PER244

משל הדרכמה האבודה

המשל הזה, הייחודי ללוקס, מציג את אלוהים, המתואר בדמות אישה, המחפשת ומוצאת דרכמה אבודה. הוא מסמל את הנפש התועה אך יקרה בעיני אלוהים, ומדגיש את רחמיו ואת שמחתו בשובו של התועה.

7 דקות משל דרכמה לוקס ישוע רחמים 4 פסוקים 2 ספרים

עיון

ניתן לעיין ב:

טקסטים מקראיים

מתי

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

מרקוס

הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

לוקס

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.8-10 (תנ״ך עברי מודרני)

או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃

והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃

כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃

תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org

יוחנן

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

פרטים טכניים

מקום: בדרך לבית עניה, מעבר לירדן.

תאריך: לפני ב-15 בדצמבר שנת 32 לספירה

שיטת עבודה: אנו ממשיכים עם לוקס

הערה על שיטת העבודה: רק לוקס מציין זה

לוקס, כשהוא מדבר על מלכות השמים, מביא את ה הזה של המשיח ישוע, על ה (מטבע) האבודה והנמצאת.

משל הדרכמה האבודה

ניתוח הנושא

למידע נוסף, אנא עיינו בלימוד על המשלים: PAR033 : ה האבודה וכן PAR000 : המשלים. תוכלו לקרוא גם את הנספח ANN078 : המשלים. החלטנו לעקוב אחר התפתחות הדברים אצל לוקס כדי להבין היטב את טיעונו.

לוקס מציג כאן סיפורים שאינם עוקבים אחר סדר כרונולוגי פורמלי. הוא מציע טיעון בנוי לפי היגיון מדויק. נושא זה מפותח בפסקה שכותרתה: . ראוי להתחשב במטרתו של לוקס בעת לימוד הפרקים הללו.

אפשר למקם את הנאום הזה ברגעים ובמקומות שונים, שכן דבר אינו מעיד שלוקס מקפיד על סדר כרונולוגי קפדני. אף סביר מאוד שבחר בנקודה זו בסיפור כדי לצרף כמה הוראות, וכך יכול היה להשמיט את ההקשר ולהפוך את סיפורו לתמציתי יותר, וגם לפתח את טיעונו על מלכות השמים.

L’

בסיפורו של לוקס יש לנו סדרה שלמה של הוראות על מלכות השמים בדמות משלים.

Notons que dans la traduction Segond le terme « pièce » remplace celui de « ». Cette pièce équivalait à environ un denier , salaire journalier d’un ouvrier. De nos jours (juillet 2025) le salaire minimum net d’un ouvrier en France est de 65.80 Euros pour 7 heures de travail. Il ne s’agit donc pas d’une femme qui aurait perdu une fortune.

עם זאת, היא שייכת לקבוצה של עשרה פריטים ומקבלת חשיבות מיוחדת, משום שהיעדרה ניכר מיד.

קטע זה מתוך הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.8-10, המכונה ה על ה האבודה, ייחודי לבשורה על פי לוקס. אף בשורה אחרת, לא מתי, לא מרקוס ולא יוחנן, אינה מביאה סיפור זה או מפתחת נושא זה בצורה דומה.

ניתוח הנושא

ה על ה האבודה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.8-10) נכלל בקבוצה של שלושה סיפורים שהמשיח ישוע פונה בהם אל ואל הסופרים, כדי לגלות להם את פניו הרחומות של אלוהים: אלוהים המחפש, מוצא ושמח בשובו של מה שאבד.

בסיפור זה אישה שאיבדה מדליקה נר, מטאטאת את ביתה ומחפשת בקפידה עד שהיא מוצאת אותה. היא מייצגת את אלוהים עצמו, המתואר בדמות נשית מלאת רוך, המחפש ללא לאות כל נפש אבודה. הנר מעלה על הדעת את אור הדבר או הרוח, המטאטא מסמל טיהור, וה מגלמת את האדם שיש לו ערך בעיני אלוהים.

ה הזה מראה את הממד הפנימי של הישועה: בניגוד לכבשה האבודה, ה נמצאת בבית. היא מסמלת אפוא את המאמין שתעה בתוך עם אלוהים עצמו – אובדן של הלב יותר מאשר של הנוכחות.

אולם אלוהים נוקט יוזמה: הוא מחפש בסבלנות, מאיר את הפינות החשוכות ופועל בקפידה עד שימצא את היקר ערך. כשהוא מוצא את הנפש האבודה, פורצת שמחה – לא גינוי, אלא חגיגת הסליחה.

כך, כל אדם הוא ייחודי ויקר: בעיני אלוהים אף אחד אינו אובד בלי שהוא מחפש אותו. ה הזה מזמין אותנו להכיר בערכו האין-סופי של כל אחד, לתת לאלוהים למצוא אותנו, ולהשתתף בשמחתו בקבלת התשובה והשיבה של אחרים.

ב הזה מעניין לציין שהאישה יודעת בדיוק היכן איבדה את מטבעה: היא איבדה אותו בביתה. דיוק זה מרמז שגם אלוהים יודע בדיוק את המקום שבו נמצאות הנפשות האבודות ואת הדרך למצוא אותן. אין אפוא אי-ודאות בדרכו של אלוהים.

פרט זה מבדיל בבירור את ה הזה מסיפור אחר, זה שבהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.13 על הכבשה האבודה, שבו אפשרות מציאת החיה נשארת בלתי ודאית: “אם ימצאנה”. כאן, לעומת זאת, האישה אכן מוצאת את המטבע. הבדל זה מאיר היבט מיוחד של המשל: הביטחון בשובו של התועה.

