הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 9.33 אכן מאשר שהקבוצה חזרה לכפר נחום, כפי שמציין מתי, אך אינו מספר את סיפור המס הזה.
מתי מציין עובדה זו כנראה כדי להראות לקוראיו היהודים שהמשיח ישוע, אף שהוא בן אלוהים, נכנע לדרישות התורה.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 17.24-27 מספר על המקרה שבו המשיח ישוע ותלמידיו מגיעים לכפר נחום, וגובי מס בית המקדש פונים אל פטרוס בשאלה על תשלום הדידרכמה. בשיחה מלמדת עם פטרוס מדגיש המשיח ישוע שבני המלכים פטורים ממסים, אך הוא בוחר בכל זאת לשלם כדי למנוע כל מכשול. הוא מבקש מפטרוס לדוג דג, ובפיו ימצא מטבע המספיק לתשלום המס עבור שניהם. ייתכן שהדבר מעיד על כך שיתר התלמידים נעדרו או ששילמו כבר את המס הזה. העובדה שהגובים פונים אל פטרוס מעידה כי היה לבדו עם הרב וכי יתר התלמידים אכן נעדרו.
קטע זה מדגיש כמה נקודות:
- ההקשר הפיסקלי והדתי: הדידרכמה הייתה מס שנתי לתחזוקת בית המקדש, המבוסס על שְׁמֹות 30.11-16 (ראו נחמיה 10.31). המס נגבה בידי ממונים ששוגרו בכל ארץ ישראל.
- הלקח התאולוגי: המשיח ישוע מצהיר במרומז על היותו בן אלוהים בכך שהוא מציין שבני המלכים אינם כפופים למסים. כך הוא מראה שאינו חייב לשלם מס זה, אך בוחר לעשות זאת מתוך דאגה לשלום החברתי.
- הנס ומשמעותו: העובדה שהמטבע נמצא בפי דג מדגישה את ריבונות אלוהים על הבריאה ואת השגחתו. נס זה ממחיש גם את יכולתו של ישוע לספק את צרכיהם החומריים של תלמידיו.
קטע זה עשיר אפוא בהשלכות תאולוגיות ומעשיות, ומדגיש את חכמתו של ישוע בהתמודדות עם חובות חברתיות ודתיות, תוך שהוא מאשר את זהותו האלוהית.