שלושת הימים ושלושת הלילות

• Éternel — afficher la définition INF038 מצווה על יונה ללכת לנינוה כדי להכריז שם מסר של שיפוט. (יוֹנָה 1.1-2)
• יונה מסרב ובורח «מלפני Éternel — afficher la définition INF038», ועולה על אונייה לכיוון תרשיש. (יוֹנָה 1.3)
• סערה עזה פוקדת את הספינה; המלחים, המפוחדים, משליכים את יונה לים לאחר שהוא הודה באשמתו. (יוֹנָה 1.4-15)

נקודה לתשומת לב:

• בריחתו של יונה והבלעתו בים מסמלות, לפי הפרשנות הטיפוסית הנוצרית, את ירידתו של ישו אל המוות — לא מתוך חוסר ציות, אלא מתוך ציות מושלם לאב. (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַפִּילִפִּיִּים 2.8)

1.2. השהות בבטן הדג: «שלושה ימים ושלושה לילות»

הטקסט המרכזי:

• «וימן Éternel — afficher la définition INF038 דג גדול לבלע את יונה, ויהי יונה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות.» (יוֹנָה 1.17 ; בכמה נוסחים: יוֹנָה 2.1)

ניתוח:

• הביטוי «שלושה ימים ושלושה לילות» מציין משך משמעותי של שהייה במקום של מוות לכאורה: קרביו של מפלצת הים, במעמקי הים.
• יונס עצמו מתאר את החוויה הזו כירדה אל שאול: "ממעמקי שאול קראתי, ואתה שמעת את קולי… השלכת אותי לתהום, אל לב הים." (יוֹנָה 2.3-4)
• «בריחי הארץ» ננעלו עליו «לעולם», הוא אומר, עד שהÉternel — afficher la définition INF038 העלה את חייו «משחת». (יוֹנָה 2.7)

נקודה לתשומת לב:

• בטן הדג פועלת כקבר זמני: מקום של חושך, של הפרדה מעולם החיים, אך גם מקום שבו התפילה עולה אל האלוהים והישועה מתכוננת.

1.3. הגאולה: הקאה אל היבשה

• בתום שלושת הימים ושלושת הלילות, «Éternel — afficher la définition INF038 אמר לדג ויקא את יונה אל היבשה.» (
  Verset(s) introuvable(s) : 11
  )
• יונה, שיצא בחיים מקיבת המפלצת הימית, מקבל בפעם השנייה את הציווי ללכת לנינווה. (יוֹנָה 3.1-2)

נקודה לתשומת לב:

• יציאתו של יונה מן הדג היא דמות של תחייה: מי שנבלע, שנעצר במקום מוות, מושב לחיים ולשליחותו הנבואית.

1.4. משמעות הביטוי «שלושה ימים ושלושה לילות» בהקשר העברי

• בעברית המקראית, הביטוי «ימים ולילות» (יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת) מדגיש את השלמות והרציפות של תקופה, ולא מניין שעות קפדני.
• ניתן למצוא הקבלה משמעותית בספר אסתר: המלכה מבקשת לצום "שלושה ימים, לילה ויום", ובכל זאת היא מתייצבת לפני המלך "ביום השלישי". (אֶסְתֵר 4.16, אֶסְתֵר 5.1)
• מקבילה זו מראה את גמישות הנוסחה: «שלושה ימים ושלושה לילות» יכולים לציין תקופה הנפרשת על שלושה ימים מבלי לדרוש 72 שעות מלאות.

נקודה לתשומת לב:

• הניב השמי מאפשר קריאה כוללת: כל חלק של יום יכול להיחשב «יום», והאזכור של «הלילות» מחזק את רעיון השלמות במקום לכפות חישוב נוקשה.

1.5. יונה כ«אות» נבואי

• ישוע עצמו קבע את הקשר הטיפוסי: "הדור הרשע והנואף הזה מבקש אות; אך לא יינתן לו אות אחר מלבד זה של הנביא יונה. כי כשם שיונה היה שלושה ימים ושלושה לילות בבטן הדג הגדול, כך גם בן האדם יהיה שלושה ימים ושלושה לילות בלב האדמה." (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.39-40  ; ראה: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.29-30)
• «אות יונה» הוא אפוא מות המשיח, קבורתו ותחייתו, שהודגמו מראש בבליעת הנביא ובישועתו.

נקודה לתשומת לב:

• תפקיד ההקבלה הוא טיפולוגי ונבואי: יונה מבשר את המשיח; בטן הדג מרמזת מראש על הקבר; היציאה בחיים מרמזת מראש על התחייה.

1.6. «שלושת הימים ושלושת הלילות» של יונה: אילו לילות?

אם נעיין היטב בסיפור יונה, עולה השאלה: אילו «לילות» כלולים בשלושת הימים הללו?

• יונה הושלך לים בעיצומה של סערה, ככל הנראה בשעות היום (המלחים ניסו לחתור לעבר החוף, מה שמעיד על ראות טובה). (יוֹנָה 1.13)
• הטקסט אינו מציין את השעה המדויקת של הבליעה ואף לא של הגאולה.
• הביטוי «שלושה ימים ושלושה לילות» פועל כגוש ניבי המציין את מכלול השהות, מבלי לפרט את תחילתו וסופו של כל לילה.

נקודה לתשומת לב:

• נוסח יונה אינו מספק כרונולוגיה לפי שעות; הדגש הוא על מציאות השהות במקום של מוות לכאורה ועל הישועה האלוהית שבאה בעקבותיה.

1.7. סיכום: יונה כמפתח לקריאת מתי 12.40

• סיפור יונה מציב דמות: אדם שנבלע במקום מוות, מוחזק «שלושה ימים ושלושה לילות», ואז מושב חי לשליחותו.
• הביטוי «שלושה ימים ושלושה לילות» הוא ניב של שלמות, ולא שעון עצר.
• ישוע נוקט דמות זו כדי להכריז על מותו שלו, על שהותו בקבר ועל תחייתו.
• השאלה העולה בנוגע לייסורי המשיח היא אפוא: כיצד מאפשרות הבשורות לאתר את הדגם הזה של «שלושה ימים ושלושה לילות», ואיזה תפקיד יכול למלא בחשבון זה החושך יוצא הדופן של הצליבה?

