להט שאול

זו שאלה מעניינת במיוחד, משום שהיא נוגעת בגבולות מה שאפשר להסיק מבחינה היסטורית מן הטקסט המקראי.

יש להבחין בין מה שאנו יודעים בוודאות לבין מה שנמנה עם ההשערות הסבירות.

1- שאול בעל להט יוצא דופן

עדויותיו של פאולוס עצמו מראות שהוא היה מונע מקנאות דתית יוצאת דופן:

"והייתי מתקדם ביהדות יותר מרבים מבני גילי בעמי, ומקנא הייתי יותר מכולם למסורות אבותיי" (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.14).

"מצד הקנאות, רודף הקהילה" (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַפִּילִפִּיִּים 3.6).

"אני אמנם חשבתי בלבי שעליי לעשות הרבה נגד שם ישוע הנצרי" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 26.9).

שאול לא היה אפוא מבצע פשוט. הוא היה משוכנע שהוא משרת את האלוהים, וזה תואם, אגב, את אזהרתו של ישוע:

"באה שעה שכל מי שיהרוג אתכם יחשוב שהוא מקריב קרבן לאלוהים" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.2).

התנהגותו מזכירה את פינחס, שזכה לשבח על קנאותו (בְּמִדְבַּר 25.7-13), או את הנביא אליהו (1 מְלָכִים 19.10). שאול ראה את עצמו כנראה כמגן על טהרת ישראל.

2- האם שאול פעל נגד עקרונותיו של גמליאל?

ההשוואה עם גמליאל — הצג את ההגדרה של INF375 בולטת.

במַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-39 ממליץ גמליאל — הצג את ההגדרה של INF375 על זהירות:

• לא להילחם בתנועה זו בחופזה;
• להמתין עד שהאלוהים עצמו יגלה את מקורה האמיתי;
• להימנע מלמצוא את עצמם נלחמים באלוהים.

לכאורה, נדמה ששאול נוקט בעמדה הפוכה לחלוטין.

אולם יש להעיר כמה הערות.

1. לוקס אינו אומר מעולם ששאול לא ציית לגמליאל

הטקסט מציין רק ששאול הוכשר "לרגלי גמליאל — הצג את ההגדרה של INF375" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 22.3). הוא אינו מלמד אותנו דבר על יחסיהם לאחר תקופת הלימוד.

גמליאל — הצג את ההגדרה של INF375 היה מורה מכובד, אך תלמידיו נשארו חופשיים בהחלטותיהם.

2. גמליאל לא היה בהכרח אוהד את הנוצרים

נאומו המפורסם של מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-39 מתפרש לעיתים כהוכחה להזדהות עם השליחים, אך כנראה אין זה המצב.

הוא מסכים בכל זאת ל:

• מעצרם;
• משפטם;
• עונשם בהלקאה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.40).

נראה שמטרתו היא בעיקר למנוע טעות פוליטית או דתית שאין לה תקנה.

הוא דוגל בזהירות, לא בסובלנות.

3. גמליאל יכול היה להיות חמור יותר בנסיבות אחרות

זוהי השערה אפשרית לגמרי.

נאומו של מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-39 משיב למצב מסוים:

• השליחים נהנים מתמיכה עממית רבה;
• מדווח על כמה ניסים;
• דיכוי אכזרי עלול לעורר מהומות.

כמה חודשים לאחר מכן, לאחר מותו של סטפנוס, ההקשר שונה:

• ההמון נראה עוין יותר;
• הזעם שעורר נאומו של סטפנוס עצום (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 7.54-57);
• הרשויות עשויות לחשוב שהגיעה העת לפעול ביד חזקה יותר.

לפיכך אין דבר המאפשר לקבוע שגמליאל — הצג את ההגדרה של INF375 התנגד לרדיפה שפרצה לאחר מותו של סטפנוס.

3- השערה אחרת: שאול עלה על רבו

השערה זו נראית לי הסבירה ביותר.

ביהדות של המאה הראשונה היו הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 הצעירים נלהבים לעיתים קרובות יותר מזקניהם. גמליאל — הצג את ההגדרה של INF375, אדם מנוסה, המליץ על איפוק; שאול, צעיר יותר ונלהב יותר, רצה לפעול מיד.

הניגוד בין שני האנשים דומה אפוא לניגוד שבין מתינותם של כמה זקנים לבין להט תלמידים צעירים המשוכנעים שיש להגן על האמת בלי פשרות.

4- האם אפשר לשער שגמליאל הסכים בסתר עם שאול?

זה אפשרי, אך נותר השערתי ביותר.

לוקס אינו רומז לכך לעולם, והיעדרו המוחלט של גמליאל — הצג את ההגדרה של INF375 בהמשך הסיפור מונע מאיתנו להרחיק לכת.

סיכום

להטו של שאול נראה, ממבט ראשון, בניגוד למתינות שגילה רבו גמליאל — הצג את ההגדרה של INF375 במשפט השליחים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-39). עם זאת, אין דבר המאפשר לקבוע שהפרוש המפורסם היה אוהד את התנועה הנוצרית. התערבותו נועדה כנראה יותר למנוע החלטה נמהרת מאשר להגן על התלמידים. לפיכך אין זה בלתי אפשרי שגמליאל — הצג את ההגדרה של INF375 אישר, או לפחות סבל, אמצעי דיכוי מסוימים. עם זאת, עדויותיו המאוחרות של פאולוס מדגישות בעיקר את קנאותו הדתית המופרזת שלו (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.14), ומעידות כי היה קודם כול מי שהוביל רדיפה שנבעה משכנוע אישי יותר מנאמנות להמלצות רבו.