INF218

כרונולוגיה של הוויכוח על חיבור ספר דניאל

להלן כרונולוגיה המראה כיצד התפתחה לאורך ההיסטוריה שאלת תיארוכו של ספר דניאל. כרונולוגיה של הוויכוח על החיבור…

4 דקות 2 פסוקים 2 ספרים

כרונולוגיה של הוויכוח על חיבור ספר דניאל

להלן כרונולוגיה המראה כיצד התפתחה לאורך ההיסטוריה שאלת ה.

כרונולוגיה של הוויכוח על חיבור ספר דניאל

VIᵉ מאה לפנה״ס (המסורת הפנימית של הספר)

הספר מציג את עצמו ככתוב בידי דניאל, גולה בבבל.

הסיפורים (דניאל 1–6) מתארים את החצר הבבלית והפרסית.

הנבואות מתקבלות כאותנטיות ומושרות.

IIᵉ מאה לפנה״ס (חיבור ביקורתי מוצע)

לפי המחקר המודרני, החיבור הסופי התקיים בימי אנטיוכוס הרביעי אפיפנס (175–164 לפנה״ס).

החזיונות (דניאל 7–12) מתאימים לאירועי אותה תקופה.

הסגנון האפוקליפטי אופייני לתקופה החשמונאית.

המאה ה-1 לספירה (בימי ישוע)

דניאל מוכר כנביא ביהדות בית שני.

ישוע המשיח מצטט את «הנביא דניאל» (בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.15 ובהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.14).

אין ויכוח על מועד החיבור: דניאל מתקבל כטקסט מושרה.

XVIIIᵉ מאה (תקופת הנאורות)

ההוגים הרציונליסטים הראשונים מתחילים להחיל ביקורת היסטורית על המקרא.

הם מטילים ספק ברעיון של נבואות המכריזות על העתיד בדייקנות.

מנוסחת ההשערה של חיבור מאוחר (המאה ה-2 לפנה״ס).

XIXᵉ מאה (עליית הפרשנות המודרנית)

הטיעונים הלשוניים, הספרותיים וההיסטוריים מוסדרים באופן שיטתי.

התיארוך למאה ה-2 הופך לעמדה הדומיננטית במחקר האקדמי.

הוויכוח מתבסס בין הקריאה העדתית לקריאה הביקורתית.

XXᵉ–XXIᵉ מאות (כיום)

המחקר הביקורתי ממשיך להעדיף חיבור במאה ה-2.

המסורות הדתיות שומרות על קריאה נבואית וקדומה (המאה ה-6).

הוויכוח נשאר פתוח בין הגישה ההיסטורית-ביקורתית לגישה העדתית.

סיכום

מסורת עתיקה: דניאל, נביא הגלות (המאה ה-6).

המחקר המודרני: חיבור סופי במאה ה-2.

בימי ישוע: אין מתח כלשהו, דניאל מתקבל כנביא מושרה.

מאז המאה ה-18: לידת הוויכוח, החי גם היום.

מקורו של ויכוח זה נראה בבירור כחוסר אמונה בדברי הנבואה.

מקורו של ויכוח זה נעוץ בעיקר בפער בין נקודות מבט בנוגע לטבעם ולפירושם של דברי הנבואה. לדעת יש המסבירים, ויכוח זה נובע מהטלת ספק בדברי הנבואה כפי שהם מועברים במקרא, או מחוסר אמון בהם. ואילו הקריאה העדתית רואה בדברים אלה דברים מושרים ונבואיים באמת. לכן עומדת כאן בעיקר שאלת אי-הטעות של המקרא.