מעבר: בפרק 2 נבחן את דבריו של ישוע בנוגע למותו ותחייתו, וכן את הניסוחים השונים ("ביום השלישי", "לאחר שלושה ימים", "שלושה ימים ושלוש לילות"), במטרה להבהיר את הקשר ביניהם ואת משמעותם. (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.21 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.31 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.19-21)

2.1. ההצהרות הראשונות על הייסורים

פעמים רבות ישוע מכריז לתלמידיו שיומת ואחר כך יקום.

בין הניסוחים הידועים ביותר:

• «מאז החל ישוע להראות לתלמידיו כי עליו ללכת לירושלים, ולסבול הרבה de la part — afficher la définition INF231 הזקנים, הכוהנים הגדולים והסופרים, ולהיהרג, ולקום ביום השלישי.» (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.21)
• "בן האדם חייב לסבול רבות, להידחות על ידי הזקנים, הכוהנים הגדולים והסופרים, להיהרג, ולקום לתחייה כעבור שלושה ימים." (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.31)
• "בן האדם עתיד להימסר לידי בני האדם; הם ימיתו אותו, וביום השלישי הוא יקום לתחייה." (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 17.22-23 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.22)

תצפית:

כותבי הבשורות מוסרים לפעמים את דברי ישוע בצורת «ביום השלישי», ולפעמים בצורת «אחרי שלושה ימים». ובכל זאת, כולם מתארים את אותו אירוע היסטורי: תחיית המשיח ישוע.

2.2. «ביום השלישי» ו«אחרי שלושה ימים»

יש מבקרים הסבורים ששני ביטויים אלה אינם מתיישבים זה עם זה.

למעשה, הם שייכים לאופן הביטוי השמי הרווח במאה הראשונה.

כך:

• "ביום השלישי" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.21 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.7) ;
• "לאחר שלושה ימים" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.31 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 9.31) ;

מציינים את אותה תקופה.

שוויון זה בולט במשפטו של ישוע.

עדי השקר מצהירים:

• "אני יכול להרוס את בית המקדש של אלוהים, ולבנותו מחדש תוך שלושה ימים." (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.61)

בעוד שיוחנן מוסר:

• "הרסו את המקדש הזה, ותוך שלושה ימים אקים אותו מחדש." (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.19)

כמה פסוקים לאחר מכן, יוחנן מבהיר כי ישוע דיבר על בית המקדש של גופו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.21).

כך גם מנהיגי הדת אומרים לפילטוס:

• "המתחזה הזה אמר, בעודו בחיים: 'לאחר שלושה ימים אקום לתחייה'." (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.63)

הם דורשים אז לשמור על הקבר:

• "עד היום השלישי" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.64)

תצפית:

באותו הקשר, הautorités juives — afficher la définition INF380 משתמשים לסירוגין ב«אחרי שלושה ימים» וב«עד היום השלישי», הוכחה שהבינו ביטויים אלה כשקולים.

2.3. עדותם האחידה של כותבי הבשורות

סיפורי התחייה כולם מציבים את האירוע ביום הראשון בשבוע.

• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1-6)
• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1-6)
• (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1-7)
• (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1-18)

תלמידי אמאוס מצהירים באותו יום:

• "היום הוא היום השלישי מאז שהתרחשו הדברים האלה." (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.21)

קביעה זו חשובה במיוחד.

מכיוון שהאירועים החלו ביום שישי, שני התלמידים רואים ביום ראשון את «היום השלישי»:

1- יום שישי: היום הראשון ;

2- יום שבת: היום השני ;

3- יום ראשון: היום השלישי.

תצפית:

דרך ספירה זו מתאימה בדיוק למניין היהודי הכולל, שבו כל חלק של יום יכול להיחשב יום שלם.

2.4. קושי מיוחד: «שלושת הלילות»

אמנם הביטויים "ביום השלישי" ו"לאחר שלושה ימים" משתלבים באופן טבעי, אך הנוסחה של הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40 מגורים ספציפיים יותר:

«כי כאשר היה יונה בבטן הדג הגדול שלושה ימים ושלושה לילות, כן יהיה בן האדם בלב האדמה שלושה ימים ושלושה לילות.»

בהשערה המסורתית של צליבה ביום שישי אחר הצהריים ותחייה ביום ראשון בבוקר, אנו יכולים לזהות:

• חלק מיום שישי ;
• את כל הsabbat — afficher la définition INF089 ;
• חלק מיום ראשון.

מניין שלושת הימים אינו מעורר אפוא כל קושי.

לעומת זאת, נראה שמופיעים רק שני לילות לפי הלוח:

• לילה שבין שישי לשבת ;
• לילה שבין שבת לראשון.

השאלה הופכת אז לגיטימית:

כיצד להבין את האזכור המפורש של «שלושת הלילות»?

2.5. ביטוי יחיד במינו בדברי ישוע

יש לציין כי ישוע משתמש רק פעם אחת בביטוי המלא "שלושה ימים ושלושה לילות" בהקשר לתחייתו: (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40).

בכל ההצהרות האחרות הוא משתמש בניסוחים פשוטים יותר:

• «ביום השלישי» ;
• «אחרי שלושה ימים» ;
• «בשלושה ימים».

יחידוּת זו ראויה לתשומת לב.

מתי כנראה אינו מבקש לספק חישוב כרונולוגי מפורט. מטרתו העיקרית היא להקביל בין חוויית יונה לחוויית המשיח.

מרכז האות טמון במוות שאחריו מגיעה גאולה מופלאה, כשם שיונה הושב לחיים לאחר שהותו במעמקים.

תצפית:

יש להביא בחשבון את האופי הטיפולוגי של הקטע לפני כל ניסיון לחישוב קפדני לפי שעות.

2.6. כיוון ראשון למחשבה

הבשורות מספרות שלפני מות ישוע, חושך על-טבעי כיסה את הארץ במשך שלוש שעות:

• "מהשעה השישית ועד השעה התשיעית, היה חושך על כל הארץ." (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45)
• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33)
• (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44-45)

חושך זה מתרחש מיד לפני מות המשיח.

אולם, במחשבה המקראית, הלילה מוגדר בראש ובראשונה כהיעדר אור (בְּרֵאשִׁית 1.5). החושך מהווה גם סמל נפוץ למשפט האלוהי (שְׁמֹות 10.21-23 ; עָמוֹס 8.9).

