משל הבן האובד

הדברים שמוסר לוקס יכולים להתרחש בזמנים שונים ובמקומות שונים, ומכאן שאין בסיפורו כרונולוגיה קפדנית. אף נראה סביר מאוד שלוקס בחר במכוון בנקודה זו בסיפור כדי לקבץ כמה הוראות. דרך פעולה זו מאפשרת לו לא רק להשמיט פרטי רקע מסוימים כדי לתמצת את סיפורו, אלא גם להעשיר ולפתח את טיעונו בנושא מלכות השמים.

כך מציג לוקס סיפורים שאינם בהכרח עוקבים אחר סדר כרונולוגי פורמלי. להפך, הוא מארגן את דבריו לפי היגיון מדויק, המובנה סביב מטרותיו התיאולוגיות. עיקרון ארגוני זה מורחב בפסקה שכותרתה «הטיעון של לוקס בפרקים 13 עד 19 — הצג את ההגדרה של INF152». לפיכך חיוני, בלימוד פרקים אלה, להביא בחשבון את כוונת המחבר בהרכבת הבשורה שלו ובבנייתה.

L’טיעון של לוקס בפרקים 13 עד 19 — הצג את ההגדרה של INF152
משלים בלוקס 14 עד 19 — הצג את ההגדרה של INF153

למידע נוסף ניתן לעיין בלימוד על המשלים: PAR034 : הבן האובד, וכן PAR000 : המשלים. ניתן לקרוא גם את הנספח ANN078 : המשלים. החלטנו ללכת בעקבות מהלכו של לוקס כדי להבין היטב את טיעונו.

משל — הצג את ההגדרה של INF181 הבן האובד:

משל — הצג את ההגדרה של INF181 הבן האובד הוא האחרון בשלושת המשלים העוסקים בבשורה על פי לוקס בנושא המרכזי של החיפוש אחר מלכות השמים. לאחר שהמחיש נושא זה בדוגמת הכבשה האבודה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.3-7) ואחר כך בדוגמת המטבע האבוד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.8-10), מציג לוקס כאן סיפור שבמרכזו בן למשפחה אמידה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.11-32).

סיפור זה בולט באורכו: לוקס מקדיש לו עשרים ושניים פסוקים, ואילו משל — הצג את ההגדרה של INF181 הכבשה כללה חמישה פסוקים והמשל על המטבע שלושה. הבדל זה ביחס מעורר בהכרח שאלות על תפקידו המיוחד של משל — הצג את ההגדרה של INF181 שלישי זה.

ברור שמשל — הצג את ההגדרה של INF181 זה הוא לב ההרצאה בפרק 15. שלושת המשלים של פרק זה מאירים את יחסו של אלוהים אל אלה הנשארים מחוץ למלכות השמים. עם זאת, המשל — הצג את ההגדרה של INF181 האחרון, בהציגו משפחה עשירה, מקל על ההבנה הכללית בכך שהוא מציע תמונה קונקרטית ונגישה.

הסיפור מציב את שני הבנים בלב ההרהור. דמות האב, המשותפת לשלושת המשלים, מתגלה שוב כרחומה, מקבלת ומלאה אהבה. לכן תשומת לב הקורא מופנית אל שני האחים, בני אותה משפחה.

המסר הקשור לבן הצעיר מובן בקלות. לאחר שתעה, הוא חוזר בתשובה, שב אל אביו ומקבל ממנו סליחה, וכך הוא חוזר למקומו הראשון. דינמיקה זו מזכירה את טוב לבו של אלוהים, המחפש תמיד את האבודים.

דמות הבן הבכור מוסיפה אולם ממד נוסף. יחסו, שהאב אינו מסכים לו, מגלה את חוסר הבנתו ואת סירובו להודות בנדיבות האב כלפי אחיו החוטא. הבן הבכור מצביע על ההבדל בין נאמנותו להתנהגות אחיו הצעיר, שהתכחש למעמדו.

הבן הבכור מסמל אפוא את מי שמאמין שצדקתו שלו ומעשיו הטובים מספיקים כדי להיכנס למלכות השמים. הוא חושב את עצמו לחף מפשע, אך שובו של אחיו חושף את הנטיות הרעות של לבו. למעשה שני האחים זקוקים לתשובה, אף שהבכור עדיין אינו מודע לכך. האב רץ אל הבן הצעיר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.20), אך הוא גם מפציר בבנו הבכור (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.28).

המשל — הצג את ההגדרה של INF181 אינה מוסרת את תגובתו הסופית של הבן הבכור. ישוע המשיח מסתפק בהצהרה שדלת מלכות השמים נשארת פתוחה.