בשנת 609 לפנה״ס, ההחלטה של יאשיהו, מלך יהודה, להתנגד לנכו, פרעה מצרים (2 דִּבְרֵי הַיָּמִים 35.20-24), גררה תוצאות דרמטיות לממלכה. במהלך הקרב בעמק מגידו מוצא יאשיהו את מותו (2 דִּבְרֵי הַיָּמִים 35.22-24), ובכך מסתיימות 31 שנות מלכותו. באותה עת דניאל הוא עדיין נער בן כעשר. גיל זה נקבע על סמך הניתוחים שלנו, ובמיוחד בהתחשב במשך שהותו של דניאל בבבל.
לאחר מותו של יאשיהו עוברת ממלכת יהודה תקופה של אי־יציבות פוליטית גדולה. ארבע שנים מאוחר יותר היא נמצאת לכודה בין השאיפות המתחרות של מצרים ושל בבל. בשנת 605 לפנה״ס נבוכדנצר השני, מלך בבל, לאחר שניצח את האשורים ואת המצרים בכרכמיש, לוקח בשבי חלק מתושבי יהודה, ובהם דניאל וחבריו. דניאל הוא אז כבן 14. מחויבותם ונאמנותם של ארבעת הצעירים הללו, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, לאלוהיהם בולטות במיוחד בהקשר הקשה הזה.
הגלות הזאת היא שיאה של תקופה ארוכה של ירידה מדינית וחברתית, התדרדרות שנבאו עליה דברי הנביא יִרְמְיָהוּ 25.11. מלכותו השלווה של יאשיהו רק דחתה נפילה שדבר לא היה יכול למנוע. אף שהמשבר הכלכלי והחברתי נראה קשור למס שהטילו המצרים, הסיבה העמוקה למצב זה היא נטישת העם את אלוהים.
לפי הערכותינו, שלוש שנות ההכשרה של ארבעת הצעירים מסתיימות בשנת 603, השנה שבה היה דניאל מגיע לגיל 17.
התאריכים מוזכרים בפסקאות השונות של ספר דניאל, כפי שמבהיר הקטע הבא: דָּנִיֵּאל 9.1-2 () ״בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש, מזרע מדי, אשר המלך על מלכות כשדים, בשנת אחת למלכו אני דניאל בינתי בספרים מספר השנים אשר היה דבר אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה.״ ציונים אלה מאפשרים לקבוע בדיוק את תאריכי האירועים השונים המסופרים.