מבלי לטעון שמדובר בלילה רגיל לפי הלוח, אפשר לשאול אם תקופה חריגה זו של חושך אינה משתתפת, באופן מיוחד, ב«אות יונה» שהכריז ישוע.

השערה זו ראויה אפוא להיבחן לאור סיפורי ייסורי ישוע.

סיכום פרק 2

• הביטויים «ביום השלישי», «אחרי שלושה ימים» ו«בשלושה ימים» משמשים לסירוגין בבשורות.
• המניין היהודי הכולל מסביר באופן טבעי את התחייה ביום ראשון לאחר צליבה ביום שישי.
• הקושי העיקרי נוגע לאזכור של "שלוש הלילות" ב- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40.
• נוסחה זו מופיעה בהקשר טיפולוגי המבוסס על אות יונה.
• החושך העל-טבעי של הצליבה הוא מרכיב מיוחד הראוי ללימוד במסגרת שאלה זו.

מעבר: פרק 3 יבחן בפירוט את סיפורי הצליבה כדי לקבוע במדויק את הכרונולוגיה של האירועים, מחושך השעה השישית ועד הנחת המשיח ישוע בקבר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45-61 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33-47 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44-56 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.28-42).

לאחר שבחנו את דבריו השונים של ישוע בנוגע למותו ותחייתו, הגיע הזמן לבחון את אירועי הצליבה עצמה. ארבעת הבשורות מדווחות כי חושך יוצא דופן כיסה את הארץ במשך מספר שעות לפני מותו של ישו. נתון זה, הנחשב לעתים קרובות רק מההיבט התיאולוגי, עשוי גם הוא למלא תפקיד חשוב בהבנת הביטוי "שלושה ימים ושלושה לילות" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40).

7.1. מה שהבשורות מאשרות בוודאות

3.1. העדות המתכנסת של הבשורות

שלושה מכותבי הבשורות מזכירים במפורש את החושך שליווה את הצליבה.

מתי כותב:

"מהשעה השישית ועד השעה התשיעית, היה חושך על כל הארץ." (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45)

מרקוס מוסר את אותה עובדה:

"כשהגיעה השעה השישית, חשכה כיסתה את כל הארץ עד השעה התשיעית." (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33)

לוקס מוסיף פרט נוסף:

"כבר הייתה בערך השעה השישית, וחושך כיסה את כל הארץ עד השעה התשיעית. השמש התכהתה." (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44-45)

תצפית:

שלושת הסיפורים בלתי תלויים זה בזה אך מתכנסים לחלוטין. אף אחד מכותבי הבשורות אינו מציג חושך זה כתופעה רגילה. כולם מתארים אותו כאירוע יוצא דופן המתרחש ברגע שבו ישוע משלים את קורבנו.

3.2. חושך על-טבעי

הוצעו ניסיונות שונים להסביר את החושך הזה:

• ליקוי חמה ;
• תופעה מטאורולוגית ;
• סופת חול ;
• כיסוי עננים כבד.

עם זאת, כמה גורמים הופכים השערות אלה לבלתי משכנעות.

ראשית, חג הפסח היהודי חל בזמן הירח המלא (שְׁמֹות 12.6 ; וַיִּקְרָא 23.5). ליקוי חמה טבעי אינו אפשרי במקרה זה, שכן הוא מחייב ירח חדש.

שנית, הבשורות אינן מציגות את האירוע כתופעת טבע אלא כאות אלוהי הקשור למות המשיח.

שלישית, המשך המצוין בולט במיוחד: כשלוש שעות.

תצפית:

מנקודת המבט המקראית, אין צורך לחפש הסבר טבעי לאירוע זה. הכותבים המונחים מציגים אותו כהתערבות אלוהית המלווה רגע יחיד בתולדות הישועה.

3.3. החושך בברית הישנה

הקשר בין חושך לשיפוט אלוהי מופיע תכופות בכתובים.

במכה התשיעית במצרים:

«ויאמר Éternel — afficher la définition INF038 אל משה: נטה ידך על השמים, ויהי חושך על ארץ מצרים.» (שְׁמֹות 10.21)

הנביא עמוס מכריז:

«והיה ביום ההוא, נאם האדון Éternel — afficher la définition INF038, והבאתי את השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור.» (עָמוֹס 8.9)

ישעיהו משתמש אף הוא בחושך כסמל לשיפוט האלוהים:

"הארץ תישקע בחשכה." (יְשַׁעְיָהוּ 5.30)

תצפית:

בעיני הקוראים היהודים של המאה הראשונה, חושך על-טבעי בצהרי היום העלה מיד על הדעת התערבות אלוהית, שיפוט או התגלות מיוחדת של האלוהים.

3.4. החושך ברגע שבו המשיח נושא את החטא

לפי התיאולוגיה של הברית החדשה, ישוע נושא אז את חטאי העולם.

• "הנה שה האלוהים, הנושא את חטאת העולם." (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.29)
• "זה שלא ידע חטא, הפך אותו לחטא למעננו." (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 5.21)
• "הוא, אשר נשא בעצמו את חטאינו בגופו על העץ." (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 2.24)

אין זה אפוא מפתיע שהבריאה עצמה נראית כמגיבה לאירוע זה.

פרשנים מסוימים ראו בחושך זה את הביטוי הנראה לשיפוט שהמשיח סבל תחת בני האדם.

אחרים רואים בו אות לאבל קוסמי לנוכח מות בן האלוהים.

פירושים אלה אינם סותרים זה את זה.

3.5. לילה בלב היום?

המקרא מגדיר את הלילה כזמן שבו האור נעלם:

"אלוהים קרא לאור 'יום', ולחושך קרא 'לילה'." (בְּרֵאשִׁית 1.5)

מובן שחושך הצליבה אינו לילה רגיל במובן האסטרונומי.

ועם זאת, יש לו כמה מאפיינים הקשורים בדרך כלל ללילה:

• היעלמות האור ;
• הפסקת מהלכו הרגיל של היום ;
• אווירה של שיפוט ;
• הפרדה סמלית.

במשך שלוש שעות הארץ שקועה בחושך חריג בתוך היום עצמו.

תצפית:

השערתנו אינה טוענת שהיה זה לילה לפי הלוח. היא מציעה רק שאפשר לראות בחושך יוצא הדופן הזה «לילה» מיוחד במסגרת האות הנבואי שהכריז ישוע.

