הדברים שמוסר לוקס יכולים להתרחש בזמנים שונים ובמקומות שונים, ומכאן שאין בסיפורו כרונולוגיה קפדנית. אף נראה סביר מאוד שלוקס בחר במכוון בנקודה זו בסיפור כדי לקבץ כמה הוראות. דרך פעולה זו מאפשרת לו לא רק להשמיט פרטי רקע מסוימים כדי לתמצת את סיפורו, אלא גם להעשיר ולפתח את טיעונו בנושא מלכות השמים.
כך מציג לוקס סיפורים שאינם בהכרח עוקבים אחר סדר כרונולוגי פורמלי. להפך, הוא מארגן את דבריו לפי היגיון מדויק, המובנה סביב מטרותיו התיאולוגיות. עיקרון ארגוני זה מורחב בפסקה שכותרתה «ה». לפיכך חיוני, בלימוד פרקים אלה, להביא בחשבון את כוונת המחבר בהרכבת הבשורה שלו ובבנייתה.
L’
למידע נוסף יש לעיין בלימוד על המשלים PAR036 : העשיר ואלעזר העני וכן בPAR000 : המשלים. אפשר לקרוא גם את הנספח ANN078 : המשלים. החלטנו ללכת בעקבות התפתחות הדברים אצל לוקס כדי להבין היטב את טיעונו.
הסיפור שמציע לוקס מוסר סדרה של הוראות בנושא מלכות השמיים באמצעות הצורה המיוחדת של . אף שהקטע הזה מתוך הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.19-31, נתפס לעתים קרובות כ, יש הרואים בו בכל זאת סיפור אמיתי שנגלה בידי המשיח ישוע. גורם בולט אחד מזין את הוויכוח הפרשני הזה: זהו היחיד שבו דמות, במקרה זה אלעזר, נקראת במפורש בשמה.
תיאור העולם הבא מרשים במיוחד: יש בו חיק אברהם, ייסוריו של העשיר ושיחה בין שתי הדמויות לאחר המוות. פרטים כאלה אינם רגילים במשלים, הנשענים בדרך כלל על דימויים סמליים שמקורם בחיי היומיום: הזורע, הרועה, המלך, הסעודה… כאן ניכר הטון בחגיגיותו ובממדו הדרמטי, ואילו המסר הכללי נשאר צלול: הבחירות שנעשות על הארץ גוררות תוצאות נצחיות.
ואולם קריאת זה עלולה להותיר מבוכה. אפשר היה לחשוב שאלעזר ניצל בגלל עניותו וסבלו, ואילו העשיר אבד בגלל שגשוגו. הדבר מעלה שאלה חשובה: האם סבל ארצי יכול להוביל לישועה, ולהפך, האם שפע חומרי יכול להוביל לאבדון?
ואז עולה השאלה: האם העשיר נידון רק משום שלא עשה שימוש טוב בעושרו? הטקסט אינו מספק את כל הפרטים הדרושים להכרעה בשאלה זו. עם זאת, השם אלעזר, שפירושו ״אלוהים עוזר״, מרמז שהוא נשען על אלוהים בשתיקת מצבו. באשר לאיש האמיד, הוא מכיר את הכתובים ומזהה את אברהם בפנותו אליו בתואר ״אבי״. יש להדגיש שלא העושר עצמו מוטל בספק, אלא השימוש שנעשה בו.
זהו, אגב, היבט שאפשר למצוא גם ב הקודם על המנהל הלא ישר: הלה גילה תבונה בשימוש בנכסים הארציים שהופקדו בידיו.
בבשורות זהו המקום היחיד שבו המשיח ישוע מגלה מה מתרחש במלכות השמיים. יש לשים לב לנקודה אחת: אלעזר אינו רואה את העשיר במצוקתו, ואילו זה האחרון יכול להתבונן באלעזר במלכות השמיים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.23). מכאן עולה השאלה: האם האבודים יזכו לראות את מלכות השמיים, דבר שיגביר את יסוריהם? או שמא יש לקרוא בדברי המורה האלה מטפורה שנועדה להציג את השיחה בין העשיר לאברהם?
לבסוף, מה שנראה חשוב ביותר ב הזה הוא הדיאלוג בין העשיר לאברהם. הדמות המרכזית נשארת העשיר: כל הסיפור נועד להאיר את תוצאות יחסו, דרך חייו, אנוכיותו, מותו ובעיקר מצבו הסופי.
יש להדגיש כי כאשר המשיח ישוע פונה אל שומעיו, הוא מודע לחלוטין למציאות הדרמטית המאיימת על חלק גדול מהם. מודעות זו לאבדון האפשרי אינה מופשטת: היא ממוקדת בלב דאגותיו בהוראותיו ובאזהרותיו. המשיח ישוע אינו ניגש לשאלת הישועה מנקודת מבט תיאורטית גרידא או מרוחקת, אלא במעורבות אישית וברגישות עמוקה למצבם הרוחני של השומעים אותו.
יחס זה של המשיח ישוע מתבטא בחמלה אמיתית, המעידים עליה פעמים רבות סיפורי הבשורות. בכמה הזדמנויות נאמר כי נכמרו רחמיו למראה ההמון או לנוכח סבלם של יחידים, כפי שמדווחים הטקסטים: ״כשראה את ההמונים, נכמרו רחמיו עליהם״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.36), ״כשראה המון רב, התמלא חמלה עליו״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.14), או גם: ״ריחם עליהם, כי היו כצאן אשר אין להם רועה״ (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.34). כמו כן, הסיפור מדגיש את טוב לבו כלפי אלמנה אבלה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.13) ואת דאגתו לשני עיוורים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.34).
כך, הדיאלוג המוזכר בקטע זה אינו מצטמצם לדיון אינטלקטואלי בלבד: הוא נובע מרצונו הכן של המשיח ישוע למנוע פורענות ולהביע את משאלתו לישועתו של כל אחד משומעיו. חמלתו, הנוכחת תמיד בדבריו ובמעשיו, נותנת להוראתו ממד מוחשי ועמוק, ומטרתה של הוראה זו היא בראש ובראשונה לעורר, לעודד לתשובה ולהציע תקווה אמיתית.