ישוע קרא לתלמיד חמישי, מתי, אחרי שמעון פטרוס, אנדרי, יעקב ויוחנן. הסינופטיות מספרות רק על חמשתם. יוחנן מוסיף את פיליפוס ונתנאל. שבעת המקורבים לישוע ייקראו שליחים.
חבריו יפקידו בידי מתי את כתיבת עדותם לאחר מות המורה. מרקוס ולוקס מכנים אותו לוי, ואילו מחבר הבשורה הראשונה מעדיף כנראה מתי.
מקום עבודתו המדויק אינו ידוע, אך שלוש הבשורות מציינות שישוע יצא מכפר נחום. מאחר שמשרדי המסים ה־ סמוכים לעיר, סביר שמתי היה בן המקום.
מתי יערוך סעודה גדולה לחבריו ולעמיתיו עם ישוע ושאר התלמידים (PER067). כמותם יעזוב הכול, גם את מקצועו הרווחי כגובה מס.
הסינופטיים מפרטים את שינויו, כאילו מציגים את דוברם לעתיד בכתיבת העדות ומגלים את כישוריו. יכולותיו השכליות ודאי הניעו את השליחים לבחור בו.
קריאת מתי היא סיום תהליך שהחל קודם. כיצד יעזוב אדם את כל יסודות חייו כדי ללכת אחרי זר?
לדעתנו מתי הכיר גם את יוחנן המטביל, אך עיסוקו התובעני מנע התמדה כשל הארבעה. זה מסביר מדוע לא הוזכר עמם.
כך או כך, בהכרח הכיר את ישוע לפני ההחלטה החשובה ללכת אחריו.
האם נכח ב־ (PER036)?
האם פגש את המורה בבית עניה או בעינון (PER042 ו־PER045)?
ישוע קרא בגליל לאנשים שהיו תלמידיו מאז הטבילה ביהודה. פטרוס מבהיר בנאום שמוסר לוקס ב־מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.21-22 שהשליחים הלכו אחריו מן ההתחלה, מהטבילה.
מדוע שמתי יהיה חריג?
התלמיד שונה מחבריו בהיותו המשכיל היחיד. מעט משותף ביניהם, ואינו מופיע באירועים הגדולים בחיי ישוע.
לכן מדוע להדגיש את קריאתו בכפר נחום כמו הארבעה?
התשובה כנראה היא שיהיה כותב עדות השנים עשר.