פרק 1 מתוך 6 · רחמיו של ישוע המשיח על ההמון

  1. פרק 1: רחמיו של ישוע המשיח על ההמון
  2. פרק 2: הפרושים דורשים אות
  3. פרק 3: ישוע המשיח מבשר את סבלו העתידי, תגובת פטרוס
  4. פרק 4: ההזמנה לבית פרושי
  5. פרק 5: קינה על ירושלים
  6. פרק 6: הבהרותיו של יוחנן

מחג הפסח השני לשלישי

  1. חמלת ישוע המשיח כלפי ההמון

    הפריקופה 160 מנתחת את מתי 9.36-38, שבו ישוע, בכפר נחום, נמלא חמלה עמוקה כלפי ההמון, שהיה “נדכא ומפוזר כצאן אין רועה להן”. המונח היווני “splagchnizomai” מבטא חמלה פנימית עמוקה, הדוחפת את ישוע ללמד, לרפא ולהאכיל, בניגוד לאדישותם של המנהיגים הדתיים. חמלה זו הופכת לדוגמה לתלמידים.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.36 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ובראותו את ההמנים נכמרו רחמיו עליהם כי הם מתעלפים ונדחים כצאן אשר אין להם רעה׃
    קרא עוד

מהפסח השלישי ועד תחילת השבוע האחרון

  1. הפרושים מבקשים אות

    המאמר מתאר כיצד הפרושים מבקשים מישוע להוכיח את סמכותו באמצעות אות, וכיצד הוא מסרב, תוך שהוא מוקיע את צביעותם ומזכיר רק את אות יונה. הסיפור מאיר את המתחים בין ישוע לבין המנהיגים הדתיים של זמנו.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.1-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויגשו הפרושים והצדוקים לנסותו וישאלו מאתו להראותם אות מן השמים׃ויען ויאמר להם בערב תאמרו יום צח יהיה כי אדמו השמים׃ובבקר תאמרו היום סער כי אדמו והתקדרו השמים חנפים אתם את פני השמים ידעתם לבחן ואתות העתים לא תוכלו׃דור רע ומנאף בקש לו אות ואות לא ינתן לו בלתי אם אות יונה הנביא ויעזבם וילך לו׃
    קרא עוד
  2. המשיח ישוע מבשר את סבלותיו העתידיים, תגובת פטרוס

    ישוע מכריז על סבלותיו הקרבים בקיסריה פיליפי. פטרוס, הדוחה רעיון זה, ממחיש את חוסר ההבנה של התלמידים לגבי שליחותו הרוחנית של המשיח. הכרזתו של ישוע מחזירה את המטרה אל מלכות אלוהים, ומקדימה את הצליבה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.21 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ואנחנו חכינו כי הוא העתיד לגאל את ישראל ועתה בכל זאת היום יום שלישי מאז נעשו אלה׃
    קרא עוד
  3. ההזמנה לביתו של פרוש

    פריקופה 227 מתארת את ההזמנה לסעודה שהפרוש הזמין את המשיח ישוע, המובאת רק אצל לוקס (לוקס 11.37). הרחק מלהיות הזמנה של רצון טוב, נראה שההזמנה הזאת היא פח יקוש שנטמן כדי לאסוף האשמות נגד ישוע בפני עדים. מתוך מודעות למה שעומד על הפרק, ישוע בכל זאת מקבל את ההזמנה, בביטחון רוחני שעתו עוד לא הגיעה. האירוע התרחש כנראה בירושלים, בנסיעה שישוע יוצא אליה למרות איומי הרשויות הדתיות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.51 (תנ״ך עברי מודרני) :
    התשפט תורתנו איש בטרם תחקרהו לדעת את אשר עשה׃
    קרא עוד
  4. קינה על ירושלים

    הקינה על ירושלים (מתי 23.37-39; לוקס 13.34-35) מציגה את ישוע בוכה על העיר הקדושה, כמה ימים לפני ייסוריו. באמצעות המטפורה של התרנגולת המגינה על אפרוחיה הוא מבטא את האהבה האלוהית שנדחתה, מגנה את רצח הנביאים ומבשר את חורבן המקדש, ובכל זאת משאיר פתוחה תקווה לפיוס אחרון.

    תְהִלִּים 48.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
    שיר מזמור לבני קרח גדול יהוה ומהלל מאד בעיר אלהינו הר קדשו׃
    קרא עוד

היום האחרון עד הצליבה

  1. הדגשותיו של יוחנן

    יוחנן 19.31-37 מוסר פרטים ייחודיים על האירועים שלאחר מותו של ישוע: בקשת הרשויות היהודיות להסיר את הגופות לפני שבת הפסח, שבירת הרגליים (crurifragium) שבוצעה בפושעים אך לא בישוע שכבר מת, והחנית שדקרה את צדו. יוחנן, עד ראייה, מעיד על ממשותו של מות המשיח ועל התגשמות הכתובים בדבר שה הפסח.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.33 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבאו אל ישוע ובראתם כי כבר מת לא שברו את שוקיו׃
    קרא עוד