השאלה הזאת של ישוע לאיש החולה זה 38 שנה עלולה להיראות לנו קשה להבנה, כל כך נראית התשובה מובנת מאליה. "שאל עיוור אם הוא רוצה לראות", אומר הפתגם. הכוונה שיש שאלות שאין צורך לשאול, כי התשובה ברורה. זה קצת כמו לומר: "האם מים רטובים?" או "האם השמש זורחת?".
למעשה ישוע שואל את האיש את השאלה כי יש לו תשובה להעניק לו. באותה תקופה הייתה אמונה תפלה מקומית שלפיה כאשר מי בריכת בית חסדא התנועעו, מלאך הוא שהניע אותם, והראשון שצלל למים, כנראה, נרפא. איזה מצב אכזרי לחולים הרבים האלה, שכולם חיפשו גאולה. הם חיכו אפוא לריפוי היפותטי, וכל תקוותם נשענה על המסורת הזאת.
המקרא אינו מלמד בשום מקום אמונה תפלה מסוג זה, אך לאנשים האלה לא הייתה אלא התקווה הזאת.
רצונו של ישוע הוא לעודד את האיש לשים את אמונתו לא באמונה תפלה מקומית, אלא באלוהים. ועם זאת, תשובת האיש מתמקדת באי-יכולתו לצלול למים לפני האחרים.
"קום", אמר לו ישוע, "שא את מיטתך והלך". הנכה לא ציפה לדבר כזה, ובמקום לענות: זה בלתי אפשרי, הוא משתדל לציית, ובאותו רגע חוזרים אליו כוחותיו. הוא מצליח לקום ואפילו לשאת את מיטתו.
האירוע הזה נפלא, והמילה חלשה מדי, עבור האיש הזה שחי 38 שנה כנכה והנה הוא נרפא.
אולם הסיפור אינו מסתיים כאן. מעט מאוחר יותר מספר יוחנן שהאיש שנרפא פוגש את ישוע בבית המקדש. הם מנהלים שיחה, ויוחנן מוסר רק את דבריו אלה של ישוע: "הנה נרפאת, אל תוסיף לחטוא פן יקרה לך רע מזה." (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.14).
לאחר ריפויו ציית האיש להוראת ישוע המשיח ונשא את מיטתו. אחר כך יצא לחפש את ישוע המשיח, שנעלם בתוך ההמון.
אולם כיצד אפשר להפסיק לחטוא? זה נראה בלתי אפשרי בלי התערבות מבחוץ, ובעיקר התערבות אלוהים. אף שאיננו יודעים את כל פרטי הפיכתו של האיש הזה למאמין, ברור שחטאיו הקודמים נסלחו ושריפויו הוא רק חלק זעיר מן הברכה הרחבה שקיבל.
באירוע הזה מופנית לעתים קרובות תשומת הלב למאפיין יוצא הדופן של ריפוי גופני. אולם העיקר טמון באמת בסליחת החטאים, הפותחת לאדם את הדרך אל מלכות אלוהים.
ברור שריפוי גופני, אף שהוא מועיל, אינו יכול להספיק אם האדם הזה ימות כעבור כמה שנים. אף שמצבו השתפר בהרבה, ישוע המשיח מעניק לאיש הזה אוצר יקר לאין שיעור. בסליחת חטאיו הוא פותח לו את הדרך אל מלכות אלוהים ואל חיי הנצח, טובה שאינה נראית לעיני אדם אך ערכה אין לשערו.
כאן אנו נוגעים בקושי שעמד בפני ישוע המשיח, שריפא אנשים רבים במהלך שירותו. הקושי היה שהריפויים האלה לא היו צריכים להסיט את תשומת הלב מישועת הנפש.
לבקש עזרה זמנית מישוע המשיח יהיה טעות משמעותית. פירוש הדבר שאם העזרה הזאת אינה מושגת, שב האדם בלי שהתחשב בעיקר: ישועת נפשותינו, הנשארת חשובה הרבה יותר.
ריפוי נפשותינו חשוב לאין שיעור מריפוי גופנו.
דומיניק לורמיה