אירועים אלה מתרחשים ביום רביעי שלפני הפסח, ברגע שבו המנהיגים הדתיים כבר גמרו אומר. זה חודשים רבים שהם הגו את התוכנית הזאת בסתר, וחיפשו דרך לחסל את ישוע מנצרת, שהשפעתו הגוברת איימה על סמכותם. עתה נראה להם המוות כפתרון היחיד האפשרי. הם יודעים שיהודה איש קריות התקרב אליהם כדי להציע להם את בגידתו, אך הזהירות נדרשת עדיין: יש לפעול מבלי לעורר מהומה בקרב העם, שעודנו נוטה אחר ישוע.
הכוהן הגדול קיפא נוטל יוזמה ועורך רשימה של חברי שעשויים לתמוך בהרשעה מהירה וחסרת ערעור. הכול מחושב. עדי השקר נבחרים מראש כדי להבטיח את חוסנו של המשפט, גם אם יהיה צורך לסלף את דברי המשיח ולהפכם לגידופים. קיפא משגיח על כל פרט, מודע לכך שהטעות הקטנה ביותר עלולה לסכן את המבצע.
פילטוס, המושל , מקבל הודעה בדיסקרטיות. מציגים לפניו את העניין מזווית פוליטית: המשיח ישוע, לכאורה, מסית, איום פוטנציאלי על השלום ועל סמכות רומא. גרסה זו אמורה לשכנע אותו לשתף פעולה ולספק כוח חמוש לתמיכה במעצר. התחבולה נועדה להפוך סכסוך דתי לעניין מדינה, וכך תוקל התערבות רומית ויינתן משקל רב יותר לפסק הדין.
בינתיים, יהודה נתון ללחץ הכוהן הגדול. הוא עדיין מהסס, אך חמדנות והפחד לפספס את ההזדמנות דוחפים אותו לפעול. מציעים לו שכר עלוב, שלושים כסף, והוא מסכים. לבו, המוקשה ממילא, נפתח כעת לרע. עם התקרב הלילה, השעה כשרה: העיר מלאה עולי רגל, הסמטאות חשוכות, והמשיח ישוע, כמנהגו, עתיד לפנות עם תלמידיו אל .
הכול מוכן. בדממה הכבדה של ערב הפסח הזה, המזימה מגיעה לסיומה. המנהיגים הדתיים רוצים להכות במהירות, לפני שהחג יתחיל, לפני שהאור יחשוף את תחבולותיהם. המעצר מתוכנן ללילה שבין חמישי לשישי, הלילה שבו בן האדם יימסר בבגידה, יוסגר ויובל אל הצלב.