הוויכוח על מועד חיבורו של ספר דניאל לא היה קיים בימי ישוע המשיח. הוא עלה הרבה יותר מאוחר, עם עליית הביקורת ההיסטורית והספרותית של המקרא, בעיקר מן המאה ה-18 ואילך (תקופת הנאורות), והתפתח במאה ה-19 עם הפרשנות המודרנית.
מקור הוויכוח
מסורת עתיקה (לפניᵉ המאה ה-18)
ביהדות ובנצרות נחשב דניאל פה אחד לנביא גלות בבל (המאה ה-6 לפנה״ס).
הנבואות התקבלו כאותנטיות ומושרות.
לא התקיים כל ויכוח על התיארוך: הקריאה הייתה עדתית ומסורתית.
הופעתה של הביקורת המודרנית (המאה ה-18)
עם תקופת הנאורות מתחילים הוגים להחיל גישה רציונלית והיסטורית על הטקסטים המקראיים.
מטילים ספק ברעיון שנבואות יכולות להכריז על העתיד בדייקנות.
החוקרים מציעים שדניאל נכתב לאחר האירועים שהוא מתאר, כלומר במאה ה-2 לפנה״ס, בימי אנטיוכוס הרביעי אפיפנס.
Développement au XIXᵉ siècle
הפרשנות ההיסטורית-ביקורתית מתגבשת באוניברסיטאות הגרמניות והצרפתיות.
הטיעונים הלשוניים (ארמית מאוחרת, יוונית), הספרותיים (סגנון אפוקליפטי) וההיסטוריים (דיוק עד אנטיוכוס הרביעי אך לא מעבר לו) מוסדרים באופן שיטתי.
מכאן ואילך הופך התיארוך למאה ה-2 לעמדה הדומיננטית במחקר האקדמי.
תגובות עדתיות
הכנסיות וכמה פרשנים מסורתיים המשיכו להגן על חיבור במאה ה-6, והדגישו את ערכו הנבואי של הטקסט.
הוויכוח נותר אפוא חי בין הקריאה העדתית לקריאה הביקורתית, בעיקר במאה ה-20.
סיכום
לפני המאה ה-18: אין ויכוח, דניאל הוא נביא הגלות.
המאה ה-18: לידת הוויכוח עם הביקורת הרציונליסטית.
המאה ה-19: קביעת התיארוך למאה ה-2 במחקר האקדמי.
מן המאה ה-20 ועד היום: מתח מתמשך בין הקריאה העדתית (המאה ה-6) לקריאה הביקורתית (המאה ה-2).
מקורו של ויכוח זה נעוץ בעיקר בפער בין נקודות מבט בנוגע לטבעם ולפירושם של דברי הנבואה. לדעת יש המסבירים, ויכוח זה נובע מהטלת ספק בדברי הנבואה כפי שהם מועברים במקרא, או מחוסר אמון בהם. ואילו הקריאה העדתית רואה בדברים אלה דברים מושרים ונבואיים באמת. לכן עומדת כאן בעיקר שאלת אי-הטעות של המקרא.