הפרשנות העולה מכאן היא זו: במסגרת ה הזה, האדם הנוגע בדבר מסכים לשוב בתשובה ולהיכנס למלכות השמים. כך המשיח ישוע, בנאומו זה, מתכוון במיוחד לאלה המקבלים בברכה את הישועה ומוכנים להשיב לקריאת המשיח.

La parabole de la drachme perdue. Cette parabole unique à Luc montre Dieu, dépeint sous les traits d'une femme, cherchant et retrouvant une drachme perdue. Elle symbolise l'âme égarée mais précieuse aux yeux de Dieu, soulignant Sa miséricorde et Sa joie au retour de l'égaré. Analyse du thème. Pour obtenir des informations complémentaires, veuillez consulter l’étude sur les paraboles : PAR033 : La drachme perdue ainsi que PAR000 : Les paraboles. Vous pouvez lire également l’annexe ANN078 : Les paraboles. Nous avons décidé de suivre le développement de Luc afin de bien comprendre son argumentation. Luc présente ici des récits qui ne suivent pas une chronologie formelle. Il propose une argumentation structurée selon une logique précise. Ce thème est développé dans le paragraphe intitulé : L’argumentation de Luc dans les chapitres 13 à 19. Il est pertinent de considérer l’objectif de Luc lors de l’étude de ces chapitres. Ce discours peut être situé à différents moments et lieux, car rien n'indique que Luc respecte une chronologie stricte. Il est même fort probable qu’il ait choisi ce point du récit pour rassembler plusieurs enseignements, lui permettant ainsi d’omettre le contexte et de rendre sa narration plus concise, mais aussi de développer son argumentation sur le royaume des cieux. L’argumentation de Luc dans les chapitres 13 à 19 Paraboles dans Luc 14 à 19 Nous avons avec le récit de Luc toute une série d’enseignement sur le royaume des cieux sous forme de paraboles. Notons que dans la traduction Segond S21 le terme « pièce » remplace celui de « drachme ». Cette pièce équivalait à environ un denier romain, salaire journalier d’un ouvrier. De nos jours (juillet 2025) le salaire minimum net d’un ouvrier en France est de 65.80 Euros pour 7 heures de travail. Il ne s’agit donc pas d’une femme qui aurait perdu une fortune. Cependant, elle appartient à un ensemble de dix éléments et acquiert une importance particulière, car son absence est immédiatement perceptible. Ce passage de Luc 15, versets 8 à 10, connu comme la parabole de la drachme perdue, est unique à l’Evangile de Luc. Aucun autre Evangile, ni Matthieu, ni Marc, ni Jean ne reprend ce récit ou ne développe ce thème sous une forme similaire. Analyse du thème La parabole de la drachme perdue (Luc 15, versets 8 à 10) s’inscrit dans un ensemble de trois récits que le Messie Jésus adresse aux pharisiens et scribes pour leur révéler le visage miséricordieux de Dieu : un Dieu qui cherche, retrouve et se réjouit du retour de ce qui était perdu. Dans cette histoire, une femme qui a perdu une drachme allume une lampe, balaie sa maison et cherche avec soin jusqu’à la retrouver. Elle représente Dieu lui‑même, dépeint sous une image féminine pleine de tendresse, cherchant inlassablement chaque âme perdue. La lampe évoque la lumière de la Parole ou de l’Esprit, le balai symbolise la purification, et la drachme incarne l’être humain qui a de la valeur aux yeux de Dieu. Cette parabole montre la dimension intérieure du salut : contrairement à la brebis perdue, la drachme se trouve dans la maison. Elle symbolise donc le croyant qui s’est égaré au sein même du peuple de Dieu – une perte du cœur plus que de la présence. Dieu, cependant, prend l’initiative : il cherche avec patience, éclaire les zones d’ombre et agit avec soin jusqu’à retrouver ce qui a du prix. Lorsqu’il retrouve l’âme perdue, la joie éclate – non la condamnation, mais la fête du pardon. Ainsi, chaque personne est unique et précieuse : pour Dieu, aucune ne se perd sans qu’il la recherche. Cette parabole nous invite à reconnaître la valeur infinie de chacun, à nous laisser retrouver par Dieu, et à participer à sa joie en accueillant le repentir et le retour des autres. Pourquoi cette femme possède t elle dix drachmes Le triptyque de Luc 15 Dans cette parabole, il est intéressant de noter que la femme sait précisément où elle a perdu sa pièce : elle l’a égarée chez elle. Cette précision suggère que, de même, Dieu connaît exactement l’endroit où se trouvent les âmes perdues et la façon de les retrouver. Il n’y a donc pas d’incertitude dans la démarche divine. Ce détail distingue nettement cette parabole d’un autre récit, celui de Matthieu 18, verset 13 concernant la brebis perdue, où la possibilité de retrouver l’animal demeure incertaine : « s’il la retrouve ». Ici, au contraire, la femme retrouve effectivement la pièce. Cette différence met en lumière un aspect particulier de la métaphore : l’assurance du retour de la personne égarée. L’interprétation qui se dégage est la suivante : dans le cadre de cette parabole, la personne concernée accepte de se convertir et d’entrer dans le royaume des cieux. Ainsi, le Messie Jésus, en tenant ce discours, vise particulièrement ceux qui accueillent favorablement le salut et qui sont disposés à répondre à l’appel du Messie.