לוקס אינו מייחס חשיבות מיוחדת להקפדה על סדר האירועים הכרונולוגי. להפך, הוא מרכז הוראות שונות שהכריז המשיח ישוע בתקופות שונות ובמקומות שונים. החל מהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.51, המציין שהמשיח ישוע ותלמידיו עוזבים את הגליל כדי ללכת לירושלים ולהשתתף בחג בין ה-7 ל-13 באוקטובר שנת 31 לספירה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.11), הוא מאגד כמה הוראות על מלכות השמים. קטע זה, מהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.51 עד הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.27, מכונה בדרך כלל חטיבת המסע הגדולה.
Le texte précise que le Messie Jésus avait conscience de la proximité de sa fin (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.51), justifiant ainsi sa décision de se diriger vers Jérusalem (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.33). La localisation exacte de cet événement demeure complexe : הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.11 mentionne un contournement de la Samarie, ce qui ne correspond pas forcément à l’itinéraire du voyage. De plus, l’intervention auprès des dix lépreux aux abords d’un village soulève la question de savoir s’il s’agissait d’un village samaritain.
Il convient également de considérer הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.14, où le Maître demande aux lépreux de se présenter devant les autorités religieuses afin qu’elles constatent leur guérison et autorisent leur réintégration sociale. Il semble peu plausible que ces responsables résident en Samarie, étant plus vraisemblablement installés en Judée, probablement dans la région de Jérusalem.
מעבר לכך, ההבדלים הדתיים ביניהם מחייבים רשויות שונות, ומעלים את השאלה אם נשארו כקבוצה או נפרדו כדי לשמור על טקסיהם. סביר שהשומרוני לא היה מתקבל יפה בידי אנשי הדת היהודים.
מכלול הגורמים הללו נוטה לאשר שאירוע זה התרחש בזמן אחר. עם זאת, היעדר מידע מדויק מונע למקמו בוודאות בציר הזמן. כך, קטע זה מוצא את הצדקתו בבניין הטיעוני של לוקס, אף שמקומו הכרונולוגי נותר בלתי ודאי.
ייחודו של הריפוי ומשמעותו התאולוגית
ריפוי זה יוצא דופן, שכן המשיח ישוע מרפא עשרה אנשים. ביניהם יש אחד או אפילו כמה , אין זה מפורש, אך ככל הנראה רובם יהודים. היחיד המגלה הכרת תודה מתברר כזר, כשומרוני.
המשיח ישוע לא התקשה כלל לזהות את מוצאו השומרוני של האיש ששב להודות לו. בין שהיה זה מבטאו, דרך דיבורו או לבושו, סימנים ברורים העידו על מוצאו. אולם המחלה מחקה את ההבדלים האתניים שהיו יכולים להפריד בין האנשים הללו. נוכח , נדמה שכל צורה של גזענות או של הבחנה חברתית נעלמה בקבוצה: הסבל המשותף איחד את האנשים הללו מעבר להשתייכויותיהם.
C’est donc un étranger qui revient vers le Messie Jésus, et c’est ce point précis qui revêt une grande importance. En effet, cet homme n’a pas été uniquement guéri : il est entré dans le royaume des cieux (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.19).
הקשר למלכות והפתיחות האוניברסלית של הישועה
Juste avant, le Messie Jésus parle du service humble (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.7-10), et juste après, il annonce la venue du Royaume (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.20-37). Le miracle des lépreux illustre que le Royaume se manifeste là où on ne l’attend pas, chez un étranger reconnaissant.
קטע זה מקדים את השליחות אל הגויים. העובדה שרק שומרוני חוזר לפאר את אלוהים מראה שאמונה והכרת תודה אינן נחלתם של ה״מאמינים הטובים״ היהודים בלבד, אלא יכולות לצמוח במקום שאין מצפים להן.
בקיצור, לוקס מציב סיפור זה כאן כדי להכין את הקורא לקריאה מחודשת של המלכות: היא אינה באה בראוותנות, אלא במפגש, באמונה ובהכרת תודה. ומעל הכול, היא באה לכולם.
שאלת התיארוך ומשמעות המסר
עם זאת, אפשר גם למקם את האירוע בתקופה מאוחרת יותר, למשל לאחר תחיית אלעזר, כאשר המשיח ישוע פרש עם תלמידיו לאפרים שבשומרון. במקרה זה היה הקטע משתלב בהקשר של המסע לירושלים לקראת פסח של ה-1 באפריל שנת 33 לספירה.
חרף אי-הוודאות לגבי הכרונולוגיה המדויקת, נראה שלוקס אינו שואף בראש ובראשונה לשמור על סדר היסטורי קפדני. הוא הקפיד לשלב סיפור זה אחרי ה על העבדים הבלתי מועילים, המדגישה את היפוך הערכים הדתיים. מיקום זה אינו מקרי: הוא מדגיש שהישועה אינה מושגת במעשי אדם או בזכויות אישיות, ושאיש אינו יכול להפעיל כל לחץ על אלוהים, שאינו חייב דבר לאיש. הבחירה הספרותית הזו של לוקס מבליטה כך את המסר התאולוגי המהותי של הקטע.
לוקס מבצע כאן היפוך בולט נוסף: הישועה אינה שמורה למי שנראה כי הם מיועדים מטבעם לקבלה, כמו אנשי הדת או היהודים. להפך, היא נוגעת רק למי שבוחרים בחופשיות לפנות אל המשיח ישוע. כך, השתייכות דתית או אתנית אינה מבטיחה כשלעצמה גישה לישועה; רק צעד מרצון של אמונה והכרת תודה מאפשר להיכנס אליה.
המשמעות האוניברסלית של מסרו של לוקס
אין יודעים בוודאות אם השומרוני אסיר התודה היה הזר היחיד בין עשרת המצורעים שנרפאו. עם זאת, ברור שהקבוצה כללה גם יהודים. פרט זה מדגיש את המשמעות האוניברסלית של מסרו של לוקס: שערי מלכות השמים פתוחים גם לזרים. הגישה לישועה חורגת אפוא מהגבולות המקובלים ומוצעת לכל מי ששב אל אלוהים בהכרת תודה, כמו השומרוני הזה.
ה
כיצד להבין את שבו ישוע אומר שהוא נשלח אל ישראל בלבד