תורה זו מיועדת במיוחד לשליחים ולתלמידים. אין זו הכרזה פומבית אלא מסר המיועד למומרים. הוראה זו ניתנה בבית בכפר נחום בנוכחות השליחים וכן בנוכחות כמה מבני משפחותיהם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.2, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 9.36).
חשוב להבחין בבירור בין שתי הדוגמאות המובלטות בתורה זו. הדוגמה הראשונה נוגעת לאנשים שהם מקור המכשול, המובילים אחרים, נוצרים, להתרחקות הדרגתית מן האמונה. נראה שהביטוי ״הקטנים האלה״ מתייחס למומרים חדשים שעדיין אינם מבוססים היטב במחויבותם הרוחנית.
הנקודה השנייה עוסקת בנוצרים המתמודדים עם חולשה הדוחפת אותם לחטוא נגד אלוהים. מוטלת עליהם חובה לאתר את סיבתה ולפתור אותה כדי שלא ייכנעו עוד לחטא. קטע זה מהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.8-9 משתמש בלשון חזקה במיוחד כדי להדגיש את חשיבות ההתרחקות מן החטא. המשיח ישוע אינו קורא לפגיעה פיזית בגוף, אלא משתמש בדימוי קיצוני כדי להדגיש את הצורך להסיר כל מה שמוביל אדם אל הרע, גם אם הדבר דורש קורבן משמעותי.
הפרשנות המילולית של ה של הגוף שבה השתמש ישוע המשיח מחייבת ניתוח מעמיק. הכתובים מציינים שמקור החטא נמצא בתחום (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 15.19, אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 5.12, אִגֶּרֶת יַעֲקֹב 1.14-15 ומִשְׁלֵי 4.23). לכן אין זה נכון להניח שאדם עיוור או נכה פטור מחטא.
הסבר:
הסמליות של איברי הגוף : היד, הרגל והעין מייצגות היבטים בחיינו העלולים להוביל אותנו לחטא—מעשינו, דרכינו ותשוקותינו.
רעיון הקורבן : המשיח ישוע מלמד שעדיף לוותר על מה שדוחף אותנו לחטא מאשר לסבול גינוי נצחי.
האש : היא מרמזת על הפרדה מאלוהים ועל תוצאות החטא שלא ננטש.
ציות להוראות המשיח ישוע כרוך בהכרח בקורבנות בבחירות החיים שאנו עושים. השכר העתידי, כלומר המקום במלכות אלוהים, מועיל לאדם הרבה יותר. שום דבר שהאדם יכול לוותר עליו כאן למטה אינו שווה בערכו לחיים במלכות אלוהים.
שלושת הקטעים האלה עוסקים בנושא המכשול ובתוצאות עבור אלה הגורמים לאחרים להיכשל באמונתם.
- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.7-9 : המשיח ישוע מזהיר מפני סיבות ההיכשלות ומדגיש את חומרת הפלתו של מאמין. הוא משתמש בדימויים חזקים, כגון הרעיון שעדיף להיפטר מאיבר בגוף אם הוא מוביל לחטא מאשר להיות מושלך אל האש .
- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 9.42-48 : קטע זה חוזר על רעיון המכשול ומדגיש את הצורך להיפטר מכל מה שדוחף לחטא. הוא מתאר את הגיהנום בדימויים בולטים, כגון האש שאינה כבה והתולעת שאינה מתה.
- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.1-2 : לוקס תמציתי יותר ומדגיש את הבלתי נמנע שבסיבות ההיכשלות, אך גם את חומרת הפלתו של ״קטן״. הוא משתמש בדימוי של אבן רחיים הקשורה בצוואר ומושלכת לים.
השוואה:
- מתי ומרקוס מדגישים את הרעיון של היפטרות ממה שדוחף לחטא, ואילו לוקס נשאר כללי יותר.
- מרקוס הוא המפורש ביותר לגבי תוצאות החטא, עם דימויים של הגיהנום.
- לוקס ומתי מזכירים את אבן הרחיים כעונש למי שגורמים לאחרים ליפול.