3.6. רגע מותו של ישוע

הבשורות מציינות שישוע מת בסביבות השעה התשיעית, כלומר בערך בשעה שלוש אחר הצהריים.

• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.46-50)
• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.34-37)
• (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.46)

מותו מתרחש אפוא מיד לאחר תקופת החושך הזאת.

רצף האירועים בולט:

1- החושך מכסה את הארץ.

2- ישוע מוסר את דבריו האחרונים.

3- ישוע מוסר את רוחו.

4- פרוכת ההיכל נקרעת.

5- מתרחשים סימנים יוצאי דופן שונים. (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.51-54)

כך, מות המשיח ממוקם ישירות בהמשך לחושך העל-טבעי הזה.

3.7. השערה לבחינה

אם נקבל צליבה ביום שישי, 1 באפריל 33, נקבל:

לילה ראשון אפשרי:

• החושך העל-טבעי מהשעה השישית עד התשיעית.

לילה שני:

• מערב יום שישי עד בוקר יום שבת.

לילה שלישי:

• מערב יום שבת עד בוקר יום ראשון.

הצעה זו אינה מתיימרת להיות הוכחה מוחלטת.

עם זאת, יש לה כמה יתרונות:

• היא שומרת על הצליבה ביום שישי ;
• היא מכבדת את הצהרותיו החוזרות של ישוע על היום השלישי ;
• היא שומרת על חשיבותו של אות יונה ;
• היא נותנת מקום מיוחד לתופעה ששלושת כותבי הבשורות ראו אותה חשובה דיה כדי למוסרה.

3.8. סיכום פרק 3

• חושך הצליבה מעוגן בעדותם של מתי, מרקוס ולוקס.
• אי אפשר להסבירו בפשטות בליקוי חמה רגיל.
• במקרא, חושך קשור תכופות לשיפוט אלוהי.
• ישוע מת מיד לאחר תקופת האפלה הזאת.
• חושך זה עשוי להוות מרכיב חשוב בהבנת הביטוי "שלושה ימים ושלוש לילות" המופיע ב-(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40).

מעבר: פרק 4 יבחן את סיפורי הקבורה והתחייה כדי לקבוע במדויק כמה ימים ולילות מוזכרים במפורש אצל כותבי הבשורות בין מות המשיח ישוע לגילוי הקבר הריק.

לאחר שלמדנו את חושך הצליבה, הגיע הזמן לבחון את האירועים שבאו מיד אחרי מות ישוע. סיפורי הקבורה והתחייה מספקים כמה אינדיקציות כרונולוגיות יקרות ערך, המאפשרות להבין כיצד ספרו התלמידים הראשונים את הימים שבין מות המשיח לתחייתו.

4.1. מות ישוע לפני תחילת השבת

ארבע הבשורות מציינות שישוע מת ביום ההכנה.

מתי מוסר:

"כשהגיע הערב, הגיע איש עשיר מארימתיאה, ששמו יוסף." (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.57)

מרקוס מבהיר:

«וכיוון שהיה זה יום ההכנה, כלומר ערב הsabbat — afficher la définition INF089...» (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42)

לוקס מוסיף:

«והיה יום ההכנה, והsabbat — afficher la définition INF089 עמד להתחיל.» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.54)

יוחנן מאשר:

"זה היה ערב הפסח." (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14)

תצפית:

כותבי הבשורות מסכימים למקם את מות ישוע בערב הsabbat — afficher la définition INF089. הקבורה צריכה אפוא להסתיים במהירות לפני שקיעת השמש.

4.2. הקבורה בקברו של יוסף

יוסף מארימתיה מבקש מפילטוס את גופת ישוע.

• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.58)
• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.43-45)
• (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.52-53)
• (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38)

ניקודימוס מביא אחר כך תערובת של מור ואלוות.

• (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.39)

הגופה נעטפת בתכריך ומונחת בקבר חדש.

• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.59-60)
• (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.40-42)

אבן מגולגלת אל הפתח.

• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.60)
• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.46)

תצפית:

שהותו של ישו בקבר מתחילה לפני שקיעת השמש ביום שישי. בלוח השנה היהודי, היום הבא מתחיל עם שקיעת השמש (בְּרֵאשִׁית 1.5).

4.3. הנשים צופות בקבורה

הנשים שהלכו אחרי ישוע נוכחות בהנחתו בקבר.

• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.61)
• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.47)
• (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.55)

לוקס מבהיר:

«ותשובנה ותכיננה בשמים ומשחות. וביום הsabbat — afficher la définition INF089 שבתו כמצווה.» (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.56)

תצפית:

הנשים יודעות היטב היכן הונחה הגופה. הסיפורים שוללים אפוא כל השערה של טעות בקבר.

4.4. השבת: יום של דממה

המחרת של הצליבה הוא הsabbat — afficher la définition INF089.

מתי מוסר אירוע יחיד במינו:

«למחרת, שהוא היום שאחרי ההכנה, נאספו הכוהנים הגדולים וpharisiens — afficher la définition INF002 אל פילטוס.» (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62)

הם מבקשים משמר צבאי:

"אדוני, אנו זוכרים כי אותו מתחזה אמר, בעודו בחיים: 'לאחר שלושה ימים אקום לתחייה'." (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.63)

הקבר נעשה אז:

• חתום ;
• מוצב תחת פיקוח ;
• נשמר בידי חיילים romains — afficher la définition INF004.

(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.65-66)

תצפית:

עובדה בולטת: אויבי ישוע זוכרים את הצהרתו על התחייה, בעוד שהתלמידים נראים כאילו עדיין אינם מבינים את מלוא משמעותה.

4.5. היום הראשון בשבוע

כל הבשורות מציבות את גילוי הקבר הריק ביום הראשון בשבוע.

• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1)
• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.2)
• (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1)
• (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1)

הקבר ריק כבר כשהנשים מגיעות.

אף בשורה אינה מתארת במפורש את הרגע המדויק שבו יצא ישוע מן הקבר.

כותבי הבשורות מצהירים רק שברגע הגעתן:

• האבן כבר הוסרה ;
• הקבר ריק ;
• ישוע כבר קם.

תצפית:

הטקסטים אינם אומרים לעולם שישוע קם עם שחר יום ראשון. הם מציינים רק שהקבר נמצא ריק באותו רגע.

4.6. כמה ימים אפשר למנות?

