חשוב שלא לבלבל בין האירוע הזה לבין האירוע שבו מרים מבית עניה מושחת את רגלי ישוע המשיח (PER275 : מרים מושחת את ישוע המשיח). לפרטים נוספים, עיינו בנספח ANN088 : שתי המשיחות.
לקטע הזה חשיבות מיוחדת, משום שנוסף לסיפור האישה, לוקס חושף באמצעות דברי שמעון את הלך הרוח השולט בקרב רוב . כדי לסכם את הגישה הזאת נציין שלוש נקודות:
- Le mépris du pharisien à l’égard de cette femme (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.39).
- Le mépris du pharisien à l’égard du Messie Jésus (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.39).
- Le manque de respect du pharisien envers son invité (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.44-46).
הגישה הזאת אינה ייחודית לפרוש המסוים הזה, שמעון, אלא משקפת את רובם הגדול של האנשים האלה, שראו עצמם נעלים על העם ואף על ישוע, שבו לא הכירו כמשיח.
שמעון היה פרוש, כלומר הוא מילא תפקיד של מורה דתי האחראי למסירת תורת משה.
הסיפור מציג ניגוד בין שתי דמויות במהלך סעודה שאליה הוזמן ישוע המשיח. הדמויות האלה מגלמות את שני קצות החברה היהודית באותה תקופה.
מצד אחד נמצא שמעון, איש תרבות, משכיל ודתי, המשתייך לסיעת . הוא אדם נכבד, וכנראה בעל אמצעים. מצד שני נמצאת אישה שחייה מופקרים, זונה. אין לה השכלה, אין לה דת ואין לה כסף. לראשון יש הכול, ואילו לשנייה חסר הכול.
אירוע עומד להפר את מהלך הסעודה, המוקדשת בעיקר לדיונים תאולוגיים. למעשה, רק מסיבה זו לוקס מספר לנו עליה.
אישה הידועה באורח חייה המופקר נכנסת לחצר שבה נערכת הסעודה. היא מתקרבת בשקט כדי לרחוץ את רגלי האדון. המעשה הזה מושך מיד את תשומת לבו של שמעון, והוא מסיק שהאיש שהזמין אינו נביא.
ייתכן שנראה מפתיע שאדם שלא הוזמן לסעודה מופיע בין המסובים. אולם חיוני להבין את המצב בהקשר המסורת היהודית באותה עת, שבה נערכו סעודות כאלה בחצר פנימית והיו פתוחות לציבור. אין פירוש הדבר שהציבור הוזמן לאכול, אלא שיכול היה להיות נוכח ולהתרשם ממעמדו של המארח.
האישה הזאת הפגינה אומץ רב כשהתקרבה לאדון למרות שיפוטם של המסובים. בהכירה את שמו של ישוע המשיח, ידעה שיקבל אותה בלי להרשיע אותה.
המצב מסקרן במיוחד: האישה מפריעה שלא בכוונה למהלך הסעודה ומושכת אליה את כל מבטי הגינוי. בדרך כלל היו משרתים מתערבים כדי לגרש את האורחת הבלתי רצויה, אך המצב מסקרן את שמעון, המבקש לחזק את דעתו על ישוע: ״אילו היה האיש הזה נביא, היה יודע!״ כמובן שהוא יודע, וישוע המשיח עומד לדבר.
הוא מדבר בגלוי בפני הקהל כדי לספר . שמעון משיב כראוי לשאלה, ואז האדון מוסר את הסברו בסמכות.
שמעון, שכבר היה לו הכול, לא קיבל דבר מישוע המשיח; ואילו האישה הזאת, שהכול חסר לה, תצא משם עם סליחה על חטאיה הרבים ועם ישועת נפשה.
מושג התשובה חדל להתקיים בקרב האנשים האלה, שחשבו שדי בהיותם יהודים. גורלו של שמעון אינו ידוע, אך ודאי שמעולם לא שכח את הסעודה הזאת.
אנו רואים את דאגתו של ישוע המשיח, המעודד את האישה לעזוב את המקום שבו הייתה נתונה למבטיהם המאשימים של המסובים. סעודה מסוג זה לא הייתה זמן של מנוחה עבור האדון; ובכל זאת הוא השתדל לשכנע גם את האנשים האלה.