה מדגיש את השותפות הרוחנית העמוקה שאיחדה את המאמינים ומזכיר את הקריאות לאחדות המצויות מאוחר יותר באיגרות (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 4.1-6 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַפִּילִפִּיִּים 2.1-4).
2- סולידריות קונקרטית
שותפות רוחנית זו התבטאה הלכה למעשה בסולידריות חומרית עמוקה. המאמינים לא ראו עוד ברכושם קניין השייך להם בלעדית, אלא העמידו אותו מרצון לשירות הקהילה. לוקס מציין שלא היה בהם נזקק (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.34), ובכך חוזר על הבטחה מן התורה שהייתה אמורה לאפיין את עם אלוהים (דְּבָרִים 15.4).
חלק מהתלמידים החזיקו אדמות או נכסים. הם מכרו אותם בחופשיות והביאו את תמורת המכירות לשליחים, שהייתה עליהם האחריות לחלקה לפי צורכי כל אחד (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.35). לא היה זה כלל שיתוף חובה של הרכוש, אלא צעד מרצון בהשראת אהבת אחים. הצרכים שהיה צורך לענות עליהם נגעו בעיקר למזון, ללינה ולצרכי היום־יום של המשפחות הצנועות ביותר.
3- שינוי סדרי עדיפויות
סיפורו של לוקס מגלה אמון רב בשליחים, שעליהם הוטל ניהול המשאבים האלה. נדיבות זו מעידה על השינוי שהבשורה חוללה בחיי המאמינים. נראה שהעושר החומרי אינו תופס עוד את המקום המרכזי שהוא תופס לעיתים קרובות בחברות אנושיות.
בניגוד לבחור העשיר שלא יכול היה להחליט לוותר על רכושו כדי ללכת אחרי ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 19.16-22), כמה תלמידים היו מוכנים עתה לוותר מרצון על חלק מנכסיהם כדי לסייע לאחיהם ולאחיותיהם באמונה.
4- עדות עוצמתית
סולידריות זו לוותה בעדות העוצמתית שנתנו השליחים לתחיית האדון ישוע. לוקס מדגיש שהם העידו עדות זו «בכוח רב» ושחסד גדול שרה על כלל הקהילה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.33).
פעולת אלוהים לא התגלתה אפוא רק בניסים שנעשו באמצעות השליחים, אלא גם באחדות, באהבת האחים ובנדיבות שאפיינו את המאמינים. תכונות אלה תרמו ללא ספק להתפתחות הסדירה של הקהילה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.47).
5- הדוגמה של בר־נבא
לבסוף לוקס מציג את דמותו של יוסף, שהשליחים כינו בר־נבא, לוי יליד קפריסין (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.36). בכך שמכר שדה שהיה בבעלותו ומסר את תמורת המכירה לשליחים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.37), בר־נבא הופך לדוגמה קונקרטית של נדיבות זו.
הצגה קצרה זו אינה כנראה מקרית. תלמיד זה, שנועד להיות אחד משותפיו העיקריים של פאולוס, ימלא תפקיד מרכזי בהתפשטות האמונה המשיחית. אנו אף נקדיש לימוד מיוחד לדמות חשובה זו של הקהילה הקדומה.
6- מעשה רוח הקודש המשנה יחסים אנושיים
כך, בעיני לוקס, עוצמת אלוהים לא התגלתה רק בניסים שעשו השליחים או בעדותם לתחיית ישוע המשיח (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.33). היא נחשפה גם בשינוי העמוק של היחסים האנושיים, באחדות ששררה בין המאמינים ובנדיבות שגילו זה כלפי זה.
מעשה רוח הקודש הזה אִפשר לקהילה הצעירה לשקף הלכה למעשה את הוראות האדון על אהבת אחים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.34-35). עם זאת, לוקס עומד להראות שאחדות זו נותרה לא מושלמת ושלא כולם שיתפו בהכרח את אותה כנות.
סיפור חנניה ושפירה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.1-11) יזכיר שחרף פעולתו המופלאה של אלוהים בקהילה, הקהילה הקדומה לא הייתה חסינה מפני חולשות ופיתויים אנושיים.
?