בהשערה המסורתית:

היום הראשון:

• יום שישי (יום הצליבה והקבורה).

היום השני:

• יום שבת (יום הsabbat — afficher la définition INF089).

היום השלישי:

• יום ראשון (יום גילוי הקבר הריק).

דרך ספירה זו תואמת בדיוק את ההצהרות:

• "ביום השלישי" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.21) ;
• "היום הוא היום השלישי" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.21) ;
• "הוא יקום לתחייה ביום השלישי" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.33).

תצפית:

התלמידים עצמם משתמשים בשיטת חישוב כוללת זו. זהו טיעון חזק במיוחד לטובת צליבה ביום שישי.

4.7. כמה לילות אפשר לזהות?

אם נחזיק רק בלילות לפי הלוח, נקבל:

לילה ראשון:

• מערב יום שישי עד בוקר יום שבת.

לילה שני:

• מערב יום שבת עד בוקר יום ראשון.

הקושי נותר אפוא בנוגע ללילה השלישי המוזכר ב-(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40).

הוצעו כמה פתרונות:

• צליבה ביום רביעי ;
• צליבה ביום חמישי ;
• קריאה ניבית מלאה של הביטוי ;
• או שילוב החושך העל-טבעי של הצליבה במניין.

לכל השערה יתרונות וקשיים.

4.8. חשיבות עדותם של תלמידי אמאוס

סיפור תלמידי אמאוס הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בתיק.

באותו יום ראשון של התחייה הם מצהירים:

"זהו היום השלישי מאז שהתרחשו הדברים האלה." (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.21)

קביעה זו נאמרת:

• על ידי בני דורם של האירועים ;
• באותו יום ממש ;
• לפי המנהגים היהודיים של זמנם.

תצפית:

לו נצלב ישוע ביום רביעי או חמישי, היה קשה להסביר מדוע התלמידים הללו עדיין מדברים על «היום השלישי».

עדותם מאשרת שהכרונולוגיה המסורתית משישי עד ראשון מתאימה לדרך שבה ספרו את הזמן.

4.9. סיכום פרק 4

• ישוע נקבר לפני תחילת הsabbat — afficher la définition INF089.
• גופו נשאר בקבר במהלך הsabbat — afficher la définition INF089.
• הקבר נמצא ריק ביום הראשון בשבוע.
• התלמידים רואים ביום ראשון זה את «היום השלישי».
• הקושי אינו נוגע, אם כן, לשלושת הימים, אלא אך ורק לשלושת הלילות של (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40).
• החושך העל-טבעי שקדם למות ישוע נשאר מרכיב העשוי להאיר שאלה זו.

מעבר: פרק 5 יבחן בפירוט רב יותר את המשמעות המקראית של הלילה, החושך והאפלה בכתובים, כדי לקבוע אם שלוש שעות החושך של הצליבה יכולות להיחשב בצדק לצורה מיוחדת של «לילה» במסגרת אות יונה.

5.1. ההגדרה המקראית הראשונה של הלילה

האזכור הראשון של הלילה מופיע כבר בסיפור הבריאה:

"אלוהים קרא לאור 'יום', ולחושך קרא 'לילה'." (בְּרֵאשִׁית 1.5)

הגדרה יסודית זו ראויה לתשומת לב.

הטקסט אינו מגדיר את הלילה תחילה לפי מיקום אסטרונומי של השמש או לפי שעה מדויקת. הוא קושר אותו קודם כול לנוכחות החושך, בעוד היום קשור לאור.

תצפית:

כבר מהפרק הראשון של המקרא, ההבחנה היסודית נשענת על ההנגדה אור/חושך.

5.2. החושך כסמל לשיפוט אלוהי

בקטעים מקראיים רבים, החושך מופיע כביטוי ישיר של שיפוט האלוהים.

במכות מצרים:

"וחושך כבד היה בכל ארץ מצרים במשך שלושה ימים." (שְׁמֹות 10.22)

הנביא יואל מכריז:

"יום של חושך וערפל, יום של עננים וערפל." (יוֹאֵל 2.2)

צפניה מזכיר:

"יום זעם, יום מצוקה וחרדה, יום הרס וחורבן, יום חשכה ואפלה." (צְפַנְיָה 1.15)

תצפית:

במחשבה המקראית, חושך יוצא דופן קשור תכופות להתערבות מיוחדת של האלוהים בהיסטוריה האנושית.

5.3. החושך ושיפוטו של המשיח

הצליבה היא הרגע שבו המשיח נושא את חטאי העולם.

• (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.29)
• (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 5.21)
• (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 2.24)

בהקשר זה, חושך הצהריים נראה משמעותי במיוחד.

האירוע אינו מוצג כתופעה קוסמית בלבד, אלא כאות המלווה את מעשה הגאולה שנעשה על הצלב.

ההקבלה לשיפוטי האלוהים בברית הישנה נעשית אז ברורה.

תצפית:

אם חושך מצרים הביע את שיפוט האלוהים על פרעה, חושך הצליבה עשוי להביע את השיפוט שהוטל על החטא ברגע שבו המשיח מקריב את עצמו.

5.4. החושך שהכריזו הנביאים

נראה שכמה נבואות מוצאות הד מיוחד באירועי הייסורים.

עמוס מצהיר:

«והיה ביום ההוא, נאם האדון Éternel — afficher la définition INF038, והבאתי את השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור.» (עָמוֹס 8.9)

ניסוח זה בולט.

הנביא אינו מתאר חושך לילי רגיל אלא החשכה של היום עצמו.

התמונה תואמת בדיוק את מה שמוסרים מתי, מרקוס ולוקס:

• החושך מופיע באמצע היום ממש ;
• הוא קוטע את מהלכו הרגיל של היום ;
• הוא קודם מיד למות המשיח.

תצפית:

מבלי לטעון שעמוס מתנבא ישירות על הצליבה, ההקבלה נשארת בולטת במיוחד.

5.5. לילה על-טבעי בלב היום

ניתן עתה לנסח כך את השאלה המרכזית של לימוד זה: האם החושך שכיסה את הארץ בזמן הצליבה הוא תופעה מרהיבה בלבד, או לילה על-טבעי של ממש?

מבחינה אסטרונומית, ברור שאין זה לילה רגיל. השמש ממשיכה במסלולה הרגיל והאירוע מתרחש באמצע היום.

