משל או מטפורה
מספר המשלים בבשורות משתנה מאוד לפי החוקרים השונים. חלקם מוגדרים ישירות בטקסט, שבו אנו מוצאים שישוע המשיח מכריז על משל. עם זאת, רבים אחרים קשים יותר לסיווג.
להלן אפוא סיכום ברור של ההבדלים בין משל, מטפורה ודימוי, ואלגוריה, עם דוגמאות מקראיות להמחשה:
- משל: סיפור סמלי בעל מטרה מוסרית או רוחנית
הגדרה: משל הוא סיפור קצר ועלילתי, לרוב בדוי, המדגים אמת מוסרית, רוחנית או תיאולוגית.
מבנה: הוא כולל דמויות, עלילה, ולעיתים סיום מפתיע או תפנית.
תפקיד : הוא מזמין לפירוש, לרוב עקיף, ומעורר מחשבה או תשובה.
דוגמאות: הזורע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.1-23), השומרוני הטוב (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 10.25-37), הבן האובד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.11-32)
משל הוא אמצעי סיפורי המסתיר ומגלה בעת ובעונה אחת; הוא דורש הקשבה פעילה ופירוש.
- מטפורה: אמצעי סגנוני המבוסס על אנלוגיה מובלעת
הגדרה: מטפורה היא העברה של מונח לתחום סמנטי אחר, בלי מילת השוואה.
מבנה: היא קצרה, ולעיתים קרובות כלולה במשפט אחד או בביטוי.
תפקיד: היא מאירה מציאות מופשטת באמצעות דימוי מוחשי, אך בלי סיפור.
דוגמאות: “אני אור העולם” (יוחנן 8.12), “אתם מלח הארץ” (מתי 5.13)
המטפורה מרכזת אמת בדימוי בולט, אך אינה מספרת סיפור.
- דימוי: מונח כללי לכל ייצוג פיגורטיבי
הגדרה: הדימוי הוא מונח כולל המציין כל ייצוג פיגורטיבי, בין אם הוא סיפורי (משל), סגנוני (מטפורה) או חזותי.
תפקיד: הוא משמש להפוך את הבלתי נראה לנראה, ולהגשים את המופשט.
דוגמאות: השה (סמל המשיח), הסלע (סמל האל במזמורים).
הדימוי הוא הקרקע המשותפת של המשלים והמטפורות; הוא חומר הגלם שלהם.
לסיכום:
משל הוא סיפור סמלי, בדרך כלל ארוך, שמטרתו ללמד או לעורר מחשבה. הוא לובש צורה של סיפור, לרוב עם דמויות ועלילה. דוגמה מקראית מייצגת היא משל הבן האובד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.11-32).
מטפורה היא אמצעי סגנוני קצר, המבוסס על אנלוגיה מובלעת. היא משמשת להאיר מציאות או להכות בתודעה בדימוי חזק, בלי לעבור דרך סיפור. למשל: “אני הגפן” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.1 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.5).
הדימוי, לעומת זאת, הוא מושג כללי יותר. אורכו משתנה ותפקידו לייצג או להגשים מציאות מופשטת. הוא יכול להיות חזותי, פואטי או סמלי. כאן מתכוונים לדמויות כמו השה או הסלע, שנעשה בהן שימוש תכוף בכתבי הקודש.