אנו בוחנים את הדרשה על ההר, המחולקת ל־21 חלקים.
ישוע המשיח עוסק כאן בעיקרון האמונה.
מדובר אפוא באמונה, בביטחון שאלוהים ממלא את הצרכים החומריים. מי שמתמסר לעבודת אלוהים עושה זאת על חשבון ההכנסה מעבודתו האישית. הדבר ממחיש את העיקרון הקודם: אי אפשר לשרת את אלוהים ואת הממון בו־זמנית!
למען מי שמשרת את אלוהים, ישוע המשיח משתמש בציפורים ובשושני השדה כדוגמאות המראות שאלוהים דואג לתלמידיו. מתוך הכרת הטבע האנושי, ישוע חוזר שלוש פעמים על הקריאה לא לדאוג ומזכיר את הדאגה פעם אחת.
Ce mode de vie peut sembler atypique, mais Jésus le Messie assure que le véritable disciple ne sera jamais dans le besoin (תְהִלִּים 37.25). En outre, le Messie Jésus signale ici que l'inquiétude reflète une foi insuffisante. Il en fera de multiples reproches à ses disciples (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 8.26, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.31, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.8).
עיקרון זה תואם ישירות את הנושא הקודם בעניין הכסף, והמסר ברור: התמסרו בחריצות לקידום מלכות האלוהים. לפיכך לא תצטרכו לדאוג לצורכיכם שלכם, שכן אלוהים מבטיח לספק אותם.
ישוע המושיע אינו מותיר דבר מעורפל ועוסק בנחישות בכל ההשלכות של מחויבות תלמידיו.
מעתה התלמיד נשען על האמונה; לכן אין הוא צריך עוד לדאוג לעניינים אחרים. עליו להתמקד אך ורק בעבודתו ולהניח לאדונו לדאוג לכל השאר.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.22-34 aborde ce thème à un moment différent du ministère de Jésus le Messie. Il est clair que les apôtres ont dû interroger longuement et fréquemment le Maître sur ce sujet, car ils étaient habitués depuis leur jeunesse à subvenir eux-mêmes à tous leurs besoins et devaient désormais déléguer cette responsabilité à Dieu.
שינוי זה הוא אתגר משמעותי העלול לעורר חרדה.