עם זאת, מנקודת מבטם של הצופים בסצנה, האור נעלם לחלוטין ומפנה את מקומו לחושך. אולם, על פי ההגדרה המקראית הראשונה, אלוהים «קרא לחושך לילה» (בְּרֵאשִׁית 1.5).

הבשורות מתארות במדויק מצב שבו החושך מחליף את האור באור יום (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44-45).

אנו מציעים אפוא לראות בחושך זה לילה יוצא דופן ונסי, שהכניס האלוהים למהלכו הרגיל של יום הצליבה.

5.6. האם מת ישוע בלילה זה?

הסיפורים בבשורות מציינים שהחושך מתחיל בשעה השישית ומסתיים בשעה התשיעית.

בתקופה זו ישוע נשאר חי על הצלב.

ואז, בתום אותה אפלה, הוא משמיע זעקה גדולה ונפטר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.46-50 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.34-37 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.46).

הטקסטים אינם מאפשרים לקבוע בדיוק מוחלט אם ישוע מת רגעים אחדים לפני היעלמות החושך לחלוטין או בדיוק ברגע שבו האור חוזר. עם זאת, האירועים נראים קשורים זה בזה בקשר הדוק.

מתוך נקודת מבט זו אנו מציעים שישוע מת במהלך הלילה העל-טבעי הזה או מיד בסופו, ושמותו נקבע רק לאחר שהאור חזר.

המעבר מלילה ליום ירמז אז באופן סמלי על כניסת המשיח אל המוות.

5.7. הצעה למניין שלושת הימים ושלושת הלילות

אם מקבלים השערה זו, אפשר להבין את המניין כך:

לילה ראשון:

• החושך העל-טבעי שכיסה את הארץ במהלך הצליבה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45).

היום הראשון:

• חזרת האור לאחר מות המשיח.

לילה שני:

• הלילה שבין שישי לשבת.

היום השני:

• הsabbat — afficher la définition INF089.

לילה שלישי:

• לילה שבין שבת לראשון.

היום השלישי:

• ביום הראשון של השבוע, יום התחייה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.2 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1).

הצעה זו שומרת על כל הנתונים הכרונולוגיים שבבשורות, תוך שהיא מעניקה משמעות מיוחדת לאזכור של "שלושה ימים ושלושה לילות" ב-(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40).

5.8. גבולות ההשערה

ועם זאת, יש לנהוג בזהירות.

אף טקסט מקראי אינו קובע במפורש:

«חושך הצהריים הוא הראשון משלושת הלילות.»

אנו נמצאים אפוא בתחום הפרשנות ולא בתחום הקביעה הדוגמטית.

יש להעריך השערה זו לפי כמה קריטריונים:

• עקביותה עם מכלול הכתובים ;
• יכולתה ליישב בין הטקסטים ;
• כיבודה את הכרונולוגיה של הבשורות ;
• היעדר סתירה בינה לבין שאר הצהרות ישוע.

תצפית:

השערה יכולה להיות סבירה מבלי להיות ניתנת להוכחה מוחלטת. המטרה אינה לכפות מסקנה אלא לבחון בכנות את הנתונים המקראיים.

5.9. סיכום פרק 5

• התנ"ך מקשר באופן מהותי בין הלילה לחושך (בְּרֵאשִׁית 1.5).
• חושך על-טבעי קשור לעתים קרובות למשפט אלוהי (שְׁמֹות 10.22 ; יוֹאֵל 2.2 ; צְפַנְיָה 1.15).
• שלוש שעות החושך של הצליבה הן אירוע יוצא דופן שהכירו בו כמה מכותבי הבשורות.
• חושך זה מתרחש בדיוק ברגע שבו ישוע נושא את חטא העולם.
• אפשר אפוא שהוא משתתף בסמליות של «שלושת הלילות» באות יונה.
• עם זאת, פירוש זה נשאר השערה פרשנית שיש להעמידה מול מכלול הנתונים המקראיים.

מעבר: פרק 6 יבחן את הפתרונות העיקריים שהוצעו במהלך תולדות הפרשנות לשאלת «שלושה ימים ושלושה לילות», כדי להשוות את חוזקותיהם ומגבלותיהם להשערה שפותחה בלימוד זה.

מאז המאות הראשונות של הנצרות, ניסו הפרשנים להבין כיצד ליישב את דבריו של ישו ב-(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40) עם סיפורי הצליבה והתחייה. הוצעו מספר פתרונות. לכל אחד מהם יש נקודות חוזק וקשיים. לפיכך, לפני שנבחן את ההשערה שלנו, יש לבחון את הפתרונות הללו.

6.1. הפתרון המסורתי: המניין היהודי הכולל

העמדה העתיקה ביותר והנפוצה ביותר קובעת שישוע נצלב ביום שישי וקם ביום ראשון.

פירוש זה נשען על עיקרון המניין הכולל הנהוג בעולם היהודי.

לפי שיטה זו:

• כל חלק של יום נחשב ליום שלם ;
• יום הצליבה נחשב ליום הראשון ;
• הsabbat — afficher la définition INF089 הוא היום השני ;
• יום ראשון הוא היום השלישי.

גישה זו נשענת על כמה טקסטים:

• (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.21)
• (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.7)
• (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.21)
• (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.4)

היא נהנית גם מההקבלה לאסתר:

"צמו למעני, אל תאכלו ואל תשתו במשך שלושה ימים, יום ולילה." (אֶסְתֵר 4.16)

ואחר כך:

"ביום השלישי לבשה אסתר את בגדי המלכות שלה." (אֶסְתֵר 5.1)

תצפית:

פתרון זה מסביר באופן מושלם את הביטויים "ביום השלישי" ו"לאחר שלושה ימים". עם זאת, יש הסוברים כי הוא אינו עונה באופן ישיר על האזכור המפורש של "שלוש לילות" ב-(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40).

6.2. ההשערה של צליבה ביום חמישי

יש כותבים המציעים שישוע מת ביום חמישי.

התרשים נעשה אז:

• חמישי: צליבה ;
• שישי: היום השלם הראשון ;
• שבת: היום השלם השני ;
• ראשון: היום השלישי.

הצעה זו מאפשרת לקבל:

• שלושה ימים ;
• שלושה לילות לפי הלוח.

עם זאת מתעוררים כמה קשיים.

תלמידי אמאוס מצהירים ביום ראשון:

"היום הוא היום השלישי מאז שהתרחשו הדברים האלה." (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.21)

והנה, אילו אירעה הצליבה ביום חמישי, יום ראשון היה מתאים דווקא ליום הרביעי לפי דרך החישוב הרגילה.

תצפית:

השערה זו פותרת את שאלת הלילות אך מסבכת כמה הצהרות מפורשות של הבשורות.

6.3. ההשערה של צליבה ביום רביעי

תיאוריה אחרת ממקמת את הצליבה ביום רביעי.

תומכיה סבורים בדרך כלל ש«שלושה ימים ושלושה לילות» יש להבין כשבעים ושתיים שעות מדויקות.

התרשים המוצע הוא אז:

• אחר הצהריים של יום רביעי: מות ישוע ;
• חמישי: היום הראשון ;
• שישי: היום השני ;
• שבת: היום השלישי ;
• תחייה בסוף הsabbat — afficher la définition INF089.

תיאוריה זו אכן מאפשרת לקבל שלושה ימים ושלושה לילות שלמים.

אולם היא נתקלת בכמה קשיים:

• היא מחייבת לעיתים קרובות להבחין בין כמה שבתות עוקבות ;
• היא מסבכת את סיפור הנשים ;
• קשה לשלב אותה עם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.21) ;
• היא מניחה לעיתים שישוע קם כמה שעות לפני גילוי הקבר הריק.

תצפית:

השערה זו מעדיפה קריאה מילולית של מתי 12.40 אך דורשת שחזורים כרונולוגיים נוספים רבים.

6.4. הפירוש הניבי בלבד

פרשנים אחרים סבורים שהביטוי «שלושה ימים ושלושה לילות» הוא פשוט נוסחה שמית השקולה ל«שלושה ימים».

לפי גישה זו:

• אין שום קושי ממשי ;
• יש לפרש את מתי 12.40 כמו אסתר 4,16–5.1 ;
• ל«שלושת הלילות» אין ערך כרונולוגי עצמאי.

לפתרון זה יתרון הפשטות.

עם זאת, יש קוראים הסבורים שהוא אינו מסביר במלואו את העובדה שישוע מזכיר במפורש את הלילות, בעוד שיכול היה לדבר פשוט על «שלושה ימים».

תצפית:

נשארת אפוא השאלה מדוע מתי שומר על ניסוח מפורט יותר זה.

6.5. הפירוש הטיפולוגי

גישה אחרת מדגישה את טבעו של אות יונה.

לפי קריאה זו:

• הדגש אינו על חישוב הזמן ;
• העיקר הוא ההקבלה בין יונה לישוע ;
• השהות בדג מרמזת מראש על השהות בקבר ;
• גאולת יונה מרמזת מראש על התחייה.

הבנה זו מתבססת על ההקשר המיידי של (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.39-40).

תצפית:

אות יונה הוא קודם כול אות נבואי וכריסטולוגי. ייתכן שמטרתו הראשונה אינה לספק מדידה כרונולוגית מדויקת.

6.6. ההשערה שפותחה בלימוד זה

הפירוש המוצע בלימוד זה מבקש לשמר את יתרונות העמדה המסורתית ובד בבד לקחת ברצינות את האזכור «שלושה ימים ושלושה לילות».

הוא נשען על כמה קביעות:

1- הבשורות ממקמות בבירור את התחייה ביום השלישי.

2- התלמידים עצמם מתייחסים ליום ראשון כאל היום השלישי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.21).

3- חושך הצהריים הוא אירוע יוצא דופן שמסרו כמה עדים בלתי תלויים.

4- ישו נפטר במהלך אותה אפלה על-טבעית או מיד עם תום אותה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45-50 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33-37 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44-46).

5- התנ"ך מקשר באופן מהותי בין הלילה לחושך (בְּרֵאשִׁית 1.5).

אנו מציעים אפוא שהחושך שכיסה את הארץ מהשעה השישית עד התשיעית הוא לילה יוצא דופן שהכניס האלוהים בלב יום הצליבה עצמו. ישוע ייכנס אז אל המוות בלילה העל-טבעי הזה, ואילו חזרת האור תסמן באופן סמלי את היום הראשון במניין.

מתוך נקודת מבט זו, אפשר להבין את שלושת הלילות כך:

• הלילה העל-טבעי של הצליבה ;
• הלילה שבין שישי לשבת ;
• לילה שבין שבת לראשון.

שלושת הימים יהיו אז:

• חזרת האור לאחר מות המשיח ;
• השבת ;
• היום הראשון בשבוע, יום התחייה.

תצפית:

הצעה זו שומרת במלואה על הכרונולוגיה המסורתית של הבשורות, תוך שהיא מעניקה משמעות מיוחדת לחשכת הצליבה ולהזכרת "שלושה ימים ושלוש לילות" של אות יונה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40).

6.7. איזה פתרון נראה העקבי ביותר?

כל ניסיון ליישוב חייב לכבד כמה קריטריונים:

• מכלול הנתונים המקראיים ;
• הצהרות ישוע ;
• סיפורי כותבי הבשורות ;
• עדות תלמידי אמאוס ;
• המנהגים הכרונולוגיים היהודיים של המאה הראשונה.

הפתרון הנבחר צריך גם להימנע מיצירת קשיים רבים יותר מאלה שהוא פותר.

והנה, כמה השערות חלופיות מחייבות שחזורים מורכבים שאינם מוזכרים מעולם במפורש בבשורות.

לעומת זאת, הכרונולוגיה המסורתית נשענת ישירות על הקביעות המפורשות ביותר שבטקסטים.

6.8. סיכום פרק 6

• העמדה המסורתית משישי עד ראשון נשארת העתיקה ביותר והמעוגנת ביותר בעדויות.
• ההשערות של יום רביעי או חמישי פותרות קשיים מסוימים אך יוצרות אחרים.
• הפירוש הניבי מסביר היטב את הלשון השמית של מתי 12.40.
• הגישה הטיפולוגית מזכירה שאות יונה אינו כרונולוגי בלבד.
• ההשערה שפותחה בלימוד זה רואה שישוע נכנס אל המוות במהלך לילה על-טבעי שנגרם מחושך הצליבה. לילה מיוחד זה עשוי להיות הראשון משלושת הלילות המוזכרים באות יונה, תוך שמירה על הכרונולוגיה המסורתית של ייסורי ישוע.

מעבר: פרק 7 יציע סיכום כללי של הנתונים שנבחנו ויעריך אם השערת החושך כ«לילה השלישי» אכן מאפשרת ליישב את כל הטקסטים הנוגעים לאות יונה ולתחיית המשיח ישוע.

כמה נקודות עולות בבירור מן הטקסטים:

• ישוע מת ביום ההכנה, ערב השבת (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.54).
• גופתו הונחה בקבר לפני שקיעת השמש (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.42).
• הקבר נמצא ריק ביום הראשון של השבוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1).
• התלמידים ראו את יום ראשון זה כ"היום השלישי" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.21).
• ישוע הודיע מספר פעמים כי הוא יקום לתחייה "ביום השלישי" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.21 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.22).

תצפית:

קביעות אלה הן הבסיס האיתן ביותר של הכרונולוגיה של הבשורות, ועליהן להישאר בראש סדר העדיפויות בכל ניסיון פרשנות.

7.2. מה שמתי 12.40 מוסיף לדיון

הקושי נובע בעיקר מטקסט אחד:

"כי כשם שיונה היה שלושה ימים ושלושה לילות בבטן הדג הגדול, כך גם בן האדם יהיה שלושה ימים ושלושה לילות בלב האדמה." (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40)

הצהרה זו מעלה קושי כרונולוגי ידוע: אם ישוע נצלב אחר הצהריים של יום שישי והקבר נמצא ריק עם שחר יום ראשון, כיצד למנות «שלושה ימים ושלושה לילות»? המניין השמי הכולל — שבו כל חלק של יום נחשב ליום — פותר בקלות את שאלת «שלושת הימים». אך מה בנוגע ל«שלושת הלילות»? בהשערת צליבה ביום שישי, רק שני לילות לפי הלוח מפרידים בין הקבורה לתחייה: הלילה שבין שישי לשבת והלילה שבין שבת לראשון. חסר אפוא, לכאורה, לילה אחד.

יסודות ההשערה

ניסוח זה יחיד במינו בבשורות.

בכל מקום אחר, ישוע מדבר בפשטות:

• על היום השלישי ;
• על שלושה ימים ;
• או על תחייה אחרי שלושה ימים.

הבעיה אינה נוגעת אפוא למכלול הצהרות ישוע, אלא לביטוי מסוים שהוכנס בהקשר של אות יונה.

7.3. תפקידו של סיפור יונה

לימוד ספר יונה הראה כמה מרכיבים חשובים:

• הביטוי «שלושה ימים ושלושה לילות» שייך ללשון שמית ;
• הסיפור אינו מספק חישוב מדויק לפי שעות ;
• הדגש הוא על השהות במקום מוות לכאורה ואחר כך על הגאולה האלוהית ;
• ישוע משתמש ביונה כדמות נבואית המבשרת את תחייתו שלו.

תצפית:

אות יונה נראה יותר כהקבלה תיאולוגית מאשר כחישוב כרונומטרי שנועד למדוד במדויק את משך השהות בקבר.

7.4. מקומו המיוחד של חושך הצליבה

החושך שמסרו מתי, מרקוס ולוקס נשאר אחת התופעות הבולטות ביותר בייסורי ישוע.

במשך שלוש שעות:

• האור נעלם ;
• הארץ שקועה בחושך ;
• קורבן המשיח מגיע להשלמתו.

(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44-45)

והנה, המקרא קושר לעיתים קרובות:

• את החושך ללילה ;
• את החושך לשיפוט ;
• את החושך להתערבות ישירה של האלוהים.

(בְּרֵאשִׁית 1.5 ; שְׁמֹות 10.22 ; עָמוֹס 8.9)

תצפית:

אין זה אפוא בלתי סביר לשאול על המשמעות המיוחדת של חושך זה במסגרת האות הנבואי שהכריז ישוע.

7.5. השערה עקבית אך בלתי ניתנת להוכחה

ניתן לסכם את ההשערה המוצעת בלימוד זה כך:

• שלושת הימים מוסברים באופן טבעי על ידי המניין היהודי הכולל ;
• שני הלילות האחרונים הם הלילה שבין שישי לשבת והלילה שבין שבת לראשון ;
• החושך העל-טבעי של הצליבה הוא לילה יוצא דופן שבו ישוע נכנס אל המוות ;
• חזרת האור מסמנת באופן סמלי את היום הראשון במניין.

להצעה זו כמה יתרונות:

• היא שומרת על הכרונולוגיה המסורתית של ייסורי ישוע ;
• היא מכבדת את הצהרותיו החוזרות של ישוע המבשרות את תחייתו ביום השלישי ;
• היא תואמת את עדותם של תלמידי אמאוס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.21) ;
• היא נותנת מקום מיוחד לחושך הצליבה, אירוע שהדגישו שלושה מכותבי הבשורות ;
• היא נמנעת משחזורים מורכבים הדורשים צליבה ביום רביעי או חמישי.

עם זאת, עלינו להודות בכנות שאף טקסט מקראי אינו קובע במפורש שהאפלה הזאת היא הלילה הראשון באות יונה.

אנו נמצאים אפוא בתחום ההשערה הפרשנית ולא בתחום הוודאות הדוקטרינרית.

7.6. מה שלימוד זה אינו מבקש להוכיח

חשוב להבהיר שמטרתנו אינה לקבוע שפתרון זה הוא האפשרי היחיד.

ניתן להגן ברצינות על גישות אחרות, ובהן:

• הפירוש הניבי של הביטוי ;
• הדגש על הטיפולוגיה של יונה ;
• כמה גרסאות כרונולוגיות.

דרכנו מסתכמת בבחינה פשוטה אם חושך הצליבה יכול להוסיף אור על קושי שמעלים אותו תכופות.

7.7. סיכום סופי

הנתונים המקראיים מאפשרים לקבוע בביטחון:

• שישוע מת ביום שישי ;
• שהוא נקבר לפני השבת ;
• שהוא קם ביום השלישי ;
• שהבשורות עקביות בכרונולוגיה זו.

סוגיית "שלושה ימים ושלוש לילות" נותרת בעיקר עניין של פרשנות ל-(הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.40) ולא סתירה בין הסיפורים.

ההשערה שנבחנה בלימוד זה מציעה כיוון למחשבה הראוי לעיון, מבלי להתיימר למצות